ממש סיים את הש"ס וכל המפרשים שיכול לכתוב "שאין זכר על יחסים בתלמוד". בבקשה שילך לעשות שיעורי בית לפני שיעשה מעצמו צחוק וירשום שטויות שאין עליהם בסיס.

מספיק פעם אחת ללמוד "הדרכת חתנים" שמעבירים לחתנים לפני החתונה, ולהבין כמה וכמה חז"ל אהבו אחד את השניה, ואת ההדרכה הנכונה להצליח בחיים האלו.

הוא טועה בענין ר' חייא ואשתו ה"קשה" - הוא מוכיח משם (די שמצילות אותנו מן החטא) שאין שם אהבה. בודאי שאין אהבה - כי היא הרי מכשפה! היא היוצאת מן הכלל שמוכיח על הכלל, שבמקרים האחרים כן היתה אהבה.

ובכלל - איך הפרופסור טוען שאין שום סיפור אהבה מחז"ל, ושוכח את סיפור האהבה בין אותה אשה עקרה שהיא ובעלה החליטו להתגרש. ואז בעלה אמרה לה, "בתור מתנת פרידה, קחי כל חפץ מן הבית שאת רוצה" - והיא בוחרת דוקא את בעלה!

רחל בתו של כלבא שבוע ויתרה על עושר ומשפחה כדי להנשא לעקיבא. אביה נידה אותה מירושתו על נישואיה לעם הארץ, כפי שהיה עקיבא לפני שהלך ללמוד תורה בגיל 40. למה היא עשתה זאת אם לא מתוך אהבה?
רבי מאיר ואשתו ברוריה, למה הוא קינא לה אם לא מתוך אהבה? רק בגלל התנצחות על שאשה היא קלת דעת? ברור שזה היה מקנאה.
ואשתו של רב רחומי שחיכתה לבעלה שבושש לבוא ותוך כדי ציפיה לו, הורידה דמעה. זה בוודאי לא מתאר אהבה...

ולא מצא אהבה.
אבל למה להרחיק אלפי שנה אחורה, כאשר יכול לקרוא מהי אהבה בספרים של מי שיודע אהבה מהי?

למשל פרופסור שנאן נסה לחקור את הספר "לילי" על האהבה המתוארת בו. למרות שאני בספק אם אהבה היא ברת חקירה. - אי אפשר לחקור מה שאין מגיעים אליו ולא מכירים אותו (וזה כנ"ל לגבי לומדי התורה - לומדים לומדים ונשארים בורים ועמי ארצות בכל הנוגע לקודש התורה, ירצו להבין? עליהם להגיע אל קודש התורה ולהיות "קודש" ואז התורה תהיה נהירה)

לפעמים עלינו ל"נצח" את עצמינו ולהעיז להביט בדברים מעבר לסיפור הדראמתי- להכנס לנימי הכחות המלובשים בצורה של סיפור- העולם, האהבה, הטקסט התלמודי, הטקסט המקראי וכו' באו לשקף לנו הבנה- הכרה פנימית אודות הכחות הפועלים בנו. אין זה לבוש אלגורי, או דרכי ביטיוי לירי כי אם אמצעים המצליחים להזיז אותנו מתרדמה -עמוקה של ההכרה בה אנו פועלים ובוחרים לאיזה "כח" אני נותן להפעיל אותי....

האיכות הזכרית הינה איכות הנושאת בתוכה דינים קשים האיכות הנשית הינה איכות אשר למרות הדינים ה"קלים" שבה יש בה יכולת למתן ולהתמיר את הדינים הזכריים ע"י מזוג בין שתי האיכות הנ"ל.

למרבה האהבה שבדבר אופני ההשפעה של תכונות אלה פועלים במעגל חיצוני- כלומר איש ואישה ובמעגל הפנימי בתוך נפש האדם הבוחר ידיעה (דעת לשון זווג) בעולמו

אכן עזר כנגדו ! כל אשר על האדם הבוחר (בחירה לשון פעולה אקטיבית וע"כ משויכת לאיכות הזכרית) לבחור "מ.צ.א" -או- "מ.ו.צ.א" האדם עצמו בוחר את איכות האהבה אשר תעטר את ראשו....

אכן יש אהבה בעולם
על המשורר
מוטלת זכות הבחירה
עת כותב שירתו
בגליון נפשו
ובחרת בחיים!
ואיך יבחר ועוד עיניו
עצומות מראיה

(קהלת ט)

בס"ד אהבה זה דבר כל כך עמוק, דבר שאי אפשר לבטא במילים... וגם אצל חז"ל... אלא שלהבדיל מהיום האהבה נשארה בין איש לאשתו וזה דבר שלא מדברים עליו כמו אכלתי, הלכתי, ישנתי וכו' כי אי אפשר בכלל להשוות בניהם!!! אין לך מושג כמה היהדות מכבדת את האישה וכמה מגדילה את האהבה בין איש לאישתו, אם רק תסתכל בהלכות שבין איש לאישתו תוכל לראות את היופי הזה! דבר שני, היום כל מי שמדבר על אהבה הוא באמת אוהב??? כמה זוגות מדברים שהם אוהבים.... כמה שירים של אוהבים... כמה מפורסמים שאוהבים.. ובסוף... מתגרשים! לעומת זאת אהבה אמיתית היא מי שלא מדבר עליה ומפרסם אותה בחוצות העיר... אז אולי פרופסור תבדוק קודם מהי אהבה אמיתית! ורק אח"כ תתחיל לחקור הלאה...

אהבה אמיתית מתרחשת בדרך כלל בימי שבת שכולם רגועים ולא לחוצים , אפשר לזהות סממני אהבה כחום גדול כמו אש נצחית שמחממת את בני הזוג

על פרופסור ריפורמי?

בניגוד לטענתו של הפרופסור הידען (ברצינות), שמה של אשת רבי עקיבא - רחל מופיע גם מופיע במפורש באבות דרבי נתן, וברמז במסכת כתובות סב.
לגבי הסתירה שהוא מציג בין שני הסיפורים, כבר כתבו על כך כל כך הרבה, אך במספר מילים - מדובר על תקופות שונות, וייתכן שגם באותה תקופה שלח רבי עקיבא ממקום לימודו כסף לפרנסת משפחתו.

נפשו של אדם תלויה באהבה וניזונה מאהבה לא מכסף !

הלך ללמוד אחרי שהיו להם ילדים
הוא למד עם הבן שלו ...

שואלים המפרשים: איזה ביתו? מי בנה בית במדבר במהלך הנדודים? בקושי בנו אוהלים. היה צריך לכתוב: ואהרון הלך לאוהלו.... פרשו המפרשים: אין ביתו אלא אשתו! ומה הראיה? במקום אחר כתוב בתורה: "וכיפר בעדו ובעד ביתו ובעד בני ביתו" - ביתו היא אשתו ובני ביתו הם בני אשתו. כיפר בעדו - ברור בעד ביתו? - וכי הבית חטא? האבנים חטאו? הרצפה חטאה? הדלת חטאה? מכאן ראיה שאין ביתו אלא אשתו!!!!

אהבה שתלויה בדבר, אין סופה להתקיים, שכן, בטל דבר בטלה אהבה"

המטרה: להראות שלחז״ל לא היה רגש.
האמצעים: כל האמצעים כשרים.
ואם תהיה הוכחה שסותרת: ממש לא נורא.

כל הכבוד

נשלח מהסלולארי שלי

יותר מידי מחקרים שבמקום לגשת לחקור ואז להגיע למסקנה, יורים חץ ואז מסמנים עיגול סביבו. קובעים תזה חדשנית ויוצאת דופן כדי שיהיה מיוחד ומעניין ואז מתאמצים לחפש לה ראיות.

אהבת אברהם ושרה , הגר באמצע, אהבת יצחק ורבקה, אהבת יעקב ורחל . ואהבת לאה ויעקב.

לא מצטמצמים במה שכתוב. בעניין היחסים שבינו לבינה חז״לינו היקרים והאהובים היו מאד צנועים, גילו פחות מטפח וכנראה כיסו הכל.
קשה לי לקבל שהם ראו באישה ״מכשיר״ להצלה מהחטא בלבד. הגבר היהודי מצווה לאהוב את אשתו כגופו! בעניינים אלה שבינו לבינה חז״ל היו צנועים ומעודנים.
טבע האדם לא משתנה אצלם... רומנטיקה היא לא המצאה מודרנית. הם ידעו מה על יפיין של הנשים! הם ידעו היטב על כוחו של יופי זה ובחרו בצניעות.
(שופרך לנשי - חילך לתורה - ריש לקיש ורבי יוחנן). כך אני מבין את הדברים ולא ערכתי מחקר בנושא ואין בידים די כלים למחקר כזה. אני מסתמך על כך שהרומנטיקה היא טבע אנושי, לא אופנה שלפתע נעלמה מהעם היהודי בין המאה השלישית למאה השישית. אדרבא סיפורי הרומנטיקה החושפניים של התנך עמדו לנגד עיניהם ואולי, הם הם שהובילו אותם לכסות.

http://hacohen.goop.co.il

החרדים צחקו ולעגו תמיד לפרופסורים לתלמוד ותנך ואני לא כל כך הסכמתי איתם אבל פרופסור שינאן עזר לי להגיע להחלטה, הם צדקו.

לא פלא שחז"ל לא ייעסקו עם אהבה. חז"ל עסקו בעיקר במה שאפשר להבין דרך השכל. חכמינו היו פילוסופים ששקלו וניתחו כל פעולה אלוהית אנושית וטבעית דרך משקפי הראציונאל. רק לאהבה לא היה להם הסבר הגיוני ולכן הנושא הזה הביך את האינטלקט שלהם. אז אם לא מבינם משהו - מנסים להתעלם ואף להתכחש לעניין.

אגב, הסיבה המרכזית לכך שכל הרבה נכתב על האהבה - בכל אופן כתיבה אפשרית כולל מחזות ותסריטים שירים וסיפורים - היא שאי אפשר להגדיר אותה ממש, היא חמקמקה כזו, פעם כן פעם לא, פעם כך ופעם אחרת וגם לא יודעים בדיוק מה זה ואיפה מרגישים את זה (בלב! באמת?).

מושג שאנחנו יודעים להסביר אותו באופן מוחלט לא 'זקוק' לכל כך הרבה מלל ורגש. ולאחר מליארדי מילים מאז ועד היום אנחנו עדיין שואלים: "מה זאת אהבה?"

חכמינו הבינו שהם לעולם לא יידעו לתת תשובה לשאלה הזו. ולכן, לדעתי, הם לא ממש עסקו בנושא האהבה והתמקדו במה שניתן לתת תשובות, במה שניתן לשלוט על מנת לייצר סוג של הגיון וחוק שיהפוך למנהג, גם אם הוא מנוגד לטבע האדם.

מגיע פרס נובל למסוגלות היהודית לסובב ולהסתבך ולהגיד רמזים וחצאי אמיתות ולהעמיד פנים...הכול רק לא להשתמש במה שהיושב במרומים נתן להם,לתפיסתם.
אז אני שואלת: זאת לא כפירה בעיקר ?? ?

רחל ועקיבא

רחל ועקיבא

רחל ועקיבא