۩*)ⵗⵗ☼ⵗⵗ(*۩

הרבה הורים לא יודעים מה זה אומר "להכיל" ואיך עושים את זה.
צריך להגיד לילד שאתם מבינים איך הוא מרגיש ולתת לגיטימציה לתסכול שלו. להגיד דברים כמו "זה מאוד מתסכל כשקובעים תוכניות ופתאום משהו משתבש" או "אני רואה שאתה מרוגז מזה שבסוף לא שיחקנו במשחק". דברים משתנים כאשר נותנים מקום לרגשות של הילד. לרוב הוא יסתפק בכך שהוא הוציא את הרגשות וביטא אותן וראה שאתם מבינים אותו.
דווקא כשאומרים "לא נורא" ומציפים אותו במה שעבר עליכם ומבטלים את מה שהוא מרגיש הילד עלול להתבצר יותר בעמדתו ולכעוס יותר במקום להגיע למקום רגוע ושלם עם ה"עוול" שנעשה לו (בעיניו). תחשבו כמה שזה מרגיז אתכם כשאתם מבטאים רגשות או כועסים על משהו והצד השני מבטל אתכם ולא מבין אתכם. זה בדיוק מה שהילד שלכם מרגיש כשהוא מבטא כמה שהוא כועס, מתוסכל ומאוכזב ואומרים לו "לא נורא" ומצפים ממנו להבין את הצד שלכם לפני שבכלל ניסיתם להבין אותו.

ההתנהגות כלפי ילד צריכה להיות אותה התנהגות שסיזר מילאן מקרין לכלביו - הפיכתו של ילד לכנוע ורגוע, בעזרת אנרגיה רגועה ואסרטיבית של ההורה.

ואם אתה הורה "עם ביצים" (שלא פוחד מד"ר יצחק קדמן מהמועצה לשלום הילד) הרם את הילד מהרצפה, תן לו מספר "כפות" בישבן, ושלח אותו לחדרו עד שירגע! בכך מנעת את הסחיטה הנוכחית, ומי יודע עוד כמה שכאלה בעתיד!

רק חבל שכמה לא שפויים בחרו להגיב

נו, לא חייבים למספר אם מדובר בדיוק על אותו הדבר... כתבה נחמדה...

נשלח מהסלולארי שלי

זה חינוך. רק אם ממש אי אפשר, אפשר להסביר ולנמק ולדחות.
אם הגעת עייפה ואין לך כוח, תתמודדי - או תקצרי את המשחק. להבטיח ולקיים זה גם חלק מיחסי אמון וגם דוגמא שכדאי לחנך אליה

אפשר להגיד לילד ״אולי״ נשחק היום כשאני אחזור, ולא ״אני מבטיחה שנשחק. ״

הרבה פעמים ההסטחה נועדה לסתום לנו פינה באותו הרגע (יללה שילד כבר לגן ויעזוב את המשחק הזה) ולא מנימוקים חינוכיים אמיתיים.

נכון שדברים לא צפויים קורים וצריך לשנות תוכניות. נכון גם שאנחנו מבטיחים גם בהרבה מצבים שאנחנו יודעים שיש סיכוי שלא נקיים - וזה מלמד את הילד רק דברים שליליים.

נשלח מהסלולארי שלי

ולהסביר שהתוכניות ישתנו. כך הוא לא יבלה את כל היום והערב בציפייה, והאכזבה תקטן.

יש כאן בתגובות
כלל ראשון תכבדו את הילדים שלכם אח"כ הכול יהיה יותר פשוט

התרוצים של עבודה עד מאוחר אינם סיבה לא להקדיש זמן לילדים. חזרת מאוחר, כנראה לא מאוחר מידי כי הילד לא ישן. אז מה אם היית עיפה? כמה זמן כבר מקדישים הורים עובדים לילדים. נושמים עמוק עמוק ויש 2 ברירות: בודקים אם הילד מוכן לשחק משחק אחר עם האמא, או לומר לו חמודי תן לי לשתות קפה, ואז נקרא שנינו את ההוראות ונשחק 2 פעמים. מחר אני מקווה לחזור מוקדם יותר ונמשיך לשחק.

כולם עם אותה כותרת רק כתובים אחרת.כמה זמן לקח לכותב המאמר לחשוב איך לערבב, העיקר שתצא כתבה באורך סביר?

4 ילדים גידלתי, ולא ניתקלתי אף פעם באף אחד מארבעת הסעיפים שבכתבה. לדעתי ילדים מתנהגים כך מאחד הסיבות:.משמעת יתר של ההורים,חינוך הדוק והצמדות למסגרת בלתי מתפשרת.,חוסר ספונטניות וחוסר סובלנות של ההורים ,בקשת תשומת לב,אופי שתלטן של הילד.

לא יפה לאמר ולא פוליטיקלי קורט אבל יש ילדים מסויימים שלא תעזור שום שיטות חינוך מלבד מתן כפה. יש לי שכנים (נחמדים מאוד ואינטליגנטים) שהחליטו לגדל את הילדים שלהם לפי כל השיטות היפות,הלכו לאין ספור חוגי הורים ולבתי ספר להורות. הם מגדלים את הילדים שלהם למופת לפי כל ההמלצות,לא צועקים עליהם,מדברים בסבלנות,נותנים להם ים של תשומת לב,אין הורים מושלמים מאלה,דוגמא ומופת לכל ההורים. אבל מה....השיטות לא עובדות!!!הילדים חצופים,מקללים את ההורים וגם זה את זה בקללות מכוערות במיוחד,צורחים כל היום ללא הפסקה,שוברים דברים ומתנהגים להורים בצורה כל כך משפילה שאני ממש מתאפקת לא לרוץ אליהם הביתה לתת לילד איזו סטירה. הילדים האלה בגיל ההתבגרות וכבר בגיל צעיר פתחו את הפה המלוכלך שלהם להורים שאלה בתמימותם לא נתנו להם את הסטירה בזמן. גועל נפש של ילדים להורים כל כך טובים.

שלפעמים דוקא לא מתכננים ללכת לגינה ופתאום כן התאפשר - זה שינוי תוכנית . ואם מבטיחים ולא מסתדר , שום דבר לא קרה אפשר לעשות משו אחר .