כאחת שטיילה בקובה שבועיים רצופים, והגענו לכל מקום נידח, אני לא הייתי חוזרת לשם, ליהדות קובה דואגת יהדות קנדה, כבר שנים רבות, לא חסר להם כלום, הבאתי שקיות עם צבעים ועפרונות, לבית הכנסת בהוואנה, ואמרו לנו שיש להם ארונות מלאים, שכל היהודים שמגיעים מביאים לה, ובקשו שנקח את הכל לסנטייגו דה קובה, כאשר אמרנו שאנחנו נוסעים לשם- זה הקצה השני של האי. הג'ויינט -האמריקאי, משלם עבור מכונית גדולה שתאסוף את היהודים של סנטייגו דה קובה לארוחת שבת, הבעיה הראשית שלהם כמובן היא נישואי תערובת, אבל שם הסיפור הפוך, הגויים רוצים להתחתן עם יהודים, מפני שהם יודעים שיש להם יותר, יהודים מביאים תרופות בשקיות גדולות, גם אני הבאתי. בקיצור, זה לא גן עדן, אבל הם לעומת האוכלסיה הלא יהודית, נמצאים במצב הרבה יותר טוב.

עדיף להם להשאר שם. חרא על המדינה הזו

לאכול אחד את השני...עדיף לחיות בצמצום ואהבה זה אושר החיים...איפה שיש ספרדים תמיד יש אהבה...

לאבי ז"ל אח שיצא לפני מלחמת העולם ה-2 את רומניה והצליח להגיע לקובה .אבי שחזר ממחנות ההשמדה לא הצליח ליצור אתו קשר והם התנתקו אחד מהשני עד מותם. אני מבקש אם יש מישהו שיכול לאתר את שארית המשפחה שנותרה שם אשמח מאוד ואמסור את יתר הפרטים הידועים לי. פיני

לא יודעת על איזה בית כנסת מדובר. היינו אתמול בהווה וילה בבית הכנסת "עדת ישראל"..זה איננו בית הכנסת שבצילום. פגשנו את פרנס הקהילה שטען שהקהילה במצב גרוע מאוד מבחינה פיננסית. הזקנים שם חסרי כל ומגיעים מידי יום לאכול בבית הכנסת. הקהילה מורכבת מאנשים זקנים ואין צעירים המסייעים להרים אותה. אין להם תרומות המחזיקות אותם. לצורך העניין, תרמנו להם 20 cuc (יום אחרון בקובה נותרנו ללא כסף מקומי) הסכום הזה שווה ערך לשני חודשי פנסיה שהמדינה נותנת לזקן!
פרנס הקהילה, אשר נראה אדם אמין ולא מתבכיין כלל, טען שהניתוק מהעולם לא מאפשר להם להיות בקשר עם ישראל או עם קהילות יהודיות אחרות כגון קנדה. שאלתיו לגבי סיוע מהג'ויינט או מסוכנות היהודית והוא צחקק במבוכה ואמר :"לא. שום קשר!"
אני יצאתי משם עם דמעות בעיניים. פשוט כאב לב על קהילה כואבת אשר נוכח הקשיים הכלכליים משמרת תפילה, מסורת ונשמה יהודית יתרה.
צריך לעזור להם.
להפוך עולם ולסייע להם.
תהיו ברוכים.