זהו אחד מעקרונות האילוף של כלבים

ובאמת , כל אחד מהילדים האלה יצא ניזוק מהאדישות הזו של ההורים . זה הוכיח את עצמו ב-ע-נ-ק בטווח הארוך , שנים קדימה . אלה ילדים שהבינו שאין על מי לסמוך , התייאשו , וזה השפיע לרעה על כל תחומי החיים שלהם שנים לאחר מכן .

לגרום לו להבין שאין אף אחד שמגיע יוביל לאחת משתיים: לאבד אמון בעולם ובך כהורה. להיכנס להיסטריה או לחילופין לאפטיה. הביטחון העצמי נבנה מכך שהילד למד עוד כתינוק שאתם שם בשבילו ומיד תגיעו. הוא מפתח כך בטחון עצמי ויודע שהדברים יסתדרו. הילדה שלי היא ילדה עצמאית מאוד ועם הרבה בטחון עצמי, שמשתלבת נהדר במסגרות חברתיות. מיום שהיא נולדה נתנו לה את התחושה שאנחנו שם בשבילה ומיד מישהו מאיתנו הגיע עם הציוץ הראשון- ועוד לפני הבכי. כך היא למדה שהיא לא צריכה להגיע לבכי והיסטריה. כך היא למדה לאותת לנו על מצוקה שלה/ רעב/ כל צורך אחר. כך גידלנו ילדה שאינה בכיינית, שיודעת לבוא ולבקש או להתריע, שיודעת לבטוח בנו ולספר לנו דברים גם שאינם נוחים ולא לשקר. קצת תמוה בעיני להמליץ להורים לתת לילד לבכות ולעשות אסקלציה. יש הורים אגואיסטים שמתנהגים ככה עם הילדים שלהם ואחר כך רואים את הבעיות של הילדים המסכנים הללו.

"כך, למשל, תינוקות רבים לא אוהבים לשכב על הבטן, על אף שזה חשוב להתפתחותם. הורים רבים יוותרו לתינוק השוכב על הבטן ויהפכו אותו על הגב, עם הבכי הראשון המביע אי נחת. דומה נוספת היא ילדים קטנים, שעשויים לבכות תוך כדי שינה מתוך חלום או בגלל אי נחת גופנית זמנית. אם ההורה ייגש לילד הבוכה קלות בשינה וינסה להרגיע אותו, הוא יעיר אותו משנתו, ויתרום בכך להתפתחות הפרעת שינה אצל הילד. " להכריח תינוק לשכב על הבטן גם כשהוא מתייחס זו פשוט התעללות. שרירי בטן וגם שרירי צוואר וגב נבנים בהדרגה וברגע שהתינוק מתחיל לבכות- פירושו שהוא כבר עבר תחושות של אי נוחות, אותת לכם שלא טוב לו, ועבר לרמה של ממש כאב. כמו שלא הייתי מתעללת בנכה או באדם מבוגר שמאותת לי על כאב- כך גם על תינוק. שרירים מפתחים בהדרגה ולא בדמעות ובכאב. בפעם הבאה שהוא יהיה על הבטן הוא יוכל להישאר עוד קצת זמן עד שיגיע למצב של כאב וזאת הדרך לפתח את שריריו- בהדרגתיות. ולגבי חלום רע- פעמים רבות הנחתי יד בעדינות על ביתי כשהיתה תינוקת ופעוטה כשהיה לה חלום רע, אמרתי לה ברוך שאמא כאן ושהכל בסדר (ובמקרה הצורך גם הרמתי אותה) והיא לרוב נרגעה תוך כדי שינה. מה פתאום לתת לילד להתייפח או לבכות תוך כדי שינה אם אתה יכול לעזור להרגיע אותו? מי אמר שישר יתעורר ומי אמר שעדיף לישון בסיוט מאשר שירגיעו אותך גם אם יש סיכון שתתעורר?

לו כשהוא ברכב סגור עם חלון סגור ביום חמסין ותנו לו להתמודד

אני אוהה טוקבקיסטים ישראלים ובעיקר אמהות טוקבקיסטיות.
אני לא אומר שהכותב יודע כל - אבל קצת צניעות לא תזיק לכן.
כותב אדם שהוא מומחה לתחום, בזה הוא עוסק וזו השכלתו. כותב באופן רהוט ולא קיצוני, מציע להתאים את משך ההשהייה לגיל, לסיטואציה ולתינוק הספציפי.
אבל אתן ישר מתלהמות ומבקרות, יודעות הכי טוב בעולם - מה טוב ונכון איזה "שטויות" הוא מדבר.
אז אני מציע שוב - קצת צניעות וענווה

מכשלונות גדלים מכשלונות מתחסנים ולומדים להתמודד.

חלק מהמגיבים ברצינות, וזאת אני מעריך, פספסו: לא להתעלם, לא הכריח, לא לעשות אסקלציה - להשהות! והדגשתי: זו יכולה להיות השהייה קצרה מאוד ואחריה הרגעה וחיבוק, ומעט ארוכה יותר והחיבוק מגיע מעט מאוחר. עצם ההשהייה מאפשרת שיקול דעת, בדיקה של מצבנו ומצב ילדנו.

בסך הכל נאמר לנשום עמוק ולחכות רגע או שניים לפני שרצים לילד. זה הכל. וכתוב בפירוש להפעיל שיקול דעת. אם תחכו רגע אולי תגלו שלילד המופלא שלכם, גם אם הוא בן 3 חודשים, יש יכולות מופלאות להתמודד עם קושי ולא כל בכי מעיד על חוסר אונים שישאיר צלקת לכל החיים. אם הילד יושב ומשחק בקוביות וקובייה אחת נפלה לו - איזו צלקת תישאר לו? אם אתם כלכך לא מאמינים ביכולות של הילד וחושבים שהוא כלכך זקוק לכם כל הזמן - מה תעשו כשהוא יגדל? הרי לא תוכלו להיות לידו בכל רגע וכל דקה למשך כל חייו ולרכך את כל המכות שהוא יקבל. איזה שיעור באמת אתם מלמדים את הילד? שהוא לא מסוגל להתמודד לבד? שהוא זקוק לכם כל הזמן? שאין לו יכולות? שהוא לא מסוגל להתמודד עם תסכולים?

מסכימה עם כל מילה!
אמא לשלושה

נשלח מהסלולארי שלי

כשנולדים לך תאומים אתה חי ככה בלית ברירה! הם לומדים לחכות כי פיזית לא ניתן לקפוץ על פיפס לשניהם בו זמנית!
ראיתי כי טוב עוד בטרם קריאת הכתבה, היום אפילו כשרק אחת בוכה אני לא ניגשת מיד אלא נותנת כמה רגעים לנסות להרגע לבד. הרבה מאוד פעמים כלל לא נדרשת בסופו של דבר התערבות מצידי. וכשכן, אז אני שם.
גידול 2 במקביל מלמד אותך לרכוש אוטומטית הרגלים בריאים

נשלח מהסלולארי שלי