סרט ראשון ליוצרת צעירה, אפשר לקבל יותר בסלחנות.

הרי כשסרט בסגנון דומה מגיע בטאג'אחסטן או מקורדיה אנו צופים שם גם באישה מנערת שטיח במשך שלוש שעות והמבקרים מתמוגגים.

מניירה אמנותית מעייפת. תיאור עצמי מדויק של המבקר

ככה זה בקיבוץ - החיים זזים לאט יותר לטוב ולרע.
גם דמות הגיבורה היא אותנטית - הרבה אנשים בקיבוץ לא מחצינים את רגשותיהם יותר מדי

מי שגדל בקיבוץ יודע עד כמה הדמויות בסרט לא קלישאתיות ועד כמה ההתנהלות והעקשנות מדוייקים. גם הייחסים בתוך המשפחה כל כך מורכבים. ושוב- אם היית קיבוצניק היית מבין מה פשר הניכור בין חנה ובתה.

אני לא מתוכח עם הקביעות של הכותב. אולם מחלת הנטורליזם והבנליזציה של המציאות אינה נחלתו הפרטית של הסרט הזה אלא תופעה נפוצה ושכיחה בתעשיה, עלק. השורה התחתונה: דובדבני צודק.

 נסגרים ענפי עבודה לחברים בגיל שלא ניתן למצוא עבודה בחוץ ואו בקיבוץ,

 נסגרים מוסדות חשובים שנתנו שירותים לחבר ,חדר אוכל זה המקום למפגש

 חברים ,יש קיבוצים שאין להם את "הלוקסוס" הזה יותר ויש חברים שזה

 פוגע בהם ומדכא אותם ,אני מאד מתגעגעת לימים ההם .