ועוד כמה ממש חכמים ומוצלחים.
לא נמאס קצת ממבקרים שמתעקשים לצאת יותר חכמים מהיוצרים שעליהם כותבים? כל כך אייטיז

קראתי את המאמר וחשבתי וואו כול הכבוד למסמרים זה כתב עט שאשמח שיהיה ליד מיטתי, אבל הכותרת של המאמר היא אכזרית וממש לא מעוררת חשק לה היורך הוא כול כך קלישאה של עורך?

נשלח מהסלולארי שלי

1. הטקסט היחיד שקראתי במלואו בספר עד כה הוא זה של מירי רוזובסקי הנפלאה, והוא פשוט נהדר. חכם, עדין, מצחיק, מפתיע ומבריק. אז יש עוד אפשרויות לקרוא טקסטים, לא רק על פי האדון יודע כל המבקר (מותר לסייג, לפקפק, לתת כבוד לקבלת החלטות של אחרים. אלוהים, מאיפה אנשים כל כך צעירים לוקחים על עצמם יומרנות כזאת?)
2. לא ברורה לי כל ההתעקשות האנאלית הזאת ליישר את הטקסטים מול הנושא של הספר. זה לא מבחן בגרות. אפשר להרגיע. אם אהבת מחצית מהטקסטים, זה כנראה גיליון ממש מוצלח של כתב עת.
3. מותר גם להודות בטעות ולתקן. אם מעירים כאן בצדק שהכותרת לביקורת גם חוטאת לטקסט שמתחתיה וגם גסת רוח ללא צורך לנשוא הביקורת, אפשר לנסות נוסח אחר.
4. אני מבינה שלא תנוחו עד שלא תלוו אל קברם את כל כתבי העת האיכותיים בעברית. אכן, מבצע ראוי, אבל לא חייבים לקחת חלק בחיסולם.

לא קראתי את האסופה וכנראה גם אם אקרא רוב הסיפורים בה יהיו בינוניים.  אם יהיו בה שני סיפורים מצויינים זו תיחשב אסופה נהדרת מבחינתי. המבקר הזה בינוני לגמרי - במקום לייצר ביקורת אינטיליגנטית מרעננת  ואינטגרטיבית שאומרת משהו מקורי ויצירתי על היצירות  הוא פשוט החליט ללכת על קו "האם הטקסט מתאים או לא מתאים לכותרת האסופה?" תמוהה בעיני ההחלטה הזו וגם מעידה על חוסר יכולת לנתח ניתוח ביקורתי ומעמיק יצירות ספרותיות.  נכון קשים חייו של המבקר הספרותי עליו לדעת לכתוב מאמר ביקורת שבו הדברים נובעים זה מזה, מאמר המוביל למסקנה מסויימת מה לעשות שלבחור המבקר הזה כנראה שאין את הכישרון ואת היכולת לעשות זאת. לבדוק על פי רשימה אלו עומדים בקריטריון הכותרת? אין ספק שהוא הצליח לייצר את מאמר הביקורת הספרותי המשמים ביותר שקראתי מעודי.

"מסמרים" מספק הזדמנות לקרוא סיפורים נדירים ומיוחדים שספק אם היינו ניתקלים בהם סתם ככה, על המדף בסטימצקי... חווית הקריאה ש"מסמרים" יוצר היא חוויה אחרת, שונה, מיוחדת. כשקראתי את הסיפורים בגליון "אגדות" הרגשתי שאני עצמי נמצאת בתוך אגדה, אגדה על ספרות משובחת - ספרות שהופכת לפחות ופחות שכיחה בנוף הספרותי בארצנו המתמסחרת. הסיפורים בגליון דורשים קריאה בעיניים פקוחות באמת, בלי נסיונות לתייג ולקטלג. זוכרים איך הלכתם לאיבוד ושכחתם את עצמכם לכמה שעות - כשהייתם ילדים קטנים וקראתם סיפורי אגדות? זו החוויה שתקבלו כשתקראו את הסיפורים - וזה המון!

כמה וריאציות על אותו נושא אפשר לעשות? אז קצת אגדה, קצת מעשייה - לא נורא. הרעיון הכללי ברור

בקורס של ד"ר רוני הלפרן המעולה. זה ספר יפהפה.