תגובות טיול ביער השחור בשלושה תקציבים | עמוד 2

אבל לא כולם צריכים להרגיש אותו דבר.
אני לא ״דור שלישי״ וילדי לא דור רביעי ואופנת הבכיינות כבר נמאסה עלי. סבי עלו כציונים מברלין לפני המלחמה, נספו אמנם ברמה של חלק מבני דודים של סבי אבל זה בהחלט לא ברמה שחילחל והפך את סבי לבעלי דפוסים האופיינים לניצולים וכך גם לא גידלו את הורי בצל הטראומה המאפיינת וזה גם לא המשיך הלאה.
את חינוך השואה שלי קיבלתי ממערכת החינוך ומהחברה והתרבות, אבל יש רבים כמוני שלא גדלו על שום טראומה אישית ומשפחתית שאוהבים לעשות מזה פסטיבל.
השפה הגרמנית בשבילי היא חצי שפת אם - הורי דיברו עם הוריהם ודודיהם ואני שמעתי, מרגע שהחלו שידורי הלווין הערוצים הגרמנים היו פתוחים באופן קבוע אצל מח שעוד חי. עוד לפני כן היו לכולם מגזינים בגרמנית.
האוכל הגרמני הוא חלק ממה שגדלתי עליו. כולם נסעו לגרמניה לביקורים, היו קשרים עם משפחות נוצריות שגדלו בשכנות או בידידות איתן לפני המלחמה (חלק גדול מהם היו קורבנות אף הם, יש משפחה אחת מברלין שאיבדה 3 בנים כחיילים בחזית...בלי שום אידאולוגיה נאצית, פשוט לא היתה להם ברירה אלא להתגייס לצבא. ילד בן 16 אפילו). עוד בת נהרגה בהפצצות על ברלין.
אני לא ממעיטה בשום דרך במה שקרה שם לא כל כך מזמן, רק עכשיו סיימתי את ״לבד בברלין״, אין לי דרכון גרמני ולא התכונתי מעולם להוציא, אבל טראומה אישית אין לי. ברור לי לגמרי שלדור הצעיר ודור הביניים אין שום קשר למה שקרה שם. ברור שיש לי מחשבות על הקשישים הגרמנים כשאני שם, למרות שלא כולם היו מעורבים ישירות ואי אפשר לצפות מכולם להיות גיבורים בתנאים כאלו.