משחר ההסטוריה ידעו הגברים בעזרת חוקים מפלים וזדוניים כיצד למשול בנשים.

ריבוי נשים היה מותר ולא ראו בכך שום דבר פסול.

פילגשים חיו בבית האדון.יחד עם הנשים "החוקיות".

 

כיום לצערנו דבר לא השתנה. רק התרגיל.

גברים ערמומיים יודעים כיצד לפרוט על נימי נפשה של אשה בודדה.

יאדירו את האגו שלה,שיכול להיות מאוד פצוע מקשרים קודמים.

 

חלק מנשים שבחרו בצורת חיים הרסנית זאת חושבות לתומן כי הן המנצלות את הגבר.

 

בקיצור כל מי שמשחק עם ק&& שלא יתפלא מדוע הוא מריח כל כך רע.

 

אהבתי מאוד את הטור שלך, שרון.

 

-רק אישה עוצמתית מסוגלת להתעלם מריגשותיה של האישה החוקית

-רק אישה עוצמתית תתחרה על ליבו של אהובה הנשוי למרות שהוא מחוייב למשפחתו

-רק אישה עוצמתית תניח לרגשותיה להוביל אותה כנגד קולות ההגיון והמוסר

-רק אישה עוצמתית מסוגלת לחיות את הרגע למרות הסבירות הגבוהה שבעתיד תפגע באחרים ותיפגע בעצמה

-רק אישה עוצמתית תאמין שהיא מסוגלת לשנות את אופיו הבוגדני של אהובה

מעניין ונכון.

הנושא עצמו מאוד מורכב.

עם או בלי להודות (ואם להיות כנים, לרוב - עם) - ישנו קונפליקט ולוחמה פנימית בין המודע לתת מודע, בין הרגש לרציונל, בין החיבור האישי למציאות, בין מי שאנו היום למשקעים שישנם (שאמנם שייכים לעבר אך כך או כך משפיעים כנראה).

שכנוע עצמי על מציאות שכזו, שככה זה בינתיים, שהיחד הזה הוא נדיר ושווה הכל, ושהחיים כביכול מתנהלים רגיל בו בזמן שהנפש והלב שבויים בשלהם.

רצון להשאיר את ה"פירורים" חיים נושמים ומרגישים עם כל העוצמה שברגעים אלו.

כאשר בהרבה רגעים אחרים (וגם לעיתים ברגעים שביחד) יש וואקום, חלל וכאב.

ושאת יודעת שמגיע לך הרבה יותר מזה. המון.

ושוב נשאבת, בניגוד לכל מה שהיית רוצה (ברגעי ההיגיון וההכרה) ושבאמת מגיע לך.

וכמו בהרבה דברים בחיים - עד שלא נמצאים שם קשה באמת לדעת איך זה, גם כשעל פניו זה נראה מחוץ לתחום האישי, המוסרי, הריגשי וההגיוני שלנו.

אני מקווה שהוא ירגיש אותו חוסר אונים ותסכול ואכזבה וייאוש שאני הרגשתי

כשהוא משך אותי באף שמונה חודשים.

הוא בגד לפני ויבגוד אחרי.הנישואים שלו על הקרשים מיום החופה.חשבון קצר אומר 7 שנים ....

אז שאף אחד לא יגיד לי שאני הורסת בתים הבית הזה הרוס מהיסוד ושום קבלן לא יסדר את זה.

הבן ז...שבר לי את הלב אבל מה? זה היה הבית ספר של החיים.הבנתי ולמדתי עוד הרבה דברים.

2 דברים טובים יצאו מה"רומן" הזה: הפרדה,ולמדתי לא לתת הלוואות לאף בן ז...שתהיה לי שנה מדהימה,שאני אהיה מאושרת ובריאה ואמשיך להיתפרנס בכבוד.ותהיה לי שמחת חיים כל החיים.ותחשבו לפני שאתם מגיבים.

 

 

כגבר איכותי ונשוי אומר לכן- אתן רק כלי קיבול ואנו מרכלים עליכן מאחורי גבכן.....

בגלל שהם נשואים. ואם אותם גברים היו רווקים אותם נשים לא היו שמות עליהן ולא רק שלא היו מתחילות איתן אלא גם אם אותם גברים היו מתחילים איתן הן היו מסרבות.

יש הרבה נשים רווקות כאלה.

אין לי את המלה המתאימה לתאר את מה שעבר לי בראש כשקראתי את הכתבה , אך אבסורד היתה בהחלט אחת מהן .
איך , איך לעזאזל את מפרסמת מדריך לאשה שמנהלת מערכת יחסים עם גבר נשוי ועוד לנסות להוציא אותה קורבן !
אם גבר נשוי מחליט לבגוד באשתו , אז ללא ספק הוא חרא של בן אדם , אך הבחורה שמסכימה לבגוד עימו בידיעה שהוא נשוי , גרועה אף יותר .
רווקה שיש לה קצת כבוד עצמי ושכל , בחיים לא תגיע למצב מודע שהיא שוכבת עם גבר נשוי , ואם אכן עובדה זו תתגלה לה , היא תחתוך את הקשר באותה השנייה .
מאידך , רווקה שמחליטה להכנס לקשר כזה , הינה השטן בהתגלמותו . היא יודעת טוב מאוד שגבר נשוי הוא גבר שמור ונחשק עם תעודות , כמו כן העובדה שהוא בוגד דווקא איתה תביא אותה לאורגזמה והחלפת סדינים עוד לפני שהוא יגיע . יתר על כן , ידוע כי ציפורני נשים ארוכות וחדות מאלה של הגברים בכל מה שנוגע לבני מינן . גבר לא יקבל סיפוק מ"לגנוב" בת זוג של מישהו כמו אשה , שתתמוגג ותזיע רק מהידיעה שהיא "יותר נחשקת" , אפילו אם זה זמני . קנאה ותככנות הן מילים שבהחלט מאפיינות נשים בין נשים .

אגב , הסיבה שגבר לא ירטוט כמו אשה אם יצא לו "לגנוב" בת זוג , היא כי אותו גבר יידע כי בחורה זו לעולם לא תהיה לו לאשה . אם היא בגדה במישהו אחר בכדי להיות איתו ... אתם יודעים את ההמשך . אשה במקרה זהה תתעוור מאהבה ותחשוב שאם הוא ויתר על כ"כ הרבה , כנראה שהוא באמת בעניין שלה .

"כעס על המעמד, על ההסתפקות בשאריות, על הרגע בו הוא קם וחוזר הביתה לאשתו, על חוסר ההדדיות ועל המגבלות" - גיבוב שטויות ! הרווקה למחצה תחייך כל היום בידיעה שהיא גרמה לגבר של אשה אחרת להיות איתה , לבלות איתה , להזיע ולגמור , כמה פעמים באותו מפגש . והדובדבן - על חשבונה של האשה !

באמת שקשה לי להבין למה את מנסה לעזור לאותן נשים שנמצאות במערכות יחסים כאלה . את באמת מאמינה שהן מסכנות , נקלעו למצב כ"כ לא פרודוקטיבי , קשר מבוסס סקס ולא משהו נורמלי ? אם כן , את הזויה .

בשורה התחתונה , מערכות יחסים אלה תמיד יהיו בין אנשים שהם ... חראות .
ולצדד ב"מסכנה" שנקלעה למצב זה , די בזיוני לטעמי . אפילו לרגע לא התייחסת לאשה שבאמת נפגעת כאן , אשתו . - בה היית צריכה להתמקד ולעזור , ולא לרטובה התורנית ...

כל כך קיוויתי, בתמימותי, שבסוף הכתבה אתקל בפתרון.
אני מרגישה כאילו הטור הזה נכתב עבורי - ומנסה לעודד את עצמי, שאם אני נופלת בתוך הקלישאה הזו, שבה הכל ידוע מראש, אז גם הפתרון כנראה די ברור.
טסתי לחו"ל לתקופה של חודשיים, בניסיון "להיגמל", ובמחשבה שהזמן והמרחק יעשו את שלהם. חזרתי עם "החלטה" - כזו שבעצם נופלת לקטגוריית ה"דיאטת כסאח"... לאחר 3 שבועות של מרדף, מילים יפות על געגועים ושיחות טלפון - הדיאטה הופסקה. (אני כותבת, וחושבת לי אולי זה לא באמת "הפסקה" לדייאטת כסאח, אולי אני צריכה רק לשכנע את עצמי שבכל דיאטה יוצא להגניב קוביית שוקולד פה ושם...).
אני לא מצליחה לסיים את הקשר, וברור לי שהתגובה "את לא באמת רוצה" תהיה כנראה מוצדקת. אני חושבת שאני כן רוצה, אבל מכירה את עצמי שכשאני באמת רוצה אני מצליחה! לא ברור לי איזה חלק בי לא רוצה, כי אני באמת רוצה לצאת מהמיטה החולה הזו בשביל להמשיך הלאה - למצוא קשר משמעותי ואמיתי. מתוך ניסיון להבין מהו אותו חלק סורר שבגללו אני נאחזת בקשר שאני יודעת שאין לו עתיד - מצאתי את עצמי תחת הרובריקה של "הפחדה עצמית". שלצערי אני באמת מאמינה לה. אני מבינה שמתוך החוסר שלמות/חוסר ביטחון/חוסר הערכה עצמית מלכתחילה מצאתי את עצמי בעמדת הפילגש. (איזה מילה איומה זו - "פילגש", אבל הנה הלקאה עצמית - אני דווקא אשתמש במילה, אתן לעצמי להרגיש מה אני באמת...).

אני לא מבינה איך אני אמורה ליישם את העצה שמופיעה פה. בכל הרצינות. זה היה הדבר הראשון שאמרתי לעצמי כשהקשר התחיל - יש לך רגשות חזקים, לבן אדם שאת יודעת שלעולם לא יהיה שלך. מישהו פה יפגע וזה כנראה לא יהיה הוא. לא יכלתי לחתוך, אז אמרתי לי - תזרמי, בסוף הרגש העוצמתי הזה יידעך והסוף פשוט יבוא מעצמו. היום אני קצת יותר מפוכחת ויודעת שללא מעשה אקטיבי מצידי, קל להיסחף למערכת יחסים הזו ולהמשיך איתה - אפילו שנים. כל ניסיונותי כשלו - אני פשוט אוהבת אותו.

יש אנשים שצריכים ללמוד בעצמם, וכמה שיגידו להם שזה רע הם רק יירצו יותר. ןתמיד יהיה שם גם מישהו לנצל זאת. גם בנים חנונים יודעים שלא מתאהבים בזונה של השכבה, והם עדיין נופלים. ככה זה

כאילו גזרתם אותה מעיתון לאישה של 1953.
נו באמת.
חוץ מהקשקוש ירוד הערך העצמי הזה לא מצאתם על מה לכתוב?
מה אם זו בדיוק מערכת היחסים שמתאימה לה כרגע, או בכלל? אולי היא זקוקה לחופש שלה, ולא מוכנה/ רוצה מערכת יחסים "זוגית מלאה" כמו שהכותבת חושבת ש"צריך"?

חוצמזה, לעיתים אהבה גדולה ועצומה, המגיעה פעם בחיים (ויש דבר כזה) מגיעה דווקא עם גבר נשוי. אז מה עדיף? להתפשר על אהבה פחותה, אבל "נכונה", או על אהבה גדולה ועצומה, המגיעה במשורה?
את החלטת, אבל ההחלטה שלך לא נכונה לכולן.

"גבר בעל עוצמה פנימית וערכים לא היה מגיע לכאלה מצבים",
"תפסיקי להתייחס לעצמך כאל אזרחית סוג ד'"

איחס.

מה זה הכתבה השטותית הזו?!? מי בדיוק טוען שזה דבר טוב??
טוב שלא יצאת בטור "נרקומן יקר, אתה פוגע בעיקר בעצמך"...

אין כאב גדול מכאב של מאהבת כשהיא נעזבת, או כשהיא מגלה שיש עוד מישהיא בצד. אין סבל גדול מלהיות מאהבת, ועוד יותר, כשהיא נעזבת בסוף. אין עומס ריגשי, קשה מזה. הדכאון העצבות הבדידות האיומה ונוראה שחווה מאהבת , בימים שבהם המאהב נמצא עם משפחתו, או כשהוא עוזב אותה .

וזה עלול להימשך ולהשבית חיים למשך שנים רבות מאד, אם לא לתמיד

 

מאהבות צעירות לא מבינות את מה שהן מחוללות לעצמן . חושבות שרק יהנו. לא, ממש לא. זו התמכרות קשה כמו לסמים.

אישה בוגדת בבעלה/חברה שלה, הגבר אשם.
הוא בוגד בה, הוא אשם

אין מספיק כסף, הוא אשם
הוא עובד הרבה יותר מידי בשביל שיהיה כסף, הוא אשם

אדם שבוגד, ולא משנה המין שלו, הוא או אדם שמאוד לא מאושר ומחפש להקל על הרגשה ממש רעה שיש לו, וזה מתגלגל לשם. או שהוא חרה של בן אדם. ו"הוא" זה לא בהכרח גבר, אלא גם נשים.

יצא לי להכיר לא מעט נשים אשר בגילאי ה20, בגדו בכל מי שהן יצאו איתו, לא בגלל שהיה להן רע, אלא בגלל שאולי יכול להיות יותר טוב.

למעשה אני מכיר יותר נשים בוגדות מאשר גברים. אין לי ולו חבר אחד שבגד אי פעם במישהו שהיה איתה. לעומת זאת, אני מכיר הרבה נשים שכן בגדו.

במקום להאשים כל הזמן, צריך לזכור שזוגיות כמו שהשם שלה (עברית אלופה בזה) מרמז, מדברת על זוג. לא על אחד, אלא על 2. והאשמה נופלת גם על האדם הנבגד. אלא אם מדובר באישיות חרה של בן אדם, ואז אין מה לעשות למעט לעזוב את אותו אדם.

וכשמגלים שהם נשואים, זה הרבה יותר קשה לחתוך.

אני חתכתי מיד כשנודע לי שהוא נשוי, אבל זה שבר לי את הלב.

בתור גבר זה כיף לא נורמלי בשנים הראשונות. אבל פתאום היא קולטת שבשישי שבת היא תקועה לבד ואתה נוסע לחול בלעדיה .אלא אם הקדשת לה טיול בשנתיים לסוף שבוע.אבל האסימון יורד לה ואז היא מבינה שזוגיות זה לא עם נשוי.אבל ממשיכה כי כבר התרגלה אליו ומי יסתכל עליה כבר בגיל המתבגר שלה

כתבה נהדרת, לפחות עבורי, כמי שחוותה בגידה.

אני מקללת בלי סוף את המאהבת וגם את הבוגד כמובן.

לקרוא את הדברים מהצד השני (לא שלא ידעתי, אבל לקרוא...) ממש הנעימו לי את זמן הקריאה.

תודה

 

הבולשיט הנשי במלוא הדרו (לא נגענו):

 

"יתכן וזה נשמע תמוה, אך אין דבר שאשה פנויה רוצה יותר מאשר שגבר נשוי לא יסכים לבגוד באישתו".

 

ובכן, היות ופילגשים לא חסרות, כנראה שיש דבר שאשה פנויה רוצה יותר מאשר שגבר נשוי לא יסכים לבגוד באשתו.

 

או, למשל: "את אוהבת לציירו בעיני דמיונך כחזק, עוצמתי, אכפתי ואיכותי, ועוצמת עינייך לעצם העובדה שהקשר איתך הוא סממן לחולשה של אדם שאינו מסוגל להתמודד עם המצב, ומרשה לעצמו לפגוע באנשים רבים מדי בחייו".

 

 

מקסים, לא? שימו לב מי "מרשה לעצמו לפגוע באנשים רבים...". רק הוא. היא לא פוגעת באף אחד. היא רק פילגש. מה אתם רוצים מחייה?. אז מה אם היא ידעה שהוא נשוי כשנכנסה לזה?

 

כדאי מדי פעם, גם לדון בדברים הלא נעימים, אם רוצים לטפל באמת בבעיות.

 

לפעמים לא מספיק לדון בשאלה איך יוצאים מזה, אלא גם בשאלה איך נכנסנו לזה, כדי שזה לא יקרה עוד פעם.

 

אבל בכל מה שקשר לפילגש בפרט, ונשים בכלל, הן בורחות כמו מאש מכל דיון שאחת התוצאות שלו היא שהן היו (אולי), קצת לא בסדר (גם לא בסדר לעצמך זה לא בסדר).

 

אשה פנויה שבחרה לעשות רומן עם גבר נשוי אחראית למצבה באופן מלא, בכל ההיבטים של הנושא. אף אחד לא אנס אותה או הכריח אותה לכך.

 

טור שנמנע מלהזכיר את זה ולטפל בזה, מנציח את חולשת הדעת הנשית.

 

זה לגיטימי לגמרי להחליט להיות מאהבת של מישהו נשוי - אבל פחות לגיטימי, כאשר את רוצה לצאת מזה - לשכוח שהחלטת להיות כזו בשיקול דעת מלא ודעה צלולה. לא ראוי להתכחש להחלטות שקיבלת, אפילו אם הסתבר שהיו לא נכונות. ההפך. רק ככה מטפלים בדברים נכון.

 

 

הטור הזה בורח כמו מאש מלהמליץ לפילגש לשאול את עצמה, איך היא בכלל החליטה להיכנס לסוג כזה של קשר. כמה שטחי. כמה נשי.

לא מסכימה עם הכתבה
אני עושה חיים וכרגע זה מה שבא לי
להפך אני רק מרגישה מחוזקת וחזקה ומקבלת הרבה חום ואהבה
ומחוזרת ללא סוף ועושה הרושם שהוא מעוניין להעביר שלב ביחסים איתי
אין לי מושג לאן זה יוביל בינתיים טוב לי

אני גבר בן 40 לערך.  אים אני חפץ בסטוץ מהצד כל מה שעלי לעשות זה להזמין בחורה לקפה כאילו להיכרות , דייט.

העובדה ששילמתי עליה הופך אותה "לחייבת" לי.  ומכאן המרחק למיטה לא רב.

הנשים חושבות כי בעובדה שהן משוחררות חופשיות

ות בעצמן, המציאות מוכיחה אחרת.

כל שאר הדבורים זה פסיכולוגיה בגרוש שנועדו לכסות על האופי הזנותי.

כל כך הרבה נשים שמחפשות גברים נשואים, ולמה קיבינימט יש כל כך הרבה גברים שמחפשים לבגוד בנשותיהם. את פונה פה ללב של אשה שלוקחת לזמן מסויים גבר נשוי, ומצליפה עליה בשוט המצפון.

 

הבעיה היא שמרבית הגברים שתראי בכל מקום הם הם אלה שמחפשים את הבגידה המתוקה, ולראיה כנסי לאתרי הצ'ט הישראלים ותראי הצפה בלתי נפסקת של גברים מכל המעמדות הסוציואקונומיים בישראל שמחפשים אשה אחרת .

 

לאורך כל ההסטוריה היו נשים שנתנו בנדיבות מחמודותיהן לגברים נשואים, קראו להן במקרה הטוב הידועה בציבור (אם הוא עבר לחיות איתה בערוב ימיו), קראו להן בשמות כאלה ואחרים, ואם הן קיבלו כסף על כך, "תמיכה" בלשון הישראלי הבוגד הממוצע, הן בפירוש מתפקדות כנשות ליווי. אבל לגברים הבוגדים לא קראו כך מעולם.

 

גרוע מכך, נשים לא מעטות, גם אם הן נשואות מחפשות את הגבר הנשוי, ויש ביניהן אף כאלה שלא רק שאינן מתגרשות אלא גם מקיימות יחסי מין עם גברים אחרים תוך כדי נישואין. היום זה הפך לכמעט נורמה.

 

היה הכי קשה לכתוב טקסט עבור הגבר הבוגד האולטימטיבי, ולנסות בטקסט הזה להביע ולו מעט מהסלידה שיש לך הכותבת למעלה, כלפיו. כי הם הם אלה שמחפשים בנרות אחרי הסטוץ והריגוש הבא, הם אלה שמחפשים "לשבור את השיגרה", הם אלה שאין להם בעיה לעשות מחוץ לבית מעשים גם אם בבית האשה נותנת להם כל מה שיחפצו בתחום המיני.

 

זוהי כתבה שוביניסטית, מסרסת נשים, הפוגעת אך ורק בצד הנקבי בסיפורים הבלתי נגמרים האלה על בגידות. משום שהיום כל כך הרבה זוגות מתגרשים תוכלי למצוא את מרבית סיפורי הבגידות דווקא אצל גברים שהתגרשו, פחות אצל נשים שהתגרשו.

 

ולפעמים, מה לעשות, אחרי בגידה כזאת, בין אם היא אצל גבר נשוי שחי כמו בבית סוהר נפשי, ולפעמים מה לעשות, אחרי בגידה כזאת, אם היא מתרחשת אצל אשה נשואה שחי חיי בדידות איומים בבית שלה, לצד בעלה היבש, לפעמים בגידות כאלה דווקא משקמות מערכות יחסים, ומפיכות חיים. הכל בתנאי כמובן שהן הביאו את הצורך הנואש של מרבית הנשואים והנשואות למעט שינוי בחיי השיגרה הכל כך פוריטנים, עם רגשות האשמה ושאר תחלואי מערכות הנישואין שלעיתים הורסות לאדם את חייו לנצח. 

 

 

כל גבר יודע שנשים נמשכות יותר לגברים נשואים ואפילו מתחילות איתם מיוזמתן

קראתי את תגובתך ואני חייב לומר לך שאת ממש ממש צודקת.

אני אפילו לא קורא את התגובות שיוצאות נגד מה שאת אומרת

כל מילה בסלע

וזאת נעלמה מהעמוד הראשי.

 

למה?