הורים  חינוך ילדים  חיים עמית
"תפסיקו כבר לריב!"; לטפח יחסים טובים בין אחים
חיים עמית
פורסם: 14.01.14, 08:21
תגובה לכתבה תגובה לכתבה
הדפיסו את התגובות הדפיסו את התגובות
חזרה לכתבה
לכתבה זו התפרסמו 20 תגובות ב-9 דיונים
1. אוי, כמה שאתה צודק
אביבית   (14.01.14)
המלצות מצויינות, אבל לא תמיד קל ליישם
2. כתבה יפה, תודה....
וואחד   (14.01.14)
3. פתאום לבלוע נשמע כמו רעיון לא רע. . .
(14.01.14)


נשלח מהסלולארי שלי
4. נשמע קל אך בפועל זה כמעט בלתי אפשרי...
אילן   (14.01.14)
ברוב המקרים הדרך להשגת סמכות היא הכוח. לא חלילה באלימות פיזית או מילולית אלא ע"י הפגנת עוצמה!! כך בבית ע"י ההורים... כך בביה"ס ע"י המורים. וחוץ מזה - שיריבו...כשהם גדלים ומתבגרים הכול מסתדר והם הופכים חברים!!!
5. לא להימנע מהתערבות בשום פנים ואופן
(14.01.14)
אמי האמינה שצריך להימנע. אז אחי החטיף לי מכות בלי סוף ואני שנאתי אותו . עד יומו האחרון לא התיידדנו בכלל.
אני לא נתתי לילדיי להרביץ ולהעליב. הם חברים טובים למרות שהם שונים מאוד זה מזה. מדברים כל הזמן, נפגשים וכו'.
6. כשהם רבים אני מעודד אותם.. יאלה מכות יאלה !
אבא גנוב   (14.01.14)
אבא היא הרביצה לי... אז מה את רוצה ממני תני לה צ'פחה... כנסי בה יה פחדנית !!!
7. הם מסרבים ללכת לחדרם ורבים גם בהעדר הורים בסביבה
דנה   (14.01.14)
כשאח גדול משפיל באופן קונסיסטנטי את אחיו הקטן ורומס אותו, זה הרבה יותר חמור מאלימות פיזית.
האחים בני 14 ו- 12 והקטן לא רוצה להשאר לבד עם הגדול כי מפחד.
אך מצד שני אף אחד מהם לא רוצה ללכת לחדרו כשהם מתבקשים ללכת לחדריהם הנפרדים כשהם רבים, ובגיל הזה אין מה לעשות כשהם מסרבים. אפשר לשלול מחשב, אבל זה יום יומי. אז כל יום לקחת את המחשב? מדבקות כבר לא פועלות בגיל הזה, וגם לא ממתק...
לכתבה היה פוטנציאל, ובהתחלה שקלתי אפילו להיפגש עם הפסיכולוג, אבל הפתרונות לוקים בחסר. כשהם היו קטנים הם גם סרבו ללכת לחדרם וגם המדבקות לא עזרו, כך שזה לא רק הגיל...
8. מצדי שיהרגו אחד את השני רק שיהיה שקט
הורה   (14.01.14)


נשלח מהסלולארי שלי
9. ילדים לא חייבים לריב
נגה   (15.01.14)
אצלינו הילדים לא רבו אף פעם. פשוט -- לא הירשתי.
נשמע מוזר, אבל לא כל-כך קשה להשגה.
לריב היה הדבר היחיד שאסור בבית. הכל הירשתי, רק לא לריב.
הילדים הפנימו את זה מהר מאד.

כשהיו צצים לפעמים רגשות שליליים בשלבים יותר מאוחרים, יחסתי את זה תמיד למצב הנפשי של הילד ש"התחיל". תמיד, ללא יוצא מן הכלל, זה נבע מבעיות מחוץ לבית, בית ספר וכדומה.
חזרה לכתבה