הוא יהיה בקרור באבו כביר ומידי פעם יוציאו אותו לשיעור של סטודנטים

אין כמו מראה עניין זה לא כמו תיאוריה

נו רצונו כבודו

כנראה עבר איזה טראומה עם הדתיים ולכן לא רצה קבורה עם חברה קדישה

תנוח במקרר על משכבך בשלום

כשאני הייתי סטודנט לרפואה לפני מספר שנים בירושלים היו הרבה מקרים של ביזוי הגופות. בהתחלה התייחסו בכבוד, אך בהמשך ובייחוד בימים האחרונים לפני הבחינה הכבוד של המתים לא עניין אף אחד. הכי חשוב היה ללמוד ולעבור את הבחינה. כיוון שהבחינה נעשתה על אותן הגופות שלמדנו עליהן, היו גם מקרים של השחתה מכוונת של אברים בגופות כדי שלא ישאלו עליהם. בנוסף היו גם מקרים שחלקי גופות התערבבו בין גופה אחת לשניה ללא אפשרות לזהות איזה אבר שייך לאיזו גופה. מי שתורם את גופו למדע שידע שאין בכך הירואיקה גדולה. הוא לא מציל נפשות גדול, רק עוזר לסטודנטים לרפואה לעבור את המבחן באנטומיה. בעייני זהו נושא שראוי שיעלה לדיון ציבורי. אולי שווה ל"ייבא" גופות ממקום שבו גם כך לא מייחסים ערך לגופות (הודו???)

תמיד הבטיחו לי שבקבר אני אנוח.

נשלח מהסלולארי שלי

הנכתב ע"י סטודנטית לרפואה. את השיר הזה קיבלנו בשיעור אנטומיה הראשון. (למען הקיצור לא בצורה של שיר)

When I touched your hands I touched hands that had felt the chill of 94 winters, fingers that had stretched in the sunlight of as many springs. When I touched your feet, I touched feet that had walked the paths of nine decades, toes curling and uncurling through the uncertainty of five wars. When I touched your arms, I touched the arms that had braced you from and embraced the world, a world I know only through historians and faded photographs. When I stared into the shell of your eyes, I saw the screen upon which a million irreplaceable scenes had been played,visions of a world rapidly changing, at once both like and unlike my own. When I held your heart in my hands, in a moment filled with awe and grace, I held a heart whose mysteries I will never know. A heart that gave me the gift of itself.
When you invited me to know you, to be a guest in the house that your spirit left, to touch your body more intimately that any lover could, you forever altered my life.
My feet, with the knowledge of yours, will walk into the future carrying you with me. My hands, as the reach out to comfort and heal, will do so never forgetting the delicacy of yours. My eyes, and they sweep across the landscapes of my future, will find in it reflections of the world I saw as yours. My heart, in the rhythm of its beating, will carry with it the stillness and wonder of your heart, lying silent in my hands.

מי שרוצה לראות באופן מעשי על מה מדובר (שוב, נא להפעיל שיקול דעת) חפשו ביוטיוב:

Autopsy

כתבה מאוד מאוד חשובה לאלה שרוצים לתרום את גופתם, ויש כאלה המון, אני ביניהם, קצת מפחיד אבל זה בסדר ועדיף לצמיתות שלא תוחזר הגופה לקבורה אין צורך בכך

ה- Ph הוא מדד לחומציות ולבסיסיות.כשה-Ph עולה הבסיסיות עולה ומשתמע מכך שהחומציות יורדת.וההיפך כשה-Ph יורד ,הבסיסיות יורדת ומשתמע מכך שהחומציות עולה .
דומה למדד של העושר,כשמדד העושר עולה- העושר עולה ומשתמע מכך שהעוני "יורד",וכשמדד העושר "יורד"- העושר "יורד" ומשתמע מכך שהעוני עלה. כך לגבי ה-Ph,ה-בסיסיות והחומציות.

לפחות עושים את כל זה בהרדמה מלאה?

נשלח מהסלולארי שלי

ששמו של מי שחנט והיה הבעלים של איבר מינו של נפוליאון היה "וגינלי"??

כדאי שתדעו שעפ״י חכמת הקבלה, הנשמה לא יוצאת במלואה מהגוף עד שהגוף לגמרי נירקב באדמה. ז״א שלוקח זמן לנשמה לעזוב, ועדיין יש בגוף מודעות אחרי המוות. כל הזמנים, ההגבלות, השבעה וכו׳ מסמנים שלבים בעזיבת הנשמה את הגוף. לכולנו יש נשמה וגם אם אתם לא מאמינים ויש סיכוי של אחוז שאתם טועים, תיקחו סיכון כזה? תרומת איברים זו מטרה נעלה, רק חשוב לוודא שהאדם שקיבל את האיבר, ייקבר בסוף ימיו כיאות.

נשלח מהסלולארי שלי

וגופה של הודי כן ניתן לבזות!!!? אתה אדם חשוך בור ולא ראוי להיקרא רופא.... שנית ברגע שנתרמה הגופה עקרונית לאחר מכן תזרוק אותה לפח למאכל חתולים.... זה לא רלוונטי אלא אם אתה אדם חשוך שמאמין בישות חסרת הרחמים יהוה.

מי האגו-מנייאק זה שרוצה שייבכו עליו או זה שמוותר על כך? למדתי פסיכולוגיה וככל הידוע לי זה שמכין עצמו לעולם הבא בשקיקה ורוצה את לווית המשפחה הוא האגו'מנייאק! שנית בטח לא תבין אדם חשוך כמוך שבוגד לדמות הדמיונית קל הדיקטטור יהוה!

מה יש לנו לעשות עם הגוף אחרי שנמות?? עדיף שייעשה בו השימוש המועיל ביותר עבור החיים:
מעניין אם ניתן קודם לתת תרומת איברים ורק את מה שנשאר לתרום למדע...
חבל שמה שנתרם למדע מזוהם ע"י חומרים כימיים אחרת הייתי אומר שבשאריות כדאי להשתמש כדשן שיצמיח עצים ופרחים חדשים.

אפילו ברחוב אני לא תורם אז את גופי? אין סיכוי. לא משנה אם אני חיי או מת רק מלחשוב שהגוף שהיה שלי וכרגע לא ישחקו איתו יחתכו אותו במשך שנה שלמה אין סיכוי. אפילו בעופות בקצביה בסופר לא משחקים שנה שלמה.