אם הייתי נפגשת עם בן זוגי דהיום מס' שנים לפני שנפגשנו בפועל, לא היינו מתחברים.

היום אנחנו אחרי 8 שנות חיים משותפים ושני ילדים, שאת הראשון ילדתי דקה לפני גיל 35.

האמת זה לא פשוט.

להיות קרובה לשלושים או אפילו קצת יותר. יפה. חכמה. מצליחה בעבודה. מצליחה בחברה. אבל בלי בן זוג קבוע ואופק חתונה. זה עצוב, ברמה הכי אישית שזה יכול להיות. כולם שואלים מסביב או שכבר הפסיקו לשאול רק להניד ראש. בחגים בורחים לטיול נחשק לזוגות אבל ברירת מחדל לסינגלס'. בדרך עוד מהרהרים אם נמצא את אהבת חיי בחופים אקזוטים ונתפשר על זה שהוא לא יהודי, או ישראלי. בקיצור לא פשוט בכלל.

ואז מתקבלת החלטה. ובתור מי שמצליחה בעבודה ובחברה ההחלטה מקבלת משמעות אחרת - החלטה להצליח ויהי מה! כמו בעבודה. כמו בחברה. כמו בכל מקום אחר אז גם כאן. עושים פרויקט מציאת חתן.

לא מסתכלים לצדדים כי יש מיקוד - מחפשים חתן וראוי כי בכל זאת לא סתם חיכיתי שלושים ומשהו שנה בשביל כל אחד

לא נופלים בקטנות של גובה משקל השכלה מראה וכו' - כי כבר היו לי כולם יפים, עשירים, משכילים - לא הצליח

מגדירים את קווי הלא הברורים ומחליטים כמו בתוכנית עסקית מתי משנים טקטיקה. לא כל ערב, לא כל בחור, לא כל דייט.

הכל מאוד מונחה וברור כי כמו שאומרת מרים חברתי הבדואית. זוגיות טובה מתחילה קודם כל בראש. מוצאים את האדם שנעים לנו בראש, שמפרה אותנו, שמצחיק, שמעצים אותנו בראש. ואז הלב נפתח והגוף נוגע.

אז הגדרתי לואיים ברורים - אין יותר מדייט אחד ביום. (מכירים את זה שקובעים דייט ל-18:00 ואחד נוסף עם מישהו אחר ל- 21:00...?)

אין החזקה של מספר טלפון נוסף כדי שאם זה לא ילך נמשיך עם אחר. כל מי שהמציע לי אני אומרת כרגע אני לא פנויה (לא מסבירה אם זה בגלל קשר אחר או נפשית או חברותית - פשוט לא פנויה) ואני מבטיחה להתקשר מאוחר יותר כדי לקחת את מספר הטלפון

לא פוסלת בגלל מצב משפחתי למרות שאני רגילה להיות הכי הכי ובמקום הראשון תמיד, מוכנה לפגוש גם גרוש או אלמן - אף פעם לא פרוד.

ומה כן - כן משפחה טובה.

זהו אלו היו 4 כללי הברזל שלי

אתם התחלתי בגיל 31 במסע -

זה לא היה פשוט בכלל. פגשתי המון נאמנה לכללי הברזל שקבעתי. לא שיניתי

ואז שנה וחצי אחרי פגשתי אותו.

לא הקסים אותי בהתחלה אבל כבש אותי בסערה אחר כך

היום 9 שנים אחרי - 3 ילדים (אחת שלו מנישואים קודמים שחיה איתנו)

מצאתי את הנוסחא.

אגב - הוא עשיר אבל לא התכוונתי בכלל שזה יצא כך. וחתיך הורס למרות ש- אם היו מספרים לי קודם שאצא עם גבר בנראות הזאת שלכל הדעות חתיך אבל לדעתי פחות, הוא לא היה אפילו מצליח להעביר אלי מספר טלפון. אני אהבתי אותך קצוצים מרינס ועיניים כחולות..

 

בהצלחה בנות וגם בנים - תעשו את זה באהבה או שלא תעשו בכלל.

 

(נ.ב. היום במסגרת העבודה שלי אני גם מאמנת למציאת זוגיות ומקומי בשמיים כבר מובטח - כל שנה אני מוזמנת ליותר ויותר חתונות שמחות)

למצוא זוגיות בגיל 35 זה לא "נס". תפסיקו לקבע את התפיסה המטופשת הזאת לפיה אם לא התמסדת עד גיל 28 וארבעה חודשים אז את סחורה פגומה.
יש אנשים שמוצאים זוגיות טובה בגיל 15, יש כאלה שמוצאים אותה בגיל 25 ויש כאלה שמוצאים אותה בגיל 40.
המטרה היא לא "להתמסד לפני גיל 30" אלא ליצור קשר אוהב ובריא עם אדם שעושה לנו טוב; וזה לא באמת משנה מתי זה קורה.

מסכימה עם כל מילה , גם אני הכרתי את בעלי בנר שבעי של חנוכה אחרי חפושים ממושכים , והוא היה מתחת לאף , במקום העבודה. וגם ביתי השניה נולדה בחנוכה היום נר שלישי . בקיצור לא להתיאש ולירות לכל הכיוונים ולנסות לחפש בסוף האביר יגיע.

לעומת זאת גבר צריך  ורצוי שיתחתן בגיל 40 +

פפחחחחח.........

 

המאמר נותן תקווה!

גם אני בסוף שנות ה 30 מצאתי את הבן זוג שלי לאחר שנים של חיפושים ודייטים מוזרים. מישהו מהעבר שנחת עלי מהשמים. לאחר חודשיים ביחד כבר חיפשנו דירה. זוגיות מופלאה שאני מאחלת לכל אחד ואחת מכם

מצטערת, אבל לא חושבת שמדובר בנס.
אני פגשתי את בעלי בגיל 33, ולא היה בזה שום נס - רק האדם הנכון במקום הנכון בזמן הנכון.
זה פשוט קרה כשזה קרה.
אולי יותר קשה למצוא מישהו בגיל הזה אבל זה בטח לא נס.

גם אני התחתנתי בגיל 36 אחרי שנים של דייטים כושלים ואחרי שאימון אישי לזוגיות הביא אותי לפגוש את הבחור המיוחד שלי ממש בסמוך לחנוכה.

גם אני, רק לאחר גיל 34 מצאתי את אהבת חיי.

לאחר אינספור דייטים ושברונות לב, לאחר ביטול עצמי שיטתי, ויתורים מהותיים על דברים שחשובים לי עד כדי דריסה עצמית...

תמיד חשבתי שזוהי מהותה של מערכת יחסים טובה - להיות בשקט ולא לעשות גלים, לחייך גם כשעצוב ולא טוב, להגיד "זה בסדר" כשיורקים עלייך ועל רצונותייך.

איך טעיתי!

רק כשהכרתי אותו, את הנפש התאומה שלי, את בועז שלי, הבנתי את מה שסירבתי להבין כל השנים:

אהבה אמיתית זה כשהאדם שאתה אוהב - גורם לך לאהוב את עצמך יותר.

בשנה וחצי האחרונות אני חיה בזוגיות מכילה, מפרה, מרגשת, הרמונית ומופלאה. נכון, החיים לא פשוטים ומזמנים הרבה רגעים מורכבים, אבל בשורה התחתונה - כשאת נמצאת עם הפרטנר הנכון ויודעת שיש לך רוח גבית, את מסוגלת להכל. ה כ ל.

וזה בסדר גמור להתפשר, כל עוד זה לא על הדברים המהותיים לך.

אני מביטה לאחור ורוצה לומר תודה גדולה לכל הגברים ששברו את ליבי, כילו את זמני ושאבו ממני אנרגיות, ילדים קטנים שלא למדו איך להיות גברים ולא ידעו איך להתמודד עם אשה אמיתית כמוני.

הכל לטובה!

בועז שלי, אתה הדבר האמיתי!

אני קצרת רוח לבלות את שארית חיי איתך.

בלה בלה בלה נמשכת לגבר הלא נכון בשבילי, בלה בלה בלה אין סיכוי למצוא אהבה, בלה בלה בלה לא יודעת מה אני רוצה.

 

מה פאקינג חדש תחת השמש? מאז שאני זוכר שהתעסקתי ביחסים בינו לבינה היתה תפיסה מוזרה שנשים מתבגרות יותר מהר מגברים, משום מה אני תמיד ראיתי את זה הפוך, איך אבא שלי היה אומר "אם אתה לא יודע מה אתה רוצה לאכול כנראה אתה לא רעב" ואם אתן ( וזו לא קבוצה קטנה של נשים ) לא יודעות מה אתן רוצות\הולכות לכיוונים לא בריאים לכן ביודעין\ טובעות ברחמים עצמיים אתן פשוט לא בוגרות מספיק בשביל למצוא בן זוג ולכן כולם מתנדפים ממכן.

 

 

ואם הן מכוערות אז אין להן סיבה לאופטימיות אחרי גיל 30 ?

אם הן כ"כ מרובות מעלות אז איפה הנס הגדול שהן מצאו אהבה ?

 

 

ברכות רבות והלוואי ויצלח, אך רק מבחן הזמן יאמר האם היה כדאי לחכות או לקחת סיכון ולהתחתן מוקדם יותר, שהרי גם בגיל עשרים וגם בגיל שלושים וחמש אנו זקוקים גם לצד השני על מנת לקיים זוגיות עם תקשורת טובה ומערכת יחסים יציבה, אז מזל טוב ומאחל לכל אחת המופיעה בכתבה לספר לנו עוד חמש שנים איה כיף.

שזה יבוא.

אזכה להכיר את המיוחל שאיתו אתחתן ותהיה לנו זוגיות בריאה.

לפעמים לא מבינה איך יכול להיות שיש לי דירה שלי, עבודה, אני נראית טוב, מריחה נפלא, אשת שיחה ועדיין לא נתקלתי באחד שירצה בזוגיות רצינית.

מסבירה לפני המפגש שמחפשת קשר רציני, אין אופציה לסטוץ מחפשת קשר עמוק והאחד עדין לא הגיע.

מאחלת לכן המון אהבה, שמחה, אושר ונחת מהזוגיות.

תודה על סיפורים מעוררי השראה, תקווה ואופטימיות, מראה שעל בנות 30 + לפעול בעוצמה פנימית ולהשיג את האהבה שמגיעה להן.

חג שמח ומואר לכל הרווקים/ות (הזמניים) - מאחלת לכולכם נס חנוכה פרטי עוד השנה !

נגיר רוצים 3-4 ילדים.. מתי כדאי להתחיל במלאכה...?

דוקא לטיפוסים שלא מתאימים
לה, דוקא לכאלו שאינם רציניים,
דוקא לכאלו שמערכת היחסים
איתם היא מתסכלת והרסנית
אשה כזו צריכה טיפול פסיכולוגי.

מזל! אך לא מעמינה!

הכרתי את אהנבי , אחריי שנים של נסיון למצוא זוגיות טובה ואמיתית , אחריי הרבה דייטים ואכזבות , בדיוק אז הגיע אליי האהבה הגדולה של החיים .שהאמנתי שהיא קוראת רק בגיל 16... 

בנותת,אם אתן בנות 30 פלוס ומאוד רוצות להגיע אל המנוחה והנחלה ,בבקשה אל תתפשרו זה כמעט קרה לי ואני בסופו של דבר לא התפשרתי .יצאתי עם בחור גרוש +2 המון בעיות לאחר כחודשיים מהיום שנפרדנו הכרתי את בעלי (הייתי בת 35)התאהבתי בו ממבט ראשון הוא כל מה שרציתי מגבר ויותר. היום  יש לנו 2 ילדים ואנו מאושרים מאוד (הוא היה בן 41 שהכרנו והיה רווק) אז בנות בבקשה לא להפשר זה יגיע.

יש אנשים שמוצאים אהבה לראשונה רק בשנות ה40, ה50 וה60 לחייהם. ויש כאלה שאפילו מאוחר יותר.
באירופה בכלל מקובל להתחתן רק אחרי גיל 30.
זה ממש לא בעיה עבור אישה. פשוט מורידים את האף קצת למטה. מפסיקים לחשוב שאת מלכת היקום. מבינים שאין דבר כזה prince charming. מבינים שאין אף אישה מושלמת ואין אף גבר מושלם. מתחילים לחשוב גם על אחרים ולא רק על עצמך. מתחילים להשקיע קצת בזוגיות במקום לתת לגבר לעשות את כול העבודה השחורה. וה"נס" יקרה.

בחורות עד גיל 30 אוהבות לצאת עם מניאקים שזורקים אותן אחרי הסקס ואז הן נשארות עם לב שבור.בתקופה זו הן לא סופרות את הגברים הנחמדים והטובים ומשתמשות במשפט-"הוא חמוד אבל לא בשבילי".

מגיל 30 הלחץ מתחיל לעשות את שלו,השעון הביולוגי מתקתק ואז אותן בחורות מבינות שמהמניאקים לא ייצא להן כלום למרות שהן ממש אוהבות את אותם מניאקים שדופקים וזורקים.

ואז אותן בחורות מתחילות לחפש את הבחורים הטובים והנחמדים שיכבדו אותן ולא יזרקו אותן אחרי הסקס ואתם הן מתחתנות.

רק שברוב המקרים מה שקורה הוא שאותן בחורות (בניגוד לברות המזל בכתבה) נשארות רווקות זקנות בגלל שהבחורים החמודים והטובים כבר תפוסים ע"י בחורות חכמות,יפות ואינטליגנטיות מעל לממוצע הנשים הכללי.

נתונים אלו הן חומר למחשבה לבחורות בנות 18-30 שמפחדות להישאר רווקות אחרי גיל 30.

בהצלחההההההההההה

לא בטוחה אם יש אדם שיותר מתאים לי ממנו בעולם אבל מצד שני עדיין קצת חבל לי על כל השנים שעברו ואני נטולת אהבה....

 

הוא כל הזמן אומר לי שחבל שלא נפגשנו מזמן והתשובה שלי זהה: לא היה מצב בעולם שהיינו נפגשים ולו דקה אחת לפני שנפגשנו באמת. שנינו היינו במקומות אחרים לגמרי והטיימינג שבו הכרנו היה מושלם. זהו, נו. לא בא לי להיות קיטשית אבל חייבים וזה... אז בנות יקרות, אין מה לעשות אלא להאמין, להאמין, ושוב פעם להאמין שזה יקרה והוא יגיע. נדוש וקלישאתי ככל שזה יישמע, זה נכון, וקרה לי, כשהמחשבות על ילד מבנק הזרע רק הלכו ונהיו תכופות יותר ויותר והייאוש כבר לא רק כרסם אלא ממש כבר דפק ביסים :-)

 

יהיה בסדר, אין אפשרות אחרת! חנוכה שמייח

אם הכתבת מאמינה שהחברה "מציקה" לנשים בקשר לזוגיות אחרי גיל שלושים, מדוע היא מוצאת לנכון לחזק את התפיסה הזאת בהבאת שלוש נשים שמצאו זוגיות טובה אחרי גיל שלושים?!?!??! האם המטרה היא שכל הדודות המצקצקות ישלחו לאחייניות שלהן כתבה בסגנון "הנה, יש לך סיכוי"? להיות בלי זוגיות, כשזה משהו שאתה מעוניין בכך, יכול להיות קשה לכל אחד, בייחוד כשבחברה שלנו החל מגיל 18 אתה הולך לצבא. אם עושים חשבון מהיר מדובר ב17 שנים של הוויה בלי זוגיות. אני בטוחה שיכולת להביא 3 בנים שעונים לאותם קריטריונים, בלי להרוס לעוד נשים את היום במחשבה של "אוף, למה זה עוד לא קרה לי". בכלל, עדיף היה לא להביא נשים או גברים בכלל, אלא להביא את "הדודות המצקצקות" ולבדוק כמה הזוגיות שלהן טובה. בהצלחה בחיפוש הדודות.