לעשות??

נשלח מהאייפד שלי

"את זה אל תעשו!" אז מה כן לעשות!? כן , אמורים להיות סמכותיים ולהציב גבולות אבל מה עושים כשזה לא עוזר?

כן, לצעוק שצריך
כן, לחבק ולשבח
כן, להעביר מסר נחוש אם נעשה משהו לא תקין
כן, לאהוב ולהגיד את זה
כן, כן, לשים גבולות
ולא לא להקשיב ליועצים, אנו יודעים להורות מלידה ולא לא לפחד

Read jesper juul

"Your competent Child"

1. get the book
2. read the book.

you can find it online.

we are all blind , till we do.

לא יהיו להם שום בעיות...
הצעה בנאלית כמו הכתבה.
מה לא לעשות כפי שכתבו מגיבים לפני.

האמת שלא נראה לי שיש מישהו שממש יודע מה כן לעשות.
ואני לא מתכוון למישהו שיאמר את כל המשפטים החכמים שלמעלה בדרך החיוב.
שיטה ממש מקובלת על יועצים שאומרים מה כן.
בהצלחה

"והוא עלול להתהלך בעולם בהנחה שבכל רגע ומכל כיוון עשויה להיפתח הרעה"

ואת מנסה לטעון שזה לא המצב?

נשלח מהסלולארי שלי

הילד צריך גם לתת לך כבוד ואתה לא צריך להיות חבר שלו אלה ההורה שלו ועם זה לצעוק עליו .כולנו גדלנו על צעקות וגם פליק שהיה צריך ויודעים לתת כבוד להורים הרבה יותר מהילדים המפונקים של היום שחושבים שמגיע להם הכול בגלל כל היועצים שחושבים שהילד הוא האלוהים ואסור לצעוק עליו חס וחלילה לפגוע בכבוד המלך

וזה לא עצוב , מה שצריך לעשות זה חינוך עצמי בהפוך מהילד ולהחזיר לו באהבה , אבל מה לעשות הטבע לא מחונך בדרך שלך ,יש גם כעס ועוד שדרך הילדים צריך ללמוד לרסן את הרוע שלנו .
העיקר הכוונות דרך העשייה והילדים לא טיפשים. הם דרכנו.
אז לא להתחכם על צאצאינו

הוא קר, חסר רגש, מנותק, אין לו שום עניין בילד או באושר האישי שלו כמבוגר, הוא רק מנסה לעשות הכל לפי הספר. זאת בדיוק הבעיה של ההורות המודרנית! גדלים פה ילדים שאין להם על מי לסמוך, עם הספר אי אפשר ליצור קשר רגשי, הספר לא מסוגל לקרבה אמיתית, לספר אין עצה על סמך ניסיון נעורים, הלב של הספר לא פועם כל שניה למען הילד. הורים, תעזבו את העצות המטופשות ובבקשה תעשו מה שאתם מרגישים (במסגרת החוק, כמובן). בניגוד למה שהחברים שלכם מספרים, אפשר ורצוי להיות הורים שמחים לילדים שמחים, תוך שמירה על משמעת, גבולות, ורמת חיים נאותה להורים. אז תביעו את זה- אהבה, כעס, גאווה, בושה, אל תנסו לשדר משהו שלא קיים. הילדים יבינו, ישאלו, יחקרו וילמדו לחיות יחד איתכם כך שיהיה נעים ונוח לשני הצדדים. אה, ואם אתם רוצים לעשות 3 ילדים עם הפרש של שנה, כל זה לא יעבוד ;)

הבעיה היא לא העיצות או הכללים שאתם נותנים אלא המסר הכללי: תעשו מה שצריך, תהיו הורים לפי הספר, או שתתפקו את הילדים שלכם והם יהיו אנשים רעים ואומללים לנצח.

עכשיו בשיא הרצינות, מתהלכים בעולם הרבה אנשים מאושרים (לרב) ומתפקדים שההורים שלהם שיחדו אותם, צעקו עליהם או לחילופין התעלמו מכל התנהגות.

הלחץ וההיסטריה שאתם גורמים להורים לא גורם להם לתפקד יותר טוב, זה גורם להם להרגיש חסרי אונים ויכולת.

לאומללים שלא יודעים ללחוץ על הקישור שבסוף הכתבה:
http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-9511,00.html

הרעיון הוא לא למשטר את הילד ולהפוך אותו לרובוט צייתן.
העיקר הוא לא לבסס את ההורה כדמות סמכות שדורשת ציות, ולא האגו של ההורה הוא העיקר כאן.

הצבת גבולות היא לא העיקר בגידול ילדים אלא עוד כלי שנועד להגדיר מסגרת שמשרתת מטרות אמיתיות כמו לדאוג שיהיו מספיק שעות שינה לילד, או לדאוג לבטחון ולבטיחות של הילד.
כל הורה מתמודד עם הצבת גבולות והסחת דעת היא דרך מעולה ורצויה להתמודדות עם תסכול. אם ילד בן שנתיים רוצה את הצעצוע של אחיו הגדול, למשוך את תשומת ליבו לצעצוע או משחק אחר זה רעיון נפלא.
מה הטעם לתסכל אותו ולהבהיר לו שהוא לא יקבל את הצעצוע של אחיו?
האם זה משרת משהו מלבד איזה אגו ושיטת חינוך סובייטית שדורשת ציות מטופש מילד בן שנתיים- שלוש?
המטרה היא ששני האחים ישחקו ויהנו ולא איזה ציות מטופש ושהילד יבין טוב טוב שאמרו לו לא.