אין לי שנאה כלפי גויים, גם לא פחד, אין לי דעה קדומה שכל אדם שאינו נולד לבית יהודי רוצה לרצוח אותי.
אבל- וזה אבל גדול, אני גם לא מאמין שהם אוהבים אותי, או שהם רוצים בטובתי-
צרפת התגייסה לעצור רוצח, בין אם רוצח יהודים ובין אם רוצח צרפתים, צרפת לא מבחינה בין יהודי לשאינו יהודי, אזרח הוא אזרח.
במאה ה18 יהודים לא נחשבו, גם עניי העיר היו יכולים להירצח ללא תשומת לב משמעותית, היום התקדמנו, גם הגויים ומדינה משתדלת לשמור על הסדר שבתוכה באופן איכותי יותר. לא מתוך אהבה ליהודים, או אהדה, פשוט בגלל שהיא מדינה.
אני לא שונא, ההתנהגות הצרפתית היא התנהגות למופת, אבל לא בגלל אהבת יהודים, אני פשוט נשאר ריאלי.

And even a Jew can becomes antisemitic. As for criticism regarding the policies in the occupied territories - it is legitimate . One can criticize Israeli policies without being antisemitic.
The notion that you can dismis any criticism by waving the flag of antisemitism won't work. Nice strategy but eventually you'll get the opposite reaction.

עם השנים גם האניטשמיות השתנתה, התגמשה ונולדה מחדש.

אולי מספר האנשים הנגועים באנטישמיות הישנה ירד אך כמו שנראה אחוז האנשים הנגועים באנטישמיות החדשה רק עולה.

כמה מחברי הקרובים בארה״ב התגלו לי כאנטישמים קטנים מבלי שאפילו ידעו זאת.

הדעה על היהודים מורכבת ממספר גורמים:
- אנטישמיות ישנה המועברת מאב לבן בעת חינוך הדור החדש.
- אותה אנטישמיות המועברת בין אדם לחברו החל מגיל צעיר בבתי הספר. הכינוי יהודי הפך למטבע לשון כמו הביטוי הומו בישראל.
- הידיעה שאחוז גבוה מיהודי הגולה יציבים כספית ואף עשירים.
- התברגות היהודים לעמדות מפתח למרות חוסר האהדה כלפיהם ברחוב גורם להרמות גבה.
- דעה שהיהודים קמצנים (רק משום שהם יודעים לנהל את כספם בחכמה) תוך כדי התנהלות עסקית שמשאירה את הכסף בקומונה היהודית.
- הבדלות היהודים הדתיים כאשר האזרח ברחוב לא מצליח להבין את פשר הלבוש ההזוי מבחינתם.
- קבוצות פוליטיות קיצוניות מאשימות את היהודים באישומים מנוגדים כגון: היהודים נוטים להיות סוציאליסטים או יותר מדי קפיטליסטים.
- תנועות ומפלגות המרכז מתחנפות ליהודים בכדי לקבל כספי תרומות לקמפיינים. האדם ברחוב מרגיש כאילו היהודים משחדים את הפוליטיקאים.
- בנוסף, הביקורת ההרסנית כלפי ישראל בכל נושא מדיני אשר מתבצעת על ידי אנשים אשר כבר מחזיקים דעות קדומות אפילו בצורה מינורית, גורמת למשוכנעים לשנוא עוד יותר (כהוחכה לשנאתם) ומשכנעת את המתנדנדים שאולי יש דברים בגו ושהיהודים הרוויחו את השנאה ביושר.

אותם אנשים עדיין יהיו נחמדים ליהודי בכדי להרגיש טוב עם עצמם אבל יש המון רגשות מעורבים, בלבול ואפילו שנאה כלפי היהודים.

לסיכום, לא רק שממשלת צרפת מרגישה יותר טוב עם עצמה כרגע, היא מוכיחה לעצמה ולכולם שהיא אף פעם לא הייתה אנטישמית.

כמובן שלא כולם בממשלה הם אנטישמים אמנם הטענה של הכתב כי התנהגות הממשלה מוכיחה את אהבתם ליהודים היא שטותית ונאיבית. הכל אינטרסים. כמובן שצריך להעריך ולהודות אך גם לקחת בפרופרציה.

וזאת אפילו בלי להזכיר את את הבחירות המתקרבות בצרפת ונחיצותם של תרומות יהודי צרפת.
הממשלה התנהלה נכון מבחינתה ללא שום קשר לנושא האנטישמי.

למרות כל הנאמר, לדעתי היהודים חייבים להמשיך להיות מי שהם, כל דור יבוא בדרישות ובהאשמות ליהודי הנוכרי בארצם. אל לנו לשנות מאום.
עם ישראל חי.

http://www.youtube.com/watch?v=TYZBKqemQrU

מדהים כמה קשה ליהודים בישראל לקלוט את הרעיון הזה, שהאזרחות והזהות הלשונית הן שמקנות שותפות בקהילה הפוליטית ולא הדת/הגזע. היהודים הצרפתים הם חלק מהאומה הצרפתית, ולכן פגיעה בהם היא פגיעה בצרפת, ומובן מאליו שהיא תתקבל בזעם ובכאב. לא מאהבת יעקב, חלילה, מאהבת האומה הצרפתית.
ונכון בהחלט שדבר כזה לא היה עולה על הדעת במאה ה-18. למעשה, גם במאה ה-19 טרם הוכרע הוויכוח בדבר שותפותם של היהודים באומה הצרפתית, ע"ע משפט דרייפוס. למרבה הצער, הוויכוח הזה הוכרע סופית רק בעקבות הזוועות של מלה"ע ה-2, וכיום, זה אכן המודל המקובל במערב אירופה.
זה לא אומר שאין בחברה הצרפתית אנטישמיות, היא אפילו רווחת מאוד, אבל אין היא שונה מהותית מהשנאה בין רוסים למזרחים, למשל, או בין תושבי הפריפריה לתושבי המרכז בישראל, להבדיל. זו שנאה בין קבוצות תרבותיות שבכל זאת רואות את עצמן שותפות באותה קהילה פוליטית ובאותה אומה - שכולן חלק מן הרפובליקה הצרפתית.
למרבה הצער, מר אקשטיין, שמכיר בפן החיובי הזה של הלאומיות הצרפתית, שאינה משתיתה את גבולותיה על דת או על דם, לא היה מעלה על דעתו לכונן סוג כזה של אומה בישראל. הרעיון של לאומיות ישראלית או לאומיות עברית (מבוססת-שפה), שבמקום להדיר את המיעוטים האתניים/הדתיים בתוכה ולנכר אותם, מכניסה אותם פנימה, מפחיד אנשים כמוהו עד אימה.