אבל סיפור יפה, בעיקר הצד של אביך שידע לקבל את בחירתך. רק (ואל תעלב) חבל שלא נתן לך סטירה מצלצלת לפני שנהיה מאוחר מדי.

אהבתי מאוד, שנזכה כולנו לחבר עולמות ככה

ותרבותי כמו אביך זכרונו לברכה . ישר כוח

נשלח מהסלולארי שלי

תודה שחלקת את מאחורי הקלעים של היחסים עם אביך. סיפור מצויין על לקח לסובלנות שכולנו צריכים לאמץ. אגב, בתמונה שלך עם דידי למעלה, איזה ילד חמוד היית. אני רואה בתמונה הזאת את בני בין ה-4.

נשלח מהסלולארי שלי

אהבתי גם את "עולמות".

באופן דומה קורה לי ולהרבה מסובבי:
גדלנו לתרבות חילונית וליברלית, האבות שלנו בחרו בחיים יותר מתירניים (עדיין מסורתיים) ומתיוונים. אך דווקא אני וחבריי, הם אלה שמתקרבים בחרה לבורא.
אני חושב שדווקא בגלל שדמות האב שלנו לא מסוגלת לללמדנו מספיק ולתת מספיק תשובות.
אני חושב שבגלל זה יש לנו את האבא המשותף הזה שחוכמתו לא השתנתה מאז ומעולם , זה שנותן כח לאבות הישירים שלנו גם אם הם טועים וגם אם הם נחלשים אל מול המציאות.

יש מישהו ששומר עלינו לדורי דורות ומספיק שזה שמירת גן הוי.

(גם אם אני מסתייגת מהמנהג הפגני לשים מקף אחרי ה-א, שזה בעיני תפל שבתפלים.)

אתה לא חייב להיות דתי ואתה יכול אפילו לא לאהוב דתיים אבל אתה לא יכול להתכחש להיותך יהודי

למרות שהאב והבן לא ראו את היהדות עין בעין, עדיין היה בניהם דיאלוג נפלא וכבוד. כתבה מאלפת נהנתי מאוד

אין דבר כזה "במקרה"
בפורים היה עומד הרב עמית (ראש ישיבת קרית מלאכי - משרפה לבני 'ישיבות' תיכוניות) באמצע המסיבההיה עולה לבמה ואומר : אתם חושבים שהגעתם לכאן "במקרה" אין דבר כזה. בשביל להגיע לכאן צריך איזו זכות אבות לה ! כל אחד יכול לבדוק ויראה שבמשפחתו בעבר היה איזה צדיק שהתפלל עליו שם בשמיים שבזכותו יגיע אל "המקרה" הזה.

מרתק במיוחד

מרגש עד דמעות ,כל הכבוד לך עלה והצלח ושה' יברך אותך את משפחתך ואת כל עם ישראל בפתיחת עיניים ובהתבוננות . כי הכל מונח לפנינו אנחנו רק צריכים לפקוח חזק את העיניים .שאין מקר_ה בעולם הכל קורה מה'

אין ספק שהקשר בינכם היה מיוחד.
מאחלת לך שתמשיך את דרכו בדרכך שלך.
כל הטוב הבריאות והאושר

מתורת ה'.ואתה מוכן לקבל את דעותינו השונות והרבות בתנאי אחד-שיובילו אותנו בסופו של דבר להאמין בה' ובתורתו.אז אתה בעצם פנאט כמו רבים וטובים אך עם כיסוי לצדדי העיניים כמו אותו סוס עבודה ההולך בראש מורד ורואה רק כיוון אחד.חבל.בניתי עליך!

שירתתי בגדוד 50 וקודם הכניסה למערב בירות הוצבתי במחסום בין שני חלקי העיר, בין היתר כדי למנוע מתועים לעבור בטעות לצד של המחבלים (שאף היו יורים עלינו מידי פעם). פעם אחת נדהמתי לראות אוטובוס של אגד מגיע למחסום מהצד המערבי שלו! זה היה הזוי לגמרי, אפילו בהתייחס לסטנדרטים ההזויים של המלחמה ההיא. מהאוטובוס ירד דידי מנוסי ז"ל ששימש מעין מדריך תיירים של קבוצת ישראלים באזרחי שבאו לתור בלבנון.... למזלם, היה איזה משחק חשוב במונדיאל וכנראה שהמחבלים היו עסוקים מידי בצפייה ופספסו את הטבח ביהודים. אני זוכר שהוא ישב וצחק אתנו וצילם גם לא מעט תמונות יהיה נחמד לקבל עותק. הטלפון שלי 058-3342224). יהי זכרו ברוך.

אבא שלך הוא כלל הציבור היהודי שיש בהם נשמה ענקית
חילונים וחוזרים בתשובה בדרך ..
והם לעיתים "כועסים " יש בהם אנטי
למה ?
הכעס הוא למעשה הרצון להתחבר אבל לא יודעים אייך
והם כמו ילד שהלך לאיבוד .
כמו תינוק רעב . רוצה אוכל ? בוכה . צועק
לא יודע להסביר .
יש גם הרבה שלמעשה גדלו ללא תשומת לב וחום ואהבה
לכן הכעס שלהם בפנים הנשמה הוא גדול יותר .
..נראה שלמעשה הגשמת את החלום של אבא .
את תמצית הרצון הפנימי להתפייס .
אתה הצלחת ללכת עד הסוף
הרבה מרגישים ורוצים ולא מצליחים ללכת עד הסוף
ו

נשלח מהסלולארי שלי