מפת המעצמות תמיד משתנית אחרי המלחמות.
מפלתה של ארה"ב היא עניין של זמן, ותסמן את עלייתן של המעצמות החדשות, סין ורוסיה. בעולם שבו סין ורוסיה הן מעצמות העל, אנחנו נהיה בבעיה רצינית.

מספיק עם השטויות האלה , עם השכנוע של המשוכנעים. הכתבה הזו לא שווה את הבייטים של השרת של ויינט. המדינה היחידה בעולם בה בוש עדיין יותר פופולרי מאובמה זו ישראל , שרואה הכל דרך המשקפיים של "מה טוב לישראל". אובמה עדיין מאד פופולרי באירופה ובארה"ב , ובכל מקום שבו יש לאנשים שכל בקדקד.

ברגע שנשיא של ארצות הברית לא רקד לשנייה לפי צלילי החליל של "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" ומנהיגיה הדגולים כמו הנסיך ביביהו הראשון, אז כמובן "הוא חלש", "הוא הורס" וכן הלאה וכן הלאה שלא להזכיר את כל דיבורי ה"מוסלמי" ושאר השטויות שיש בראשיכם מלאי הקש. אובמה לא צריך אפילו לירוק לכיוונכם, הוא הראה לביביהו את הדלת של המשרד שלו ושיילך לחפש. בינתיים כזכור לי אנחנו עדיין מאוד רוצים את מטוסי ה - F35 שלהם.

אובמה הביא לפירוק הנשק הכימי בסוריה בלי לירות כדור אחד, בלי לסכן חייל אמריקאי אחד ובלי לעזור למורדים שרובם מהווים סכנה לעולם המערבי הרבה יותר מאסד. אילו העובדות. מי שיכול לפרש זאת ככישלון מכניס משאלות לב ולא הסתכלות מפוכחת על המציאות. עניין איראן עדיין תלוי ועומד ולא ברור מה יהיה הסוף. מי שכבר קובע זאת ככישלון הוא נביא, וכידוע, מאז שחרב בית המקדש נתנה הנבואה לתינוקות ולשוטים.

בתור חוקר בכיר במרכז בס"א למחקרים אסטרטגיים לכותב המאמר יש כמה טעויות צורמות שנובעות מסלידתו מאובמה (כנראה עקב היותו איש ארץ ישראל השלמה).

ראשית מי שדחף להתערבות בלוב ולאי התערבות בסוריה היו דווקא ממשלות אירופאיות שונות (כשללוב בניגוד לסוריה לא היה גב רוסי).

שנית, עם כל המאבק הבין גושי (בין ארה"ב לרוסיה) אירופה הרבה יותר חוששת ומתנגדת לרוסיה מאשר אמריקה (לראייה המאבקים על אזורי השפעה במזרח אירופה ובפרט אוקראינה, התרחקות מאמריקה לא תקרב את האיחוד האירופאי לפוטין וייתכן והתנגדות זו תשמור על היחסים עם ארה"ב למרות המשבר).

שלישית למדינות אירופה ישנם יחסים פעילים עם איראן ודווקא הם אלו שמגלים סלחנות כלפי משטר האייתולות (על אף נוכחותה של אוכלוסיה איראנית גולה גדולה באירופה), עם כל ההתקרבות ונאום החיוכים של רוחאני, קהילת המודיעין האמריקאית נמצאת עם בכוננות (כמו שראינו כעת) וזוכרת את תקופתו של חתאמי המתון שלא הצליח ליצור שינוי אמיתי באיראן. פרופסורים מהחוג לחוסן מדיני ובולשיט אוהבים לשכוח שאובמה זה לא ארה"ב וארה"ב איננה אובמה, יש שם מערכות של איזונים ולכן נשיא רוסיה ויו"ר המפלגה בסין הם כנראה אנשים חזקים מנשיא ארה"ב, וגם אם אובמה עצמו נופל בחיוכים של רוחאני הדבר לא ישנה מהר את מדיניות ארה"ב בנוגע לאיראן. להפך, טוב שאובמה כפני ארה"ב מפגין פתיחות בעוד שמערכת הביטחון עם היד על הדופק.

האדם שאמור לייצג את העולם החופשי מתגלה כרופס בעל נטייה לדיקטטורה והאדם שמייצג את הדיקטטורה והשחיתות מנצל את זה כדי לבסס את האימפריה שהוא חולם עליה במסווה של "לוחם חופש". מבחינת החזון העולמי האמיתי של האמריקנים אין היום הבדל בין בוש לאובמה מלבד אולי הרטוריקה שלהם. כנראה שגם אם חלק מתאוריות הקונספירציה אינו נכון, יש די אמת מאחוריהן כדי להדאיג.