ויש לי כמה ילדים ומשרה תובענית.
אני עושה את זה בלב שלם (ועייף... ועסוק...).
א-ב-ל
בואי לא נשכח:
יש לי בן זוג ולשבת בכל פעם בשולחן שאין בו גברים מרגיש לא תמיד נעים.
את זה אפשר להבין ואפשר להתעלם ולומר שזה שווה את זה.
מה שאין כן לגבי הדדיות:
לא קלה דרכם של רווקות ושל חד הוריות.
אבל כשהקשרים הם חד צדדיים כל כך
תמיד המשפחות מזמינות
אין הזמנות מהצד השני
זה גם קשה כי זה הופך לצדקה ולא לחברות של ממש
וגם מביך-
חמודה - את כבר 5 שנים אחרי הגירושין -
לא עלה בדעתך לארח אותנו ולו פעם אחת?!