אני זוכרת בעבר שמאוד רציתי להתפלל בבית הכנסת בחגים אבל הרגשתי לא שייכת, אפילו די פתאטית. כולם ידעו מתי לעמוד, מתי לשבת, מתי לכרוע ועוד והכי בילבל אותי- לא ידעתי לעקוב אחרי התפילה. פתאום היתה שתיקה ואז התחילו שוב ממקום לא ידוע. כששרו פיוטים מוכרים התחברתי. בסוף החלטתי לשבת בחוץ.

 

פעם הלכתי לבית הכנסת של חב"ד ליד ביתי עם חבר שלי דאז, בראש השנה. בית כנסת מאולתר לכל מיני מסורתיים שקמו מאוחר (ואח"כ עושים להם שם סעודה רצינית) והחליטו שמתחשק להם להצטרף לתפילה. הייתי האישה היחידה שם ועמדתי כל התפילה וקראתי את כולה בקול. חבר שלי בא וראה אותי עם דמעות בעיניים. הוא כ"כ התרגש ואמר לי שהוא בא לומר לי מתי אני יכולה לשבת, להסביר לי ואמר לי שאני קוראת גם קדיש בקול, ושאני לא צריכה, כיוון אותי ברוך, ואמרא לי שאני כ"כ חמודה והתפילה שלי טהורה שזה בכלל לא משנה אם אני עומדת, יושבת או מקפצת על רגל אחת, אבל רציתי ללמוד, אז הוא והאחיינית שלי לימדו אותי, ב"ה.

 

אני יכולה להבין את החילונים שם במדרשת "עין פרת". הם חונכו במסגרות חילוניות וגזלו מהם את הידע הזה במסורת ישראל. הנפש שלהם כמהה לדעת ולהתקרב והם לא יודעים איך. במקום לברך על-כך אתם מעליבים?!

 

הם בוחרים להיות שם במקום לרכוב על אופניים, אז אשריהם והלוואי שהנפש שלהם תגיע לחפצה במהרה. כתיבה וחתימה טובה לכל עם ישראל.   

בתור חרדי לשעבר כבר כעשור איני מוצא עניין ביום זה, אך איך שאתם מציגים ומייצגים את היום הזה, עושה לי חשק, חשק לבוא לראות, לנסות.. אשמח לקבל פרטים למייל rafi-b.l@nana.co.il

נשלח מהסלולארי שלי

חודש האלול שהייתי במדרשה היה ללא ספק אחת החוויות הכי טובות שהיו לי. זהו מקום שבו אתה יכול באמת להיות עצמך מבלי שישפטו אותך וינסו להכניס בכוח לאיזושהי שבלונה (אתה חילוני/ דתי אז אתה בטח....). זה מדהים איך מקבוצה כל כך הטרוגנית שמורכבת מדתיים, חילונים והרבה הרבה כאלה שנמצאים באמצע, בנים ובנות בגילאים ומרקעים שונים, אפשר להגיע לכזו פתיחות הבנה וקבלה אחד של השני. הלוואי ששיח מהסוג שמתקיים במדרשה יוכל להתקיים בחברה הישראלית כולה. שנזכה במהרה בימינו, אמן

אתה מתיימר לומר שאתה מקיים תריי"ג מצוות?רק מעצם זה שאתה "סרוג" כבר יש פה אוקסימורון. ואיפה בדיוק בתורה אוסרים ככה ממש במפורש על קיומו של יהודי חילוני? (שקרם עור וגידים אך לפני 200 שנה)? ומה זה "על פי היהדות"- שמאי או הלל? ר' יוסף קארו או המהר"ל שחשש בדיוק מאמירות כמו שלך?
מרוב הלהיטות שלך לבעוט בפוליטיקלי קורקט, כתבת משהו סתמי לחלוטין. צר לי, אבל אתה ממש לא הסמכות לקבוע חוויה יהודית מהי.

יום כיפור באלון זה יום צום של עומק ותפילות זכות, הסרט לא הוסרט ביום כיפור! הוא מראה יום אחד מארבעים ימי תכנית "אלול". אין שום חילול היום הקדוש בפרהסיה, יש כבוד עמוק גם לתורה, גם למסורת ישראל וגם לחברים האחרים. למדרשת עין פרת מגיעים צעירים חילוניים, מסורתיים ודתיים הרוצים להעמיק יחד במסורת ישראל. לא יכולה להבין איך אפשר לראות בזה דבר פסול אבל הכותרת לסרט בכתבה מטעה ונראה כאילו מחללים את יום כיפור וזה אולי מה שגרם לתגובות הנגד.

והגוונים שביניהם. דובר כאן רק על חילונים, ודווקא בסיס המדרשה מושתת על עניין הביחד החילוני-דתי, המפגש עם המון סוגי אנשים בעלי רקע ויחס שונה אל הדת. מגיעים אל המדרשה מכל הסוגים, והמפגש הוא המפרה, המלמד, הוא היוצר את העומק.
עוד דבר שהיה חסר לי בכתבה הוא עניין הלימוד האינטלקטואלי הרב שישנו במדרשה. חבר'ה שחובשים את כסאות בית המדרש מבוקר ועד השעות הקטנות של הלילה, ולומדים ברצינות - בין אם בהרצאות ובין אם בחברתות - תנ"ך, גמרא, ספרות המערב, ספרות ישראלית, ציונות, פילוסופיה, אומנות, ועוד ועוד.

ובלי קשר, זו באמת מדרשה מיוחדת ומלאה בטוב. מומלץ בחום להגיע, ללמוד ולחוות.