רק בריטניה וספרד, ואולי גם איטליה, תמכו. היתר ובראשן צרפת וגרמניה התנגדו. כך שצריך לבדוק את העובדות לפני התיזות והפרשנויות.

 

שנית, שפה היא כלי מלחמתי, זה ידוע לכל. לא ברור מדוע את מייחסת לכך משמעות שלילית בלבד. לפעמים צריך לצאת למלחמה כדי לשרוד ואז משתמשים במה שיש. אז לפי ההגיון שלך, הגיוס של השפה הוא למטרה חיובית. אלא אם לא צריך לצאת למלחמה נגד מעצמות הציר, אפגניסטן שאחראית למות אלפי אמריקנים או נגד שלוחות הטרור של אירן ואפילו למלחמה על המים, רחמנא ליצלן. אני בטוח שגם את גייסת את השפה לצרכים שלך כשהיית צריכה, היו אשר היו ולמעשה, זה מה שאת עושה במאמר הזה. אז מי אמר שהדרך שלך היא שצודקת? 

מלחמה, פעמים רבות, איננה אלא קצה הקרחון של רגשות, צרכים ומאוויים שנמצאים בליבם ובקיבתם של עמים שונים.
ובאמת- יש רשע בעולם, והמלחמה היא הדרך למגר אותו.
"העולם מתבסם" כך אמר הרב קוק, מהניקיון הנשאר אחרי המלחמה, מחיסול הרשעה והפלתה.

המאמר הוא עוד דוגמא להנהגת השלום המדומה שמנסים אבות התקינות הפוליטית להנחיל לנו.
המלחמות באיזורינו אינן תוצאה של שפה. השפה מנסה לבטא את המציאות, ולהסביר לציבור את ההכרח שבמלחמה.
להזכירך, "ציר הרשע" לא הגיע משום מקום. מדובר במדינות רשעות, התומכות בטרור ומרבות הרג, הרס ואבדן בעולם.
כן, צריך להילחם בהם עד חרמה, עד השמדם.

"וכל הרשעה כולה כעשן תאבד".

וריאציות על: לחימה, לוחמה ומלחמה.
ביטויים כגון: ״אבנים נזרקו״, יריות נורו, אנשים שלפתע מצאו את מותם, קסאמים ״נחתו״ (בשלום?).


נשלח מהסלולארי שלי

תפרסמו עוד כאלה במקום סתם כתבות לא חשובות

"עמוד ענן"

כל אלה כדי ליצור תחושת בטחון ולהטל ברגשות הציבור .
הכל פסיכולוגיה ..

את ממש הזויה.
כשישנו צורר, אוייב ומסוכן יש לכנותו בשמות מתאימים.

תודה על הכתבה המעניינת. ההקשר בין מלחמה למקור הקשור בלחם ובשל כך להישרדות עובד בעברית אך לא בשפות אחרות.

הגרמנים כבר הבינו כי מלחמה זה דבר רע, אפילו רע מאוד. גם רוסים יודעים את זה. אבל יש עמים (והעם הישראלי בתוכם) אשר חושבים שאולי זה לא רע ואפילו טוב. לא העמים האלה עצרו את הנצים על ידי 26 מיליוני הרוגים.

אם תמשיכו לחשוב שמלחמות הם דבר טוב, ביום מן הימים תבינו שזה דבר רע מאוד לכולם. 

۩*)☼(*۩

האם כוונתך היא שהשימוש של מנהיגים במילים כמו "ציר הרשע" ,"מדינות הציר" יצרו הצדקה בקרב הציבור למלחמה לא מוצדקת בכלל?
אם כן אז לא ממש נתת דוגמאות לכך. שהרי "מדינות הציר" (איטליה, יפן, גרמניה) היו באמת רוע מוחלט עד כמה שרוע מוחלט יכול להיות מציאותי. התערבות בעלות הברית במלחמת העולם השניה ודאי מוצדקות ואין היסטוריון שפוי שלא יאשר זאת.
כמו כן, הביטוי "ציר הרשע" בהקשר של סאדם חוסיין האם השמדה של 50K איש וירי טילים על מדינה אחרת לא מצדיקה מלחמה? את לא ברורה שלא לומר הזויה.
לכתבה אין תכלית מבחינתי.

צריך לתת פקודה בשביל לירות
צריך לשאת דרשה אנטי יהודית בשביל לגרום לאנשים לשנוא יהודים
צריך לשכנע בשביל שאנשים ישנאו
צריך לשקר בשביל שאנשים יקשיבו למה שאתה רוצה
איפה טענות נגד הדרשות האנטי שמיות? ההחרמה של ישראל?
הקריאה להשמדת היהודים ?
זה גם עניין של שפה. נראה לי...

פצצת אטום מוחקת את כל ישראל ירדן סוריה לבנון וסיני ! כולם ימותו !

 

יש לכם הזדמנות אחרונה לשלום ולהבנה

לכל המתעניינים, אני ממליץ על הספר הנ"ל שנכתב ע"י יהושפט הרכבי, מי שהיה קצין מודיעין ראשי של צה"ל.

כל הסוגיות שהועלו, בעיקר ע"י הטוקבקיסטים נזכרות בספרו.

וזאת לא גזענות זאת עובדה, רק תראו איפה כיום מלחמות ומי אחראי לרוב מעשי הטרור שמחייבים את המערב להגיב במלחמה.

הרי מילים נועדו לתקשר ולהביע עצמנו בפני האחר. מילים אינן גורם למלחמה בראייתי, אך אין ספק שהשימוש בהן מהווה הצדקה ללחימה. ניתן לקרוא לחזבאללה גורם מתנגד ולאיראן אויב, אך פעולותיהן של אלה ממצבות אותן כציר הרשע, ציר של רשעים.
אנו מכירים מהיותנו ילדים שתוקפנות מילולית עלולה ליצור תגובה פיזית, וגם ראינו את התגובה לסרט שבו לועגים לנביא מוחמד. עם זאת, מלחמות לא נובעות ממילים, וחינוך לשפה חיובית יותר לא יגרור להימנעות ממלחמות בעתיד.
לאחר שאמרתי זאת, הכתבה אכן מצוינת ואולי אף תיצור כאן דיון מעניין בנושא.

בדחילו וברחימו מבקש אני להוסיף שלוש הערות לנאמר בכתבה המאלפת. ראשית לעיניין ה״ציר״ שאפשר להגדיר כישר רעיוני המחבר בין שתי נקודות קבועות דוגמת בן דודו ״הסרן״ או ה-״גל״ המסתובב סביב עצמו כשהוא מוחזק באמצעות ״מיסבים״ בין שתי נקודות. באנגלית הוא נקרא AXIS וביטוי זה היה בשימוש יום יום שעה שעה במהדורות החדשות וביומני הקולנוע בימי מלחמת העולם השניה ובא לבטא את הברית שנכרתה בין ברלין ורומא ערב המלחמה. מאוחר יותר סביב ה-״ציר״ הצטרפו מדינות אחרות ש-״שיבשו״ במשהו את צורת הישר, לכן דיברו על ״כוחות הציר״ כשהכוונה לרומנים ולעממים אחרים שהצטרפו לגרמנים ולאיטלקים. באשר למילה ״מלחמה״ המתארת מצב של התכתשות כוחות של עמים שונים זה בזה והמתורגם במיןה הכללית ״WAR״ או בשפה הדיפלומטית המכובסת STATE OF BELLIGERENCY מהשורש הלטיני BELLUM) ובעברית ״מצב של לוחמה״ היינו ״עשיית״ מלחמה, רבים מקשרים מילה זו למזון הבסיסי שלנו, לחם. ייתכן. אך כיצד אנו מסבירים את מקור המילה הערבית המקבילה ملحمة שירושה אף היא עשיית מעשי מלחמה ולכאורה אין לה קשר עם השם הערבי ללחם, כמזון בסיסי. קרוב יותר הקשר של שתי המילים בעלות השורש המשותף ל-ח-מ להלחמה במובן של ריתוך והרי זולתי מלחמת הכוכבים והטילים דהיום מלחמות העבר התרחשו במגע פיזי של הגייסות. אסיים במילה ההפוכה, השלום המיוחל, בערבית سلام כה קרוב מילולית ורחוק במציאות. כן ובכן בערבית מבחינים בין ״סלאם״ מעין מצב של הפסקת הלוח NON BELLIGERENCY (כלשון הסכם השלום בין ישראל למצרים) לבין ״סולח״ صلح שזה מצב של התפייסות שאפשרי, כך בעלי ה-״פאטוות״ רק בין מדינות מוסלמיות. ״כי לא שלום, ידברו: ועל רגעי-ארץ--דברי מרמות, יחשובו. (תהלים, לה, כ).

של סדאם כאל קלפים בחפיסת קלפים, היא לא שטנית ממש?

 

ממשל בוש הגה את הרעיון של שיוך כל שם מההנהגה של עיראק לקלף מסויים.

 

זו התיחסות מבזה כלפי העיראקים.

 

המטאפורות אולי מחזקות ומחמירות את המצב, אך אינן יוצרות אותו. הבעיה העיקרית והמרכזית היא תחושת כל אחד שהצד שלו מחזיק בצדק ההיסטורי, המדיני והאבסולוטי, והצד השני הוא אויב מר ואכזר. האסון הוא שרבות מהטענות נגד הצד השני הן מוצדקות (לצד טענות רבות שהן מוטעות), בשני הצדדים, וזאת כיוון שכל צד עיוור לעוולותיו שלו. והדת מקצינה ומשחירה את הבעיה אלפי מונים - לא בכדי הקיצוניים בשלוש הדתות המונותיאיסטיות תופסים מקום של כבוד בסכסוכים באזורנו.