המשוררת המקסימה,בעלת הומור מיוחד רק לה.

תקראו את ספרי השירה ואת ספר הסיפורים הקצרים:קריאת רשות-לא תצטערו!

רפי ויכרט-תנחומים

משוררת גדולה, כתבה ברגישות, אנושיות, הומניות.

דור הולך ונעלם של יוצרים הומניסטיים גדולים.

יש לי את כל ספריה, וכל פעם שאני רוצה להתרגש ולהיזכר בערך ובחשיבות השירה עבורי,  אני קורא אחד משיריה.

"...

ניצלת כי היית ראשון

ניצלת, כי היית אחרון,

כי לבד.כי אנשים.

כי לשמאל, כי לימין.

כי ירד גשם. כי נפל צל.

כי שרר מזג אויר שמשי.

מזל שהיה שם יער.

מזל שלא היו עצים.

מזל שמסילה, וו, קורה, בלם.

מסגרת, סיבוב, מילימטר, שניה.

מזל שתער צף על המים.

בגלל, מאחר ש, ובכל זאת, אף על פי.

מה היה אילו יד, יד רגל,

בפסע, כחוט השערה

מצרוף המקרים

..."

הלכה לעולמה עם צרור השירים שעדיין לא כתבה, ושאנחנו הפסדנו. יהי זכרה ברוך.

בצירוף מקרים מוזר משהו, שניים משיריה תורגמו, הולחנו והוקלטו לשני אלבומים שיצאו ממש זה עתה:"כל מקרה" באלבום הבכורה (המעולה!) של שני פלג

"אלף בית" באלבום החדש של ירונה כספי, "מאפיה של אשה אחת".

משונה איך אף אחד לא שמע עליה ובזמן קצר כל כך האינדי הישראלי גילה אותה.

זה מה שהכי מאפיין את השירים של ויסלבה, שאתה קורא אותם ומיד רוצה לחלוק עם עוד מישהו, כי הם כל כך חכמים ודוקרים בלב. ממש עצוב לי שהיא מתה. אשה אדירה.

גם אני מביאה שיר שלה שתמיד אהבתי והופיע בווינט לפני כמה זמן:

אהבה ראשונה

אומרים

שהאהבה הראשונה חשובה מכולן.

זה רומנטי מאוד

אך לא המקרה שלי.

משהו בינינו היה ולא היה,

התקיים ונעלם.

ידי אינן רועדות

כשאני מגלה מזכרות זעירות

וצרור מכתבים קשור בחוט

 - לו לפחות נקשר בסרט.

פגישתנו היחידה מקץ שנים

היא שיחה בין שני כסאות

ליד שולחן קטן וקר.

אהבות אחרות

מתנשמות בי עמוק עד היום.

לזאת אין די אוויר להאנח.

אבל דווקא היא, כמות שהיא,

מצליחה במקום שנכשלו האחרות:

נשכחת,

אינה מופיעה אפילו בחלומות,

מרגילה אותי למוות.