נניח למשל שראש המוסד ,ראש השב"כ והרמטכ"ל לא סובלים את ראש הממשלה ורוצים להפיל אותו בנגוד לחוק ולהתנהלות תקינה. איך ההצעה שלך תמנע כזה דבר ? או אם נגיד ראש המוסד מחליט לפטפט עצמו לדעת כדי לגרום נזק לראש הממשלה ולשר הבטחון, איך ההצעה שלך תמנע את זה ? או אם הרמטכ"ל יושב עם עבריין ומטכס עצה איך לשבש את בחירת הרמטכ"ל הבא ואיך להכפיש את שמו של אלוף אחר ? מה יעזור אם ראש הממשלה יהיה ראש המפלגה הגדולה אם הדרג הבטחוני חושב שהוא השליט ועושה מה שבא לו ? לא שאני מנסה לרמוז שיש לך קשר לאלו מהדברים שהזכרתי למעלה. האם המלים טול קורה מבין עיניך אומרות לך משהו ?

לצערי מאיר דגן מגלה תמימות בכל הקשור לכנות כוונותיהם של ראשי המדינה. זה לא שהם נסחטים,  הם חוגגים בשיטה הזו שמאפשרת להם להתעלם מרצון העם.

 

הבעיה אינה משילות וגם לא סחטנות. בנג'מין ניתאי יכול להקים ממשלה בלי החרדים, וגם בלי הדתיים, אבל הוא אינו מעוניין בזאת.

 

שורש הבעיה נעוץ בחוסר המחוייבות של המפלגות למצע שלהן, והעדר משעל עם.

 

סדרה של משעלי עם, היתה מעיפה לכל הרוחות את הסחיטה החרדית, את ההתנחלויות המבודדות, את מבצרי ועדי העובדים, את שלטון הטייקונים המשחדים את השרים, את התערבות הבג"ץ בחקיקה, את אזלת היד של המשטרה מול משפחות הפשע וכו'.

 

תוך שנה ישראל היתה נפטרת מכל קבוצות הלחץ.

 

השלטון המושחת ניזון מהשיטה שבה החרדים בכיס של הליכוד, וביכולתו להתעלם מכל מה שחשוב לאזרחים. 

אני אוהב את מאיר דגן, רואה בו גיבור, הוא נערץ על ידי על פועלו, על דאגתו ועל האיכפתיות.

מאיר דגן כאיש צבא חושב פאשיסטית, ואני מכבד זאת, הוא בא משם, זה חלק מהוייתו לאחר שנים רבות, זו דרך חשיבתו, ואולי זה גם חלק מתרבותו.

אבל במדינה דמוקרטית יש לעשות הכל על מנת לתת לקולו של האזרח הקטן להישמע. לא להנציח את כחם של החזקים ולאטום אוזן מזעקתו של החלש.

אם נעלה את אחוז החסימה מי שיהנה מזה הם רק טייקוני התקשורת שביכולתם להשפיע על דעת הקהל ועל ההמונים, ואילו הצדיק הקטן שרוצה לשנות מהו וזועק לא יוכל לעולם להיכנס לכנסת. כי אין לו כמעט סיכוי שבריצתו הראשונה יעבור את רף 4 האחוזים. ( בהצטרף העובדה שרמאויות ושחיתות בבחירות תמיד מחלישות את המפלגות הקטנות יותר מאשר את הגדולות.)

לפיכך לי נראה נכון יותר להוריד את אחוז החסימה, או למצער להשאירו כפי שהוא, הפוליטיקאים יצטרכו להגיע להבנות ביניהם, ואם תהיה סחטנות הרי זה כתם על הנבחרים והציבור יראה וישפוט. בכל אופן, אין לסתום פיות לציבורים גכדולים רק בגלל שאיזה פוליטיקאי תאב שלטון נכנע לסחטנות. יש לבוא עם דרישות ותקנות וחוקים לשינוי התנהלותו של הפוליטיקאי ולא לסתום פיות לציבור. זו הדרך הנכונה.

בברכת רפואה שלמה למאיר דגן ואריכות ימים.

לשבור את העסקנות המכוערת של הפוליטיקה הישנה. להכריח את ביבי לשנות תפישה. נמאס שמטאטאים את הבעיות מתחת לשולחן במקום למצוא פתרונות ראויים וליישמם (ראו ועדת טרכטנברג). נמאס מהגועל נפש של המערכת השלטונית והפקידותית בארץ. נמאס מחוסר השקיפות. נמאס מהדילים. נמאס מהאינטרסים הצרים והאישיים. נמאס מהחרדים. נמאס מהבדואים. נמאס מההתעלמות מהריקבון במערכת הבריאות, במערכת החינוך ובמשטרת ישראל. נמאס ממערכת המשפט הפאטתית ומשופטינו (אוי לעם שלו שופטים כאלה) המנותקים והשחצנים. נמאס מהדרת נשים. נמאס מאפליית גברים בדיני משפחה. נמאס מחוסר היעילות של מערכת ההוצאה לפועל. נמאס מעומס המיסים. נמאס מהספינים. נמאס ממדיניות קביעת המדיניות לפי סקרים. נמאס מהרהבתנות והשחץ של ביבי-שרה-ברק. נמאס לנו, נמאס. יכול להיות פה גן עדן. בנט-לפיד, אנא אל תרפו גם במחיר בחירות נוספות.

אם תעלמנה המפלגות הקטנות ובוחריהן יאלצו לבחור בגדולות, תופעת "לשון המאזנים" תתגלה בשני אפנים: אם מפלגה אחת תזכה ברוב קולות המצביעים- "לשון המאזנים" תשפיע בתחרות בין המחנות בתוך המפלגה, בדיוק כפי שהיא משפיעה היום בתחרות שבין המפלגות (כמו שנתניהו נסחט בתוך הלכוד).         אם שום מפלגה גדולה לא תזכה ברוב קולות המצביעים- היא תשלם ל"לשון מאזנים" יותר מאשר בשיטה הנוכחית, כי כבר לא תהיה תחרות ערה של מפלגות קטנות בינן לבין עצמן על הצטרפות לממשלה, כי הרי חלק מהמפלגות יעלם, ומפלגה קטנה שתשאר במגרש המשחקים תקבל מונופול על תפקיד "לשון המאזנים" . 

אתה ממש טועה - השיטה הקיימת טובה מאוד ואתה מחפש תירוץ ופתרון לא דמוקרטי כי תוצאות הבחירות האלה רק משקפות את השסעים בעם - ואם הם משקפות אז כניראה שזו שיטה טובה כי היא מיצגת את המצב בשטח - וזה דמוקרטיה
העלאת אחוז החסימה זה סביר ונכון ואולי להוסיף מרכיב של פריימריז פתוחים שמצביעי מפלגה מסויימת גם יציינו את העדפתם להרכב הרשימה - זה ינקה את השחיתות המתלווה היום לפריימריז
מה שאתה מציע זה בעצם שללא שיקוף אמיתי של השטח ובכל מצב תהיה כאן ממשלה ניבחרת
וזה אבסורד במדינה שהיא בגודל מחוז בארצות אחרות יהיה גם מרכיב אזורי

אני לא חולק את דעתי עם דעתך, אתה איש ימין ואני איש שמאל.
אבל אני לא מצליח לחשוב על מישהו יותר ראוי ממך להיות ראש ממשלה.
גם איש ביטחון מבריק וגם אדם הגון, כולנו חייבים לך על החזרת המוסד לגודלו ועוצמתו.

משילות יכולה להיות מנוצלת גם לרעה הכל עניין של תרבות. ואצלינו אין תרבות של צדק פוליטי.

 

אגב לא שמענו אותך בפרשת זיגייר לאן נעלמת ?

ניתן להביט על דמוקרטיות גדולות כמו ארה"ב והממלכה המאוחדת המצליחות ליצור שלטון יציב עם שתיים או שלוש מפלגות וללא רמת הסחיטה המקובלת במדינתנו שבה מתמודדות לכנסת כ- 30 מפלגות!

למה לא שיטה נשיאותית עם הגנות מתאימות.

נשלח מהאייפד שלי

ח.ח. על האיכפתיות - ורפואה שלמה.
נניח שהיה אחוז החסימה 4% ואפילו 5%, הרי כמעט כל השחקנים היו עוברים את אחוז החסימה (למעט קדימה) וענית על (סעיף 1)
גם כיום - ראש הממשלה מיועד מי שהוא ראש הסיעה הגדולה ביותר (סעיף2) המקרה החריג היה ציפי לבני בבחירות הקודמות, וגם שם הדברים נפלו על התנהלות פרסונלית שלה.
מה משנה גודל הרוב לפיזור הכנסת? הרי ברגע שיש קואליציה, היא יכולה להחליט על פיזורה ויכולה לגייס רוב מיוחד של לפחות 61 ח"כ (סעיף 4)
אבל הפעם הבחירות הראו שדוקא ניתן להקים קואליציה רזה ויציבה - ליכוד + יש עתיד + הבית היהודי - ולא צריך אף אחד אחר. (ולענות את סעיף 5)
הוא היה יכול גם לפעול איתם ביחד כדי ליצור שיח חדש - שכה נחוץ במקומותינו.
העובדה שנתניהו בחר להכניס את לבני (6 מנדטים) במקום להקים יום אחרי המפגש אצל הנשיא קואליציה - תוך ניסוח קוי היסוד עם יש עתיד והבית היהודי, לפני הכסאולוגיה, רק מראה שהבעיה היא פרסונלית - לא בשיטה - אלא באנשים, והליכוד והעבודה בראשם. וכל חוק לא יוכל לשנות זאת.

יש בהצעות הגיון אבל הן לא יפתרו את הבעייה.
בתחומי מדינת ישראל גרים לפחות 4 עמים שאין ביניהם הרבה במשותף. יש חילונים, יש ערבים, יש דתיים סרוגים ויש חרדים. אלו 4 עמים שונים שלכל אחד מהם אורח חיים שונה לחלוטין משעה שהם קמים בבוקר ועד לכתם לישון. הסרוג מתפלל בדרכו שומר כשרות, שומר שבת הוא רואה תוכניות מאד מסויימות בטלויזיה, ילדיו הולכים לבתי ספר מסויימים מאד, לתנועת נוער מסויימת, יחסו להתנחלויות די ברור בד"כ .... אין לחילוני ולערבים כל חלק בזה וגם עם החרדים אין שפה משותפת. על הערבים והחרדים מיותר להכביר מילים הם חיים בפלנטה אחרת וחצויים באופן הבוטה ביותר שניתן להעלות על הדעת לספרדים ואשכנזים...
לחילוני ישראלי יש יותר משותף עם ג'ון בניו יורק אן לונדון או לוס אנגלס מאשר עם בן גילו הסרוג הערבי או החרדי וזה נכון בהתאמה לכל הקבוצות. למוחמד המוסלמי יש יותר במשותף עם מחמוד הירדני או הלבנוני, לשמואל החרדי יש משותף עם אברהם בברוקלין, והסרוגים כנ"ל.
מה שקרה הוא שלפני 60 שנה הייתה מדינה עם רוב חילוני מוחלט. תוך 20 שנה החילונים יהיו פה פחות מ 50% והחברה שחייה פה היום כבר לא ממש עונה להגדרה של עם. יש פה 4 עמים שונים ולכל עם מטרות שונות לחלוטין. שום שיטת ממשל לא תפתור את הבעייה המהותית. מדינה נועדה לעם ולא לחבורת עמים שאין להם אינטרס משותף.

עוד הסתייגות - מרכיב הבחירות האזוריות - בישראל זו מתכונת להביא קומבינטורים מרשויות מקומיות. (כ"כ חשוב היה להביא את ציון פיניאן ממחוז הצפון טבריה של הליכוד לכנסת ? או את גולדמן של העבודה בזמנו ?)

אני אישית הייתי חותם על כל חמשת הסעיפים. הבעיה היא עם כל הסקפטים שחלקם לא רוצים לשנות כלום וחלקם משמיטים את סעיף 3. לכנסת הנוכחית נבחרו הרבה חברי כנסת חדשים. לרבים מהם תכונות אישיות יוצאות דופן אבל עד מהרה הם יגלו שלמרות שהם חלק ממפלגה ויש להם תקציב ל"קשר עם הבוחר" או שאין להם מה לנצל בתקציב זה או שמקסימום הם קונים בו כמה לפטופים. קשר אמיתי עם הבוחר אין להם. השינוי הדמוקרטי האמיתי מתחיל ממה שנקרא הgrass roots ואם זה היה כך בזמן המחאה החברתית יתכן ולא הייתה מחאה כי התנהלות הכנסת והממשלה היתה כזאת שלא מתעלמת ונמצאת בניתוק מרחשי הציבור. תוך כדי העבודה של חברי הכנסת האזוריים ותוך הצגת שאילתות מ"השטח" לשרים הנוגעים בדבר הבאת צרכי "השטח" לועדות וכל זאת בליווי עתונאי חוקר זאת הדרך ורק זאת הדמוקרטיה בהתגלמותה. לא עוד חברי כנסת שמרוב שאין להם קשר עם הבוחר יש להם קשר עם הלוביסט. לא עוד קשר עם מרכזי המפלגות במקום קשר עם הבוחר. לא עוד "פריימריס" עם קבלני ארגזים. לא עוד מפלגות שראש המפלגה ממנה את החברים שלו להיות גם חברי הכנסת שלו אפילו אם הם יודעים לנגן...כן אפשר לחלום מה שמפריע לי לחלום זה דווקא כותב המאמר...........

הפיכת ראש הסיעה הגדולה לראש הממשלה אינו צעד שמגדיל את המשילות. נגיד למשל שהשמאל מתאחד עם הערבים ומביא 40 מנדטים והימין מביא שתי מפלגות של 30 (השאר לשוליים ואולי למרכז). איך ראש ממשלה עם 40 אצבעות ימשול?
בשביל מצב כזה קיים משטר נשיאותי. כבר ניסינו את זה עם הבחירה הישירה לראש הממשלה. אבל דבר כזה יכול לעבוד רק אם לראש הממשלה יש סמכויות גדולות יותר והוא אינו תלוי בבית המחוקקים בכל דבר.

כי הוא מאפשר לשר שהתפטר מהכנסת לחזור אליה אם הוא מתפטר מהממשלה.
אני חושב שמי שמתמנה לשר צריך להתפטר מהכנסת ללא אפשרות חזרה. רק ככה מקבלים ממשלה שהיושבים בה הן לא מועמדים פוטנציאלים להדיח ולרשת את ראש הממשלה, אלא יש להם אינטרס לשמור על הממשלה הקיימת.
(ראש הממשלה, בניגוד לשרים, צריך וחייב להמשיך ולהיות חבר כנסת. שאר השרים, ולדעתי מספיק 10 נוספים ולא יותר, אסור שיהיו חברי כנסת)

מאיר מה שלומך? אנחנו רוצים ממשלה ימנית יציבה, או ממשלה שמאלנית לא יציבה...

מפלגה קטנה אינה חייבת להיות סקטוריאלית.
אדם אינו חייב להצביע למפלגה גדולה שאין לו איתה ולא כלום, רק בגלל שהעומד בראשה עדיף על האלטרנטיבה הגרועה יותר.
הכנסת המשוסעת ומרובת המפלגות מייצגת נאמנה את הציבור המשוסע.
ללא ייצוג מתאים, הציבור הזה יימצא לעצמו דרכים אחרות לבטא את עצמו.

מעולם כה רבים היו חייבים לכל כך מעטים!
תודה על מה שתרמתה למדינה,ורק בריאות איש יקר!
ומסכים אם כל מילה שלך בנושא שינוי שיטת הממשל.רק נקווה שאידיוטים שם בכנסת יעשו משהו!

מאחל לך בריאות שלמה וחזרה לפעילות מבורכת. מאמר מאתגר, הצעות נקודתיות שניתן לקבל. אכן המדינה זקוקה לממשל שמסוגל להקשיב למה שמחאות מבטאות ללא יכולת להשפיע. טיפול ברפורמות, חיזוק התשתיות ובראש וראשונה החינוך, והגדלת השוויון בנטל. מקווה שיהיה הד למאמר

העלאת אחוז החסימה יכולה להוביל למצב שבו גוש הימין ניצח, אבל יפסיד כי אחת ממפלגותיו הייתה על סף אחוז החסימה ולא עברה, או לחילופין שגוש השמאל ניצח אבל יפסיד בגלל סיבה זו. הדבר יפגע בלגיטימציה של השלטון שייבחר וייצור דיקטטורה של מפלגות גדולות. גם העדרן של מפלגות קטנות יקשה על ראש הממשלה הנבחר לתמרן ורק יקטין יציבות.

בחירות אזוריות יובילו למניפולציה בלתי פוסקת של הגדרת אזורי בחירה, כמו שקורה בכל מדינה שבה יש בחירות אזוריות.

הכתרת ראש המפלגה הגדולה כראש ממשלה יכולה להוביל למצב שבו לראש ממשלה אין רוב בכנסת, כמו שהיה קורה אם לבני הייתה נעשית ראש ממשלה ב-2009. חוסר יציבות קטסטרופלית.

דרישת רוב מיוחד לפיזור הכנסת תביא למצב שאיש לא יהיה מסוגל להפסיק כהונתה של הכנסת הלא מתפקדת שההצעות הקודמות יצרו.

ההצעות / ההמלצות מנוגדות לערכי הדמוקרטיה וגם הכשלים הנוכחיים הם ביטוי לדמוקרטיה לקויה.
לפיכך הצעתי, חוק משאלי עם!
לפי חוק זה ניתן יהיה להביא בהתקיים מספר תנאים כגון בקשה של 40 חברי כנסת להביא סוגיה להכרעת הציבור.
הסוגיה יכולה להיות כגון איסור עבודה בשבת, או פטור מגיוס לצבא לתלמידים במוסדות להשכלה גבוהה וכדומה.
האזרח המצביע אינו תלוי בקואליציה ולכן אינו ניתן לסחיטה!
אין בשום אופן לקבוע כי ראש הממשלה יהיה ראש הסיעה הגדולה, זה ממש לא דמוקרטי!
מבחינתי שבחירת ראש הממשלה תהייה לפי רוב מוחלט כשבכל סבב בחירות ינופו חסרי הסיכויים עד שייותרו שניים ומתוכם ייבחר אחד!

רק בריאות. אוהבים אותך.

ככה אנחנו אוהבים את המנהיגים שלנו חזקים, בלי פרלמנט "סקטוריאלי" שמפריע להם ב"משילות" ה"חזקה" שלהם.

שינוי שיטת משטר זה הנושא החשוב והבוער ביותר, וזאת בגלל שגם את הסכסוך הערבי-ישראלי לא נוכל לפתור (במלואו, כנראה) בשנים הקרובות, גם את העוני לא נוכל למגר במלואו, וגם המלחמה בו תקח כמה שנים טובות, אבל שינוי שיטת המשטר תחול כבר מהבחירות הקרובות, עוד 4 שנים (ואולי פחות), ואם המשטר יהיה יותר יעיל ופחות משוסע- הוא יוכל לפתור ביתר קלות את שאר הבעיות של המדינה.

מאיר דגן יאללה לך לנוח אתה בפנסיה, יאללה מספיק..לך לך לך

נשלח מהסלולארי שלי