גרי בילו,

היה לי את הכבוד להיות אחד מאלה שהותרת בו סימן!

לפני היותך מנהל, איש תרבות,מחנך ומורה לחיים, היית יותר מכל בן-אדם.

אמיתי, רגיש, ישיר, בוטה, חכם, מצחיק ותרבותי. הדאגה שחשת לתלמידיך, גם אחרי שסיימו את שנות לימודיהם בבית הספר, טיפלת בהם וטיפחת אותם.

רק מי שהכיר אותך, את גרי בילו האדם והיה קרוב אליך בחייך הפרטיים, את הקרבה לאנשים, כמו לחתוליך הגרגרניים שגידלת בביתך, ידע להעריך אותך.

לא פרידה היא זו, שכן אתה נשאר איתי בחיי, בזכרוני ובדרך חיי עד יום מותי, אלא הבעת תודה והערכה לאישיות ענקית ומחנך דגול. צר לי שלא אמרתי לך את זה בעודך בחיים, בפניך, אלא רק אחרי מותך. 

גרי היקר, כל משפט שאמרת לי חקוק על ליבי והדריך ועדיין מדריך אותי בחיי!

לעולם לא אשכח אותך!

תודה לך מקרב לב, אדם יקר ואהוב.

כתבה שמשקפת את כל התחושות של האנשים שזכו להכיר לאהוב ולהוקיר את האדם הנפלא שגרי בילו היה. גאה להיות אחת מהן

גרי'לה.

כל אדם הוא עולם מלא בפני עצמו.

אך אני מאמינה שיש אנשים שמשאירים אחרייהם שובל ארוך של אור גדול.

ואתה אחד מאותם מעטי אנשים שעשו זאת בחיי.

תודה שזכיתי ליראות אותך לפני מספר שבועות, כשהזמנת אותי בהתלהבות  ובתשוקה להצגה  בתאטרון.

תודה על כל השנים שעבדנו ביחד, על הכל, על הקול...

תמיד תישאר בליבי.

קלייר.

כחובב תיאטרון מושבע, וכאדם שנמצא בשוליים של העשייה התיאטרונית אני שמח לגלות בדיעבד - אדם ששימש כמעיין לצמיחת הווה ועתיד התיאטרון שלנו.

יהי זכרו ברוך.

גברת יודולביץ. אם באמת חשבת שגרי כל כך חסר לתיאטרון , ונגע ללבך שמיום שנזרק מבית צבי לא הוצע לו שום תפקיד ובשלוש שנים האחרונות הוא היה שבר כלי-למה לא עשית משהו למענו? למה לא כתבת על זה בזמן אמת? למה לא יצאת בקריאה לכל מנהלי התיאטרון שאותם טיפח וקידם לעזור לבן אדם שביום אחד נחרב עולמו? לכתוב אחרי מותו את כל דברי החנופה האלו זה כבר לא יעזור לו. גם את כמו אותם צבועים שהשקר היה נר לרגליהם. די לצביעות! איפה בושה?