קצת הזדהות מצידי:

גם אני מנסה להיות אופטימי, אני ממש ממש ממש חייב להתחתן כבר עם מישהי וזה כל כך קשה, וזה לא מצליח ואני משתגע להיות לבד וכן גם אני מרגיש כאילו כבר איבדתי את היכולת להיות בן זוג וזה מה שהכי מפחיד אותי, אפילו יותר מהכאב הנפשי המתמשך והמתחזק הזה של לבד , וכולם יודעים כמה הוא שורף כשזה נמשך הרבה זמן

חשבתי שאולי תתן קצת עצות במאמר הזה לגבי איך להצליח לא להיות לבד או איך מתמודדים עם הבדידות

אבל לרוב התרגלתי ללבד,זה לא שאני לא יוצאת אבל מזמן לא היה מישהו שרציתי לפתח איתו מערכת יחסים שייהיה לה עתיד,בסוף זה יקרה ,כך אומרים :)

כשיש לכם בחורה טובה בידיים עם המון אהבה הדדית בלב - אתם מפחדים לעשות את הצעד הזה ולהתחייב לה ופוחדים לצאת מהגדרת ה"רווק המושבע", ואז אחרי שבזבזתם לה שנתיים מהחיים אתם זורקים אותה כמו כלב לרחוב ומתחילים מאפס.

כשאין לכם כלום - אתם פתאום רוצים את זה.

תחליטו כבר למען השם.

אתה לא היחיד..

את מה שהבנת הבנתי קצת יותר מאוחר ממך - בגיל 30, מכיוון שהיה לי מעיין מסלול קריירה שתחזק את אשליית ה"משמעות לחיים" עד שנגמר בפתאומיות.

לדעתי אתה כן צריך להתמקד בעצמך ובמה שטוב לך מכיוון שאם לא, תחייה כל הזמן בהרגשת הסחפות סתמית ביקום.

תבין, בורא האדם - יהיה מי שלא יהיה, הרס הכל בכך שהעניק לנו איבר חשיבה. האיבר הזה מאפשר לנו להבין בשלב כלשהוא בחיינו שהחיים חסרי משמעות לחלוטין ואנחנו פשוט חבילות אנרגייה שיהפכו למשהו אחר לאחר מותנו (אלא אם אתה משתייך לכת כלשהיא כמו למשל היהדות ואז אשליית המשמעות מטופחת בך מגיל צעיר מאוד ולרוב לא ניתנת לשבירה) .

אם לא תייצר לעצמך משמעות בכח כל יום ותעבוד על עצמך כל יום, לא תרגיש שלם עם עצמך ולא יחזור אליך הבטחון שהיה בך פעם לפני שהבנת מה זה אומר להיות "ילד גדול" על כל המשתמע מכך.

אז תעשה לעצמך טובה - לך לחדר כושר כמה פעמים בשבוע, סע על אופניים בפארק, תתחיל לחתור קיאקים, רולרבליידס, סקט, לטפס קירות, לשחק כדורסל (מחק את המיותר) או לחילופין תתרכז בעבודה/ קריירה וקידום אישי.

העיקר שתמצא משהו כדי לבנות סביבו שיגרה אבל לא סתמית, אלא כזו שתגרום לך להרגיש טוב עם עצמך.

והאישה - היא תבוא.. תהיה בטוח בכך. אישה היא יצור חברותי והיא תבוא.. היא תמשך לחיוניות שלך, לכך שמצאת סוג של משמעות ויש לך דרייב חזק לחיות וכו'..  וכשהיא תבוא, תנסה לא לפשל (:

בהצלחה!

ממש ריגשת אותי!

לא מכירה בחורים שמרגישים ככה... איזו כנות ואיזה אומץ.

ואני בטוחה שתמצא מישהי שתרוויח אותך!

תחייה, תהנה, תצא, תתכרבל בבית, תתאהב, תפרד... הכל עוד לפניך. כשיגיע הרגע זה יקרה. באמת שכרגע אין לחץ (בעיקר שאין שום שעון ביולוגי אצלך)...

לרגע שקראתי את הכתבה הרגשתי כאילו משיהו גנב לי את המחשבות מתוך הראש תוך כדי הפרה בוטה של זכויות יוצרים :)

אבל צרת רבים נחמת יחידים (או משהו כזה ) לפחות אני יודע שאני לא לבד בקלחת העירונית :)

...

כל מילה נכונה כאילו נכתבה עליי,

שעליה כמו כל דבר בחיים ,אין תשובה חד משמעית.

אני גדלתי עם בן הזוג שלי, הכרנו כחיילים, צמחנו יחד עד שנישאנו.

הזהות שלי כאדם בוגר התעצבה יחד עם הזהות שלו, עד שלא ידענו איפה הוא מתחיל ואיפה אני נגמרת.. :-)

בדיעבד, אני לא בטוחה שזה היה נכון לנו, לא פיתחנו זהות אישית, יחודית, נטמענו, והתערבבנו זו בזה.

היום כאדם בוגר ובשל אני מבינה שבגלל אורח החיים הנ"ל התפספסתי קצת בדרך, לא הגשמתי הרבה חלומות שלי, לא התפתחתי כמו שרציתי, וכנ"ל בן זוגי.

החלומות, התקוות, השאיפות הפכו למשותפות, כשבדרך נולדו גם ילדים, והפכנו למשפחה, לא היה כבר זמן ומקום להתפתחות אינדיוודואליות.

ילדים זו בהחלט שמחה, אבל בהחלט לא משאירם מקום לכלום , מלבדם :-)

אם הייתי יכולה להתחיל היום מהתחלה, הייתי עושה הכל אחרת.

עצתי היא לפתח אישיות חזקה, עצמאית, ובטוחה , ולא לפחד מהלבד.

הפחדים כשלעצמם יכולים להיות אלה שחוסמים אותך מלמצוא את האחת.

אתה עדיין כל כך צעיר.. תן צ'אנס. עם רגישות כמו שלך, אתה תהיה הרבה יותר מבסדר.

אחרי שחטפתי נוק-אאוט רציני, במצטבר, לפני שנים, נכנסתי למעין הדממה מוחלטת. בהתחלה זה היה נראה לי טבעי. הייתי צריכה הפסקה, לנוח, לצבור כוחות, לארגן מחשבות ולהבין דברים. אבל זה נמשך. חודש, חודשיים, חצי שנה, שנה. פתאום התעוררתי בוקר אחד ואמרתי לעצמי: זהו, איבדת את זה לחלוטין!

היו רגעים, שבאמת חשבתי שמישהו ניתק את צינור הרגש אצלי, כי הפסקתי להרגיש. לא רציתי אף אחד, לא יצאתי, לא הכרתי, כלום.

ואז זה הגיע. אחרי הרבה מאד זמן, שנתיים-שלוש בערך, נכנס מישהו לחיי, בלי שום הכנה מראש ובום! בשניה הכל, כל המערכות חזרו לפעול, כאילו לא פסקו מעולם. הרגשות, הרצונות, והיכולות הזוגיות. אחרי שנים רבות לבד, עם תחושה שאיבדתי את זה, האדם המתאים לימד אותי ובעיקר הזכיר לי: זה לא משהו שמאבדים. זה בא לי הכי טבעי בעולם, כאילו תמיד הייתי בזוגיות.

אז הסר דאגה מליבך ותתחיל להתמסר לחיים. הם יקחו אותך, בהכוונתך כמובן, לאן שצריך.  תחשוב שאתה נמצא עכשיו בסוג של "screensaver" - האישה הנכונה תדליק אותך מחדש! :-)

המידות שלו רק אחרי שהוא מתחתן. רק כשאנחנו לומדים לרסן את ה"אני" שלנו, להתפשר, להתגמש, לחיות עם מישהו ולא רק עם עצמינו ועבור עצמינו אנחנו מתפתחים. אני מודה לאל על ביה"ס של החיים. אני יודעת שאחרי שנפרדתי קצת מהלבד שלי ומהעולם שסובב רק אותי, אני יכולה להבין טוב יותר מהי זוגיות.

אהבתי את הטור:-)