רק היום סוּפָּר לי סיפור אמיתי, על זוג שבהליכי גירושין:
הבעל מרוויח 6,200 שקלים. מתוכם הוא נדרש לשלם מזונות 5,500 שקלים!
חוקים שהפכו פמיניסטיים יותר ויותר בלחץ הנשים,בתוספת פסיקות הזויות שמתבססות על חוקים מפלים, נותנים תוצאה כזו בבית המשפט.
התירוץ האולטימטיבי הוא, שהשופטים, ועוד יותר מכך - השופטות, מתחשבים ב"טובת הילדים".
תחת התירוץ הזה מסתתר עושק של האבות.
שהרי גם הגברים צריכים לחיות ממשהו, לא רק הילדים.
גם הבעל האמיתי הזה יצטרך עכשיו לשכור דירה, לשלם שכר דירה, ארנונה, חשמל, מים. גם הוא יצטרך כסף לאוכל. גם הוא יצטרך כסף לאוכל עבור הילדים בימים שבהם הם ישהו אצלו. איך בדיוק הוא יעשה את זה מסכום של 700 שקלים?
"טובת הילד" צריכה להיות פרופורציונלית להכנסות של הוריו.
הרי משפחות עניות בבני-ברק עם ילדים רבים, לא יכולות לתת לילד כל מה שטובתו דורשת. לפעמים, אפילו לא ארוחה בשרית מדי יום. ואף על פי, אנו לא מוציאים את הילדים מחזקת הוריהם ומוסרים אותם למאמצים עשירים. ברור לנו שהילדים לא יקבלו יותר ממה שהוריהם יכולים לספק להם, וברור לנו שזו דרכו של עולם.
אבל איזה קטע: ברגע שההורים מתגרשים, פתאום לילד, ולאימו המייצגת אותו, יש זכויות רבות יותר מאשר לגבר.
פתאום לילד מגיע גם וגם וגם. הדרישות מתרבות, והשופטות, רחמניות בנות רחמניות, מסכימות שלילד "מגיע".
ומה עם מה שמגיע לאבא שלו? לאב לא מגיע כלום?
אינני אומר, שהאבות פטורים מאחריות. חלילה.
הם הולידו ילדים, והם אחראים לגידולם התקין. אלא מה? במסגרת יכולתם.
כמו שלא היינו באים לאב במשפחה דלת אמצעים ודורשים ממנו שיממן לכל ילדיו שיעורי פסנתר, כי זו טובת הילדים (המאד מוכשרים מוזיקלית) - כך איננו יכולים לדרוש זאת מאותו האב, רק כי התגרש.
העובדה שההורים התגרשו אינה הופכת את הילד לבן לאב עשיר. הוא נשאר בן לאב עם אמצעים מוגבלים, וגם הגבר צריך להשאר בעל יכולת לנהל את חייו.
ייעוץ 
