חיים עמית היקר, חוסר התמחות היא אות לחוסר בטחון שלך או לחילופין חוסר הצלחה בכל תחום בפני עצמו. ממליץ לך לבחור התמחות ונישה מקצועית ולהתמקצע בה.

תודה. פשוט וישים

נשלח מהסלולארי שלי

בלילה זה גם מלחמה וזה הרבה יותר מתיש.

ותסבירו שעושים את הפעילות הזאת לפני היציאה או בדרך, אבל רק אם יש זמן - כלומר רק אם הילדים התארגנו מהר ולא בזבזו זמן.

כל פעם שהם מתעקבים - להזכיר להם שהם יפסידו את הכיף.

כך, כשיגיע הבוקר ותגלו בהפתעה מוחלטת שילדים מתנהגים כילדים ולא רובוטים, תוכלו לתבוע אותם.

אגב יש פתרון. תהפכו את שעת הבוקר למשחק כיפי לכם ולילדים. את ההתלבשות להפוך למשחק, את צחצוח השיניים לתחרות נעימה וכולי.
תתפלאו כמה מהר זה יתפוס.

נשלח מהסלולארי שלי

כאמא לשלושה ילדים העברתי את כל הנושא של ביגוד,חתימות,ילקוטים וכו לערב.אפילו השולחן ערוך לארוחת בוקר וכך כל ההתנהלות שלווה.

נשלח מהסלולארי שלי

בימים בהם אני מתעוררת מוקדם מהרגיל ומעירה את הילדים מוקדם- גם אני רגועה יותר ויש זמן לכל מני ארועים בלתי צפויים שבמקום להלחץ מהם אני מגיבה ברוגע יחסי...(:

לקום קודם אם רק אפשר. אני מתעוררת רבע שעה קודם כדי לשתות קפה לבדי בשקט לפני שאני מעירה את הילדים.

להקדיש כמה דקות של תשומת לב וחיבוק לכל ילד בזמן ההערה: לשבת במיטה לחבק ולנשק, שההתעוררות תהיה כייפית ומתוך אהבה.

לשים טיימר למרווחי זמן ידועים. למשל כשהטיימר יצלצל אתם צריכים לצאת מהמיטה. כך לא אתם התזכורת אלא המכשיר המכני הזה. וגם "כשהטיימר יצלצל בפעם הבאה אנחנו יוצאים מהבית". אם הילד לא לבוש לוקחים בגדים בתיק ומלבישים אותו בחדר המדרגות או כשהוא מגיע לגן. הבת שלי בגיל שש דעתה מוסחת בקלות ויכולה ללבוש חולצה ומכנסיים במשך חצי שעה. אז אני שמה לה טיימר והיא צריכה להספיק להתלבש לפני שהוא מצלצל. זה עוזר לה להתמקד במשימה בלי הסחות דעת. היא בעצמה מבקשת שאשים לה כי היא רואה שזה עוזר לה.

אהבתי את המאמר