נשלח מאייפון שלי

לאט לאט ההבנה שהגוף שלנו חכם ומצריך פחות ופחות התערבות, הולכת וחוזרת.
גישה מבורכת.

כשבתי נולדה, ביקשתי מהמיילדת וכן בתוכנית לידה, שיחכו עם החיתוך,

אבל היא פשוט באה חתכה לאחר כמה שניות.

מאוד התעצבנתי... אבל מה זה עזר???

 

בעיני אם יולדת מבקשת להמתין ומתעלמים זה גובל בתקיפה

איפה ההסכמה המודעת? למה מתעלמים מבקשה כזו?

 

הבעיה היא שרוב בתי החולים ככה למעט אולי אחד...

 

נקווה שישתנה.

 

ללדת בבית ולכרסם את חבל הטבור.

זה לוקח כשלש דקות ובכלל זה דיי טעים, אנחנו כבר השרצנו ככה שניים, חבל טבור אחד לה וחבל טבור אחד לי. יאמ יאמ יאמ!

לחתוך את חבל הטבור 10 שניות אחרי הלידה - זה נוהל שהותאם לחדרי לידה
שצריכים להתנהל כמו מפעל וסרט נע, אין זמן, וחייבים לעבור לטפל ביולדת הבאה
עבור התינוק, פשוט כדאי להמתין עוד קצת, ולא לבצע חיתוך מהיר של חבל הטבור

אגב, גם המתנה ארוכה מידי עם חיתוך חבל הטבור - מסוכנת לתינוק
"עיכוב של החיתוך עלול להביא לשיעור גבוה של פוליציטמיה בתינוקות"

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3382329,00.html

באותה כתבה, אומרת פרופ' לאה סירוטה, מנהלת מחלקת ילודים ופגים במרכז שניידר לרפואת ילדים
שהמרכיב המשמעותי יותר בחיתוך חבל הטבור הוא הגובה.

"זה פועל לפי כח הכובד. אם מחזיקים את הילד גבוה מהאימא, הדם יזרום דרך חבל הטבור בחזרה לשליה,
והתינוק יוולד אנמי יחסית. לעומת זאת, אם מנתקים אותו יותר נמוך מהאם,
זורם דם מהשליה לתינוק ואז הוא יהיה פוליציטמי. לפיכך, חשוב לנתק את חבל הטבור בגובה האם".

אגב, כנראה שלהמתנה של 2 דקות לפני חיתוך חבל הטבור על היכולת לקחת "דם טבורי"
אין ככל הנראה השפעה משמעותית

מתוך ויקיפדיה ערך דם טבורי

עיתוי ניתוק חבל הטבור ודם טבורי

המגמה המקובלת בלידות כיום היא השהיה של ניתוק חבל הטבור עד שהוא חדל לפעום מעצמו.
יש הטוענים כי הקשר של התינוק עם השליה עשוי לספק דם לתינוק המתקשה לנשום במשך דקות ארוכות, ולהציל את חייו.

מנגד, יש הטוענים כי אין להשהיית הניתוק (ומתוך כך השהיית תחילת איסוף הדם הטבורי המתבצע תמיד לאחר ניתוק התינוק),
השפעה כל שהיא על כמות הדם הנותרת בחבל הטבור-שליה. מערכת הדם הטבורי היא מערכת סגורה
ולא ניתן "לדחוס" יותר דם בגוף התינוק על חשבון כמות הדם בטבור-שליה על ידי עיכוב הניתוק.
עם זאת, כמות הדם שתיאסף בניתוק מושהה קטנה יותר בגלל תחילת קרישת הדם בטבור-שליה מיד עם לידת התינוק.

קלאס, במיטה.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3558787,00.html

אישתי ילדה שם השבת

הלידה עצמה היתה מקסימה עם מיילדת שדאגה לה כמו אמא לבת

זה הגיע לרמה שלאחר הלידה היא הלכה להכין לאישתי תה

ונתנה לה להתקלח עוד בחדר הלידה התינוק נישאר איתה במשך

שעה . כאשר ביקשתי להיות נוכח בבדיקות הרפואיות של התינוק

נתנו לי בלי שום ויכוח . החיסרון היחיד שהיה עומס במחלקות עצמם

ובמשך  השבת פתחו כמעט בכל החדרים מיטה רביעית...

אך חשוב לציין כי כבר במוצש פינו חדרים וכבר לא היו מיטות רביעיות בחדר

ובכלל המחלקה החדשה יש יחס נהדר .

ואני התווכחתי איתה שאני רוצה להמתין עם החיתוך, אז היא שמה קליפס שגם ככה חוסם מעבר של דם והייתי צריך להתווכח איתה עוד פעם שתוריד אותו - בקיצר, לעד אני אזכור שאני מתווכח עם המיילדת כשביתי הקטנה רק נולדה ונמצאת בידי אישתי ה׳הפוכה מכאב׳ ובמקום חוויה רגועה של סוף הלידה הייתי צריך גם שם לריב. ואז עוד באו וחטפו לי את הבת לתינוקייה (הלכתי לשירותים - כי אסור להשתמש בשירותים שבחדר לידה) והייתי צריך לצעוק על הצוות שאני את ע אותם על חטיפה. מה, הם לא יכלו לתת לאישתי איזה חצי שעה לנסות להניק את ביתי עוד בחדר לידה? ידוע שהקשר הראשוני הוא מאוד חשוב.
אני ואשתי חושבים על ילד שני, מבחינתנו - איכילוב (ליס) לא בא בחשבון!! גם אחרי הלידה, שיכנו את אישתי במיטת חירום רביעית בחדר של 3 מיטות.

נשלח מזובי בובי

מי אמר לך שאסור לקום מהמיטה לאחר לידה? זה תהליך טבעי ולא מחלה!