עצמם הם בין המצרים. כמו שכתוב, מצא אשה מצא טוב, לא מצא, עוד יותר טוב.

העיקרי לגרושים הוא הנישואים. אם לא מתחתנים, אז גם לא מתגרשים.

עלו על הגל של מאות אלפי הגוים שהגיעו מחבר העמים ורוצים להתחתן בארץ. בסדר שיתחתנו רק ביניהם ושירוויחו מיליונים אני מפרגן להם. אבל על מדינת ישראל אסור להכיר בנשואים אלה.

ממש נהפכנו לגויים. רק שלא נשכח מה הם חושבים עלינו

נשלח מהסלולארי שלי

בהחלט כתבה טובה, אכן יש אפשרויות נוספות להתחתן .
אני התחתנתי בטקס דתי ליברלי, מאוד היה לי חשוב לשמור על המסורת ושינויים כמו לקדש את בעלי או לא להיות מכוסה בהינומה ושלא נדבר על זה שלא חוייבתי במקווה... הם מבורכים, חלק מהדברים שעושים בחופה הם מנהגים אז לדעתי אפשר להתקדם הלאה ולשנות חלק מהם ולהישאר עם מהמסורת....
ותודה רבה לך חן הצלת אותי :-) היתה אחלה של חופה :-)

מדינת ישראל - מדינת היהודים - הדוגמא הקלאסית לכפייה דתית.

בוא נתחיל מהסוף...
הרבנות היא בסך הכל הגוף של המנהיגות הרוחנית האורתודוקסית.
היא מייצגת ומנהיגה את היהודים שחיים לפי אורח חיים אורתודוקסי.
יש יהודים ברחבי העולם שאינם חיים אורח חיים אורתודוקסי אבל יהדותם עדיין חשובה להם. הם לא שונאים את הדת והם לא שונאים את הרבנות.
הכתבה הזו פונה לאותם אנשים שמצד אחד יהדותם בדרכם חשובה להם ומצד שני גם חשוב להם הטקס - זה מהותו של טקס - לא לשים בצד כדי לסמן "וי"
בכל מדינה מתוקנת שאיננה ישראל- זוג יכול להתחתן בדרך שמתאימה לו.
מצד אחד יש את הטקס הייצוגי והמשמעותי ומצד שני יש את ההסדר הבירוקרטי החוקתי-שלטוני. הרב/כומר/אימאם/נזיר וכו אחראים על הטקס הרוחני ופקיד העיריה/ממשלה/מדינה אחראי על הצד הבירוקרטי.
בארצות הברית למשל ובוודאי במדינות נוספות, אותו מנהיג קהילה שבה אדם חי ומשתייך נושא גם רשיון להשיא. וכך בעצם אלה שתי ציפורים ביד אחת.
כל הסבל וה"ווגאעראס" שאתה מתאר מתקיים רק במדינה שלנוף שבגלל סטטוס קוו ולחצים פוליטים, ממשיכה לתת לגוף שהוא מנהיגות רוחנית סמכויות של גוף ממסדי שלטוני.
צריך לנתק את הזיקה בין הרישום בספרי הרבנות לרישום בספרי המדינה - ואז החיים יהיו הרבה יותר קלים.
אז גם תהיה אבחנה ברורה כמה אנשים באמת רוצים להתחתן דרך הרבנות מתוך מניע אמוני וכמה מתוך הפחדה ו/או חוסר ידע.
אני לא שופט - לא את אלה שרוצים ולא את אלה שלא! "צדיק באמונתו יחיה" אבל נראה שלרבנות יש הרבה מה להפסיד בכל מקרה...

אם מתחתנים בחו"ל ע"פ חוק (כל מדינה והחק שלה) ישראל מחויבת להכיר בנישואים ע"פ הסכמים מדיניים. אחרת זה חוסר הכרה בחק מצד ישראל. לפני 12 שנה התחתנו בגיברלטר, היה נחמד מאוד בשילוב עם ירח דבש בספרד, נשואים עד עצם היום הזה.

הרי ברור שאתה המסכן במצב של פרידה. גונבים לך את הרכוש הכי יקר שלך - הילדים.
לכן לא נורא שהילדים יצטרכו להיפרד לא רק מהורה אחד אלא גם מהאחים שלהם.

הזכות לנישואין היא זכות אדם בסיסית כמפורט בסעיף 16 בהצהרת זכויות האדם האוניברסלית. כולנו נולדים אזרחי העולם - תעודת הנישואין העולמית המונפקת ע"י הרשות לשירות עולמי (World Service Authority) - ארגון הפועל כבר כמעט 60 שנה למען אזרחי העולם. תעודת נישואין עולמית היא הצהרה רבת עוצמה של ריבונות עצמית - לא המדינה מחליטה "להרשות" לנו להנשא - וכן אמצעי להתמודדות מול הביורוקרטיה של המדינה. תופס הבקשה לתעודה והסברים בכתובת הבאה:
http://worldservice.org/docmar.html

אנחנו זוג צעיר שנישא לפני חודשיים וחצי בזמן ספירת העומר. זו תקופה נפלאה להתחתן בה מבחינת מזג האוויר.
מה שהיה עוד יותר נפלא הוא עורך הטקס: חן בן-ברית ששמו הוזכר בכתבה.
חן חיתן אותנו בחופה יוצאת דופן, מאוד אישית ומרגשת, שאיפשרה לנו לבטא בה את עצמנו ואהבתנו זה לזו.
אף אחד לא נשאר אדיש לטקס המיוחד ואורחים רבים אמרו לנו שמעולם לא חוו חופה מיוחדת שכזו.
כאורחים בחתונות של אחרים אנו יודעים שחלק זה בארוע עשוי לחזור על עצמו מזוג לזוג, כשרק השמות משתנים.
עורך הטקס, חן בן-ברית, הנחה אותנו במפגשים שקדמו לארוע ואיפשר לנו, תוך שיח משותף, לעצב את הטקס באופן שוויוני וככזה המייחד אותנו.
אם חושבים לערוך טקס רפורמי, קצת יותר מיוחד ואישי- אנחנו מאוד ממליצים לבחור בחן.

לא מצטערים לרגע, רק כל הדורות אחורה מתהפכים בקברם, והתגרשנו.