נתחיל מההערה על הקהל. כשמשחק משוחק בשעה 14:00, מיד אחרי שאתה מסיים ללמוד, כשמי שמשחקים הם החברים שלך לשכבה, וכשלפעמים (אם המשחק מספיק חשוב) אז אפילו שמים שם נוכחות חובה, אז ברור שתגיע. כשנותנים לך להחסיר שיעור כדי לבוא, ואומרים לך שזה לא יילקח בחשבון כחיסור, אז עוד יותר ברור שתבוא, בין אם זה לכדורסל או התעמלות אומנותית.
יחד עם זאת, הליגה הזו מציגה אשלייה. הילדים נמצאים רוב הזמן תחת מאמנים אחרים. לא אומר שלדני פרנקו אין השפעה על שחקני בליך, אבל אותם שחקנים מתאמנים ומשחקים בכמות גדולה יותר של זמן אצל מאמניהם בקבוצות הנוער. הפיצול הזה הוא רע ומיותר. צריך לקבל החלטה - לכאן או לכאן.
ועוד, ציינת את האיכות הירודה, וזו רק עתידה עוד לרדת. בסופו של דבר נערים בגילאי 16-18 הם הרבה יותר קשים לעיצוב מאשר ילדים בגילאי 12-16. בגילאים אלו אין עבודה מספיק טובה, אין מאמנים מספיק טובים ואין מספיק תמיכה ממערכת החינוך. גם האקדמיה היא אשלייה בעניין הזה. הרי אם האקדמיה נועדה כדי לקדם שחקנים יחידים, אז היא צריכה לפעול במתכונת שבה כבר בגילאים צעירים יותר השחקנים מקבלים תוכן נוסף דרכה. כאמור, בגילאים הצעירים יותר, קל יותר לבנות שחקנים, קל יותר להשפיע ולעצב אותם (כך, למשל, אקדמיית קלייר-פונטיין של ההתאחדות הצרפתית לכדורגל יש בה שחקנים בני 13-15 בלבד ולאחר מכן הם חוזרים למועדוני האם שלהם). אם המטרה שלה היא לקדם כקבוצה, אז היא לא צריכה 12 שחקנים בכירים מליגת העל לנוער, כשרק 8 מהם ברוטציה הבכירה, ורק 3-4 הם שחקנים מרכזיים שבאמת מקבלים קידום כתוצאה מכך. אז הליגה הזו יוצאת נמוכה ונטולת כישרון. הצבע שהיא מקבלת והשידורים המיותרים שלה הופכים את זה לאשלייה. זה נראה טוב, זה מצטלם טוב, ובסוף אף אחד מהם לא מגיע להיות שחקן כדורסל. אגב, ספק אם גם איילון וסולומון לא ייעצרו בלהיות שחקני ליגה לאומית או שחקני נישה בליגת העל.
|