למי שיש כסף לאבחונים - מקבל הקלות, ללא קשר לבעייה שיש או אין

חייבת לציין כי עצם האיבחון רווח לי מאוד! כעת אנו יודעים כיצד לסייע לו על מנת שלא יצבור תיסכולים

נשלח מהסלולארי שלי

מי שיכול לשלם אין לו בעיה.
ומי שאין לו?

שאמורות להיות פיזיות אבל אין להן שום הוכחה פיזית בבדיקות אובייקטיביות.

לא נאמר במאמר באיזה גיל כדאי לאבחן. רשום בגיל צעיר אבל כמה צעיר?

אם לילד יש הפרעת קשב או ריכוז זה בדרך כלל בגלל התוכן שלא מתאים לילד ולא הילד שלא מתאים למסגרת

נשלח מהסלולארי שלי

אני מניח שהכותבת לא חושבת שצריך לשלוח את כל הילדים לאבחון הפרעת קשב. מצד שני, לפי הכתבה כל הסיבות לא לשלוח שגויות. מסקנה אפשרית: כדאי לאבחן את כל מי שיש לו הפרעת קשב - ממש גאוני. אבל השאלה באיזה מצבים צריך לשלוח ילד לאבחון ובאיזה מצבים לא לשלוח, ואם לשלוח, באיזה גיל?

מטילים את התפקיד על יועצות - בניגוד לנהלים . המשמעות - אין גורם מוסמך בבית הספר לטפל בילדים אלו , ולהכין תיקים לוועדות התאמות מחוזיות - רמה 3- עבור מבחני הבגרות .
בתיספר עשירים יותר או עם מודעות גבוהה יותר , ממנים כנדרש רכז זה .

כל ילד והקשיים שלו. לא ראיתי ילד אחד מימי שאין לו הפרעה
כזו או אחרת.
והמערכת? לעיתים היא הרסנית.
לא כל המורים טובים. ישנם רעים. אפילו רעים מאוד.
באמת לא סומכת עליהם. חבל. אבל זו המציאות שלי.

ברגע שמגיע ילד עם קשיים לשבת בכיתה כמו שצריך וללמוד, אז כשמגיעים לאבחון מובטח לקבל הפרעת ADHD ללא קשר לשום בדיקה אחרת.
יש אמנם מבחן "טובה", אבל מתייחסים לזה ככלי עזר בלבד ולא מה שקובע.

גם מבוגרים רבים סובלים מהפרעות קשב ולא מאובחנים. במקרים שמאובחנים, רק אז מבינים מאיפה הבעיות בלימודים, וגם בתחומים של החיים הבוגרים.

כאמא לילד בן חמש וחצי היה לי רגש אימהי וברור שלבן שלי יש בעיה..דאגתי לאיבחון משולב של מרפאה בעיסוק ורופא התפתחותי לילדים ..שניהם קבעו שיש לילד הפרעת קשב..אנחנו מטפלים בדרכים לא תרופתיות כרגע כמו ריפוי בעיסוק רכיבה וכו..כי הוא צעיר לתרופות ..בבוא הזמן בבית הספר נבחן עוד אפשרויות לעזור לו הכי חשוב שנדע להתמודד ולא להתעלם..רק ככה הילד יגיע למסגרת לימודית כשהוא כבר עם עזרה ..
בהצלחה לכולם

בני אובחן בגיל צעיר -7. קבל עזרה במהלך שנות לימודיו בביה''ס. היום הוא סטודנט שנה ג' באוניברסיטת ת''א באחד המקצועות הקשים ביותר. איבחונים והערכות מורים מקנים הקלות בלימודי המשך.

כן, יש כאלו שמשתמשים בזה כתירוץ לעצלנות.
אבל כן יש את אלו שיש להם, וזה לא בולשיט וזה עניין רציני מאוד. זה באמת משפיע על החיים של אדם. בלי האבחון הייתי עכשיו יושב בכלא אפילו.

לאומת זאת בארץ 60% מהציבור מאובחן כסובל מההפרעה, זו הפכה להיות תעשיה לאבחונים מכירת סמים (ריטלין) ואישורים להקלה בלימודים כדרך לאכוף את מערכת החינוך המיושנת.

שעושים שטיפת מח לכל המדינה
והרשויות לא עושות שום דבר לעצור אותם
הבזיון הכי גדול שקורה במדינת ישראל כיום.

היום מגוון רחב של משחקים לילדים אחדון השאלות באיבחון מה המשחק האהוב עליך תשובת הילד מכונית זבל שהיום מוצר זה נמצא בכל חנות משחקים הפסיכולוגית ידעה לפי המשחק שהילד זקוק לטיפול לדעתי היא זקוקה לטיפול כי היא חורצת את גורל הילד ללא כל מושג מה מתרחש בעולם הילדים זה נורא.

כבחור בן 46 הסטיגמה אז בילדות היתה קשה אני עד היום לא שוכח את האבחונים שעשו במחלקה לפסכיאטרית ילדים מעין תחושת בושה להגיע למחלקה שאתה יודע שזה לא חס וחלילה בעיה נפשית גם התחושה כאשר הוציאו אותך לשחק בזמן ששאר הילדים נשארו ללמוד בכתה כאילו אתה איזה ילד בעיתי .תודה לאל שהיום מתיחסים לנושא וישנה מודעות יש הקלות יש רצון לעזור לא שלא היה אז ההסתכלות היתה שונה . אני זוכר שהלכתי עם ילדי לאבחון של מוטוריקה ואז ישב מולי פרופ' וסיפרתי לו שאני עם הפרעת קשב וריכוז וסימתי תואר ראשון שני היה בהלם חברה אנחנו לא סתומים יש בנו חכמה כי יצר הסתקרנות שלנו גבוהה ואנחנו די משתעממים מהר מאד וצריך לאתגר אותנו עוד דבר אני אישית בתור ילד אספתי את הריטלין בשקיות ולא לקחתי אני לא שפן של אף אחד. היום הבנתי שקימות שיטות שמצליחות ללא טיפול תרופתי היפרקטביות לא נעלמת בגיל המבוגר יש לתעל אותם לאפיקים אחרים ספורט וכדו' אישתי לפעמים טוענת שלא התבגרתי הסברתי שזה 40+6 וגיל 6 עדיין קיים ובועט

הורים יקרים, תקשיבו לילד שלכם, תנו לו להיות מי שהוא, אל תנסו לסרס אותו כדי שיתאים למערכת וייתן לכם שקט. הוא גם ידע להעריך זאת ויאהב אתכם באמת. הילד שלכם בסדר , תאמינו לי, המערכת היא שעקומה

אסור לתת לתלמידים האלה הנחות!!! לא הקלות במבחנים ולא עודף זמן. הדבר היחידי שצריך לתת להם זה תרופות או כלים התנהגותיים להתמודד עם הבעיה. אם זאת תהיה הגישה, תפטר כל בעית אבחון היתר או הסטיגמות. אין צורך ששאר התלמידים בכיתה ידעו למי יש הפרעת קשב, כי הוא או היא ידעו לטפל בעצמם ולעזור לעצמם ( או ההורים שלהם, או תרופות) טיפול בהפרעת קשב הוא לא בעיה של בית הספר אלא שת התלמיד.

אגב, לי יש הפרעת קשב.

הבן שלי אינטליגנטי ברמה גבוהה מאד וסובל מהפרעת קשב וריכוז אמיתית. הגענו איתו לאיבחונים שונים: באחד אמרו שיש לו בעיית טונוס שרירים, בשני הושיבו אותו למבדק של כמעט שלש שעות בלי מים (הוא היה סמל לכושר ריכוז), בשלישי הסתכל עליו דר' אשכנזי ומיד אשם לו ריטלין. המורה ללימוד קריאה אמרה שהיא לא מומחית אבל בקשה שאתן לו ריטלין לפחות חצי שעה לפני השיעור. היועצת שהיא חברה של המורה גם סבורה, למרות שגם היא לא רופאה "איטלין או קונצרטה".

הבאתי אותו לשיעורים ואמרתי שלקח כדור (ולא לקח) וקיבלתי מחמאות ולהפך. המכונים האלו בוחנים אם הילד שלי תואם לאיזה ממוצע סטאטיסטי... האמת הוא הרבה מעל - הם פשוט עושים עסקים על חשבון ילדים..

תקחו את הילד שלכם לאט ובעדינות ותמצאו את הדרך אל ליבו - במקום שהוא ירצה לתגמל אתכם בכך שהוא יצליח. סליחה על ההשוואה, אבל זה דומה לאילוף כלבלב - הוא חייב להגיע לאותה נקודה בה הרצון שלו יהיה חזק יותר מהמגבלות שלו.

הילד שלי כבר יותר מגיל 9 וכבר קורא בקריאה מונחית (דמעה) אבל הוא יכול לשמוע טקסט פעם אחת ולא רק שהוא מבין אותו... הוא יכול לדקלם. הילד שלכם הוא כל מה שצריך + שתי טיפות אהבה

כמורה בתיכון, אני יכול לומר שאין שום רתיעה של הורים מלאבחן את ילדם.
להפך, יותר מדי ילדים עוברים אבחון והיות וההורים משלמים על כך לא מעט כסף, המאבחנים "חייבים" למצוא משהו ולתת איזו שהיא הקלה: תוספת זמן במבחן, התעלמות משגיאות כתיב, בחינה בע"פ וכד'.
אני בספק אם קיימים עדיין הורים הנרתעים מאבחון, פרט, אולי, ליוצאי חבר העמים.

. מדובר במחלה מומצאת