חסר לי במאמר שלך התייחסות למערכות אינרציאליות ומואצות.

הסיבה המרכזית לכך שf=ma לא עובד ב"חיים האמיתיים", כפי שאתה קורה להם, היא כי אנו לא חיים במערכת אינרציאלית.

כדאי שהכותב ילמד הרבה דברים לפני שהוא "מסביר" באופן שגוי דברים שלא הבין בעצמו.
כבר בהתחלה: F=ma אינו מתאר שום קשר סיבתי, אלא רק קשר בין גדלים מסויימים (שאומנם יש להסבירם, אולם מהו כוח מסופקני אם יוכל להסביר).
לא כל דחיפה של עגלה מאיצה את המהירות....... רק כאלה שמפעילות כוח (מה שבדרך כלל נעשה רק כדי להתגבר על כוחות החיכוך ואחרים).
לא יכולתי לקרוא הלאה.

אין שום ״יופי״ במשוואות, והם בטח לא חושפות אמיתות על היקום.
המשוואה של ניוטון למשל, שהכותב מאוהב בה קשות, היא אפילו לא נכונה באופן כללי. זה פשוט מודל שעובד אמפירית בחלק מהמקרים עד כדי טעות שאפשר להעריך את גודלה.
וזה נכון לכל המודלים המתמטיים של העולם הפיסי. פיסיקאים אוהבים לחשוב שהם ״גילו סודות של הטבע״ כאשר מה שהם בעצם עושים זה ממציאים מודלים שמשיגים תוצאות שרצויות באופן לגמרי סובייקטיבי וקשורות באופן עמוק לתפיסה של המין האנושי את העולם שאנו חיים בו ולמה שנראה לאנשים חשוב באותה תקופת זמן.
חבל שאין ספר שמסביר את זה במקום להאכיל אנשים בעוד ועוד שטויות על הקסם המדהים במתמטיקה וכולי.

נשלח מהאייפון שלי

הספר חביב, אבל טרחני.

הנושא חשוב ומרתק ביותר - כיצד זה שמתמטיקה מתארת בצורה כל כך נכונה את המציאות, אפילו כאשר תאוריה מתמטית פותחה לגמרי בנפרד מכל שיקול מציאותי. האם המתמטיקה היא יצירה של המוח האנושי או גילוי של כללי טבע בסיסיים. ממליץ על הספר Is GOD a Mathematician של מריו ליביו

המסה היא "התנגדות" בדומה לקפיץ, אבל ממש לא כמו התנגדות חשמלית (או חיכוך). מסה וקפיץ משמרים אנרגיה, שהרי אם תשחרר את הקפיץ תקבל בחזרה את האנרגיה. התנגדות חשמלית מאבדת אנרגיה, שהרי אם תפסיק את הזרם החשמלי האנרגיה לא תחזור.
את ההבדל היסודי הזה אפשר לראות מהעומק של משוואת ניוטון: מסה וקפיץ מערבים במשוואה רק נגזרות מסדר זוגי, בעוד שהתנגדות (וחיכוך) מערבת נגזרת מסדר אי-זוגי.
אבל כמו שהרגיש מחבר הספר, כדי להבין את זה צריך רקע מתמטי...

יש כמובן להוסיף לנוסחה את הזמן.
מתי התחלתי לדחוף ומתי אסיים אבל רק אם אני מתחת למהירות האור אחרת הנוסחה מתהפכת.
כל זה ביחס לכמה אני קרוב למסה גדולה שכן הזמן משתנה בקרבה למסה. בעיקר אם זו אשתי.

שלום לכולם,
כמה מילים לשם הבהרה.

למגיב 2: כן, החוק השני של ניוטון עובד בכל מערכת (עד כדי מהירויות קרובות לגבול היחסות). הסיבה לכך שהוא לא 'עובד' היא, כפי שציינתי בכתבה, שבעולם האמיתי ישנו חיכוך וכו', דברים שאינם קיימים ביקום מופשט.

מגיב 4: שעשעת אותי. האם יש דחיפה שאינה מפעילה כוח? כמובן שלא. וכן, כל דחיפה גורמת להאצה (זו מהות המשוואה). בעולם האמיתי יש חיכוך, כפי שכתבתי לעיל.

מגיב 5: קשה להתווכח, מכיוון שזו שאלה פילוסופית. אני מאמין שמשוואות יכולות להיות 'יפות', באותו האופן שציור של דאלי יכול להיות יפה. הקשר בין המודלים למציאות הוא פילוסופי באותה המידה. אין בזה כדי להפחית, לדעתי, מיופיה של משוואה.

רן

הייתי מנסה להשיג ראיון ממתרגמת הספר לעברית

כי היא למעשה 'אוגרת' מהירות, אבל זה סתם קטנוניות.

 

בכל אופן תודה על הביקורת.

http://emunadate.blogspot.com/2011/09/israels-contribution-to-science-and.html

המשוואות שלה הכי יפות והיא הנוסחה המנצחת לפצצה האולטימטיבית ללא נשורת או סכנה לציבור בניגוד לכל שאר הנוסחאות ״היפות״ שרק גרמו נזק בלתי יתואר לאנושות בכל הזמנים ועד היום !

נשלח מהאייפון שלי

יש שם רעיון אחד שהימם אותי במקוריות שלו: לתקופה מסויימת הייזנברג סבר שהמרחב והזמן הם ישויות סטטיסטיות. לא יודע אפילו איך להתחיל לחשוב על הרעיון הלא יאמן הזה.