שזה די עובר לקראת גיל 4-5

 

הבשורות הרעות: זה חוזר ביג-ביג טיים בסביבות  גיל   12   !!!

 

רק בצורה יותר "מתוחכמת" - מצידה של הטינייג'ריט כמובן

 

לא סתם אומרים ילדים קטנים צרות קטנות ילדים (ות) גדולים (ות) - צרות גדולות!

 

אוףףףף שתתבגר כבר!

 

תתחילו לסדר את החדר והילד יצטרף אליכם. ואם הוא לא מצטרף ויוצא שתמיד אני מסדרת את החדר לבד?

חלק מהעצות הן נחמדות וניתן לנסות אותן , אך חלקן ממש גרועות וכך הדור של היום נראה!!!

לא צריך לפחד מהילד, לא צריך לפחד להגיד לילד "לא", לא יקרה לו כלום וההיפך אנחנו עוזרים לו להבין את המשמעות של המילה "לא"  כי הוא ישמע אותה עוד הרבה בחייו וכדאי לו להבין איך מתנהגים למשמע המילה "לא".

מדוע שאסדר את החדר ואז אקרא לו? אני אקרא לו מלחתחילה שיסדר את חדרו (כמו שעושים איתם במעון, הרי במעון הם "חיילים קטנים" ,לא כך?! )ואם קשה לו אני אעזור.

אני עם ילדיי מתנהגת אחרת, אני נותנת להם תחושה של גדולים(כמו שהם אוהבים) ומחמאיה להם על כל דבר (שלא ציפיתי מהם) של גדולים שהם עשו והם בעננים מזה ועוד קוראים לי "אמא בואי תראי איך הצלחתי".

אם קשה להם והם קוראים לי לעזרה ברור שאני מגיעה, אבל עוד לפני שצצה בעיה "להשתולל", ממש מיותר.

בדור של ההורים לא הייתה כזאת "השתוללות" עם חינוך הילדים והכל היה בסדר.

היום כולם בלחץ רק מאיזה "נוד" קטן שהילד עושה ומיד נעמדים דום, והילדים, אוי הילדים, סליחה על הביטוי "משתינים עלינו בקשת".

שימו לב לניסוח הכותרות.

אודה ואתוודה, לא קראתי את כל הכתבה, אלא בעיקר את סעיפים 5+6 שמתאימים לגיל של הילדים שלי, ומקריאת סעיפים אלה נראה לי שלכותב הנכבד אין ילדים, כי הדוגמאות והעצות שהוא נותן בסעיפים אלה פשוט לא עומדים במבחן המציאות.

אבל כדאי בכל זאת לשים לב אם זו תופעה מתמשכת מדי ולא נפסקת או מחמירה

 

מילה של אמא

 

www.mamysword71.wordpress.com

 

וכן יש לי כרגע גיל שנתיים וחצי (אוההו איזה צעקות זה...)

 

וכן עברתי את זה עם הראשונה שכעת בגיל 7 ולא נדמה שזה הולך ונעשה קל יותר (מי אמר שגיל ההתבגרות יורד עם השנים?)

 

אבל גולת הכותרת זאת התינוקת בת השנה וחודשיים.....איזו בובה...

קצת לחץ והם מסדרים ומקבלים אח"כ שצריך לסדר.

נתקלתי ברעיון יצירתי להתמודדות עם העניין. אם הם לא מצטרפים אלייך וסידרת את החדר לבד, את לא כועסת עליהם וממשיכיה בהתארגנויות של ארוחת ערב, מקלחות ושינה. כשמגיעה שעת הקראת הסיפור, את אומרת להם בכנות ובלי כעס, שהיום לא תספרי סיפור כי את מאוד עייפה, היית צריכה לבדך לסדר את הצעצועים ולהכין א.ערב. לא ניסיתי את זה כי שלי קטנה מידי אבל נראה לי שיש סיכוי טוב שזה יעבוד.