כתבתם משפט מוזר בעליל. כתר ארם צובה אינו מדמשק אלא מחלב. הוא הובא בשנות החמישים לישראל, ועל הבאתו הנפתלת ומעוררת התהיות והשאלות הקשות נכתב לא מעט. עליו אכן סמך הרמב"ם. אבל הוא לא קשור לכתרים שבכתבה כלל.

נשמע כאילו הספריה הלאומית מנסה לגזול אותם

כי ירושליים זה המקום הכי בטוח...

אם לשמר את הספרים באתם ולהציגם לציבור הרחב, הרי זה משובח.
איזה סיבה יש להתנגד , כסף? הרי אף אחד לא ביקש כסף, אלא הבטחה שכאשר יהיה מבנה, יעברו הספרים לשם.

נראה לי שיש יותר בסיפור ממה שבאמת מספרים.

בכל מקרה החשיבות של ספרים אלו לעם היהודי דורשת מאיתנו - יראת כבוד.
והבנה שהאמת כוללת, ומכילה . ומה שטוב לספרים ולעם ישראל, זה שכמה שיותר אנשים ילמדו מהם.

אבל למה ההיא בתמונה נוגעת בדפים בלי כפפה? הכל חאפ, מסחרה, צ'כונה? שום דבר לא עושים כמו שצריך?

אולי יש ואני לא יודע

נשלח מהסלולארי שלי

יש להשאיל הכתרים לספרייה הלאומית לזמן מוגבל עד לכשייבנה המרכז ליהדות סוריה. ובכלל מדוע אין חוקרים את יהדות סוריה המפוארת ומפרסמים לכלל הציבור בישראל? יצאו מיהדות זו גדולי הרבנים והמקובלים. הווה ידוע שדמשק היתה עיר שהוציאה מקרבה מקובלים (ולא כפי שמכירים אותם להבדיל ). כדאי שהספרייה הלאומית תקצה חוקרים שיחקרו את יהדות סוריה מאות שנים אחורה ויפרסמו את מחקריהם בציבור לטובת הידע של הישראלים בתמורה להשאלת הכתרים למען הרחבת הדעת. מלבד הסדרה הטלוויזיונית על משפחת עזרה ספרא ובניו שנעשתה על יהדות חלב לא יודעים דבר על יהדות מפוארת זו וחבל!

שילוב של התנהלות ערבית וקמצנות עיראקית.

נשלח מהאייפד שלי

כתרים אלה הם נכס לעם ישראל. המקום היחיד שיכולים להישמר לדורות הוא בספריה הלאומית. בקשתו של הרב חמרה תמוהה בעיני, כי הוא רוצה לשים אותם במרכז למורשת שעדיין לא נבנה. אני שומע שהוא עתיד להיבנות כבר עשור ועדיין לא חפרו את היסודות. וגם אם נניח שמרכז זה יקום האם הוא יהיה מסוגל לשמר את הכתבים היקרים האלה? לכן, הפתרון המסתמן שהכתרים יהיו בספריה הלאומית וועדה תהיה אחראית עליהם. הוועדה כאמור יהיו בה חברים כולל מאירגון יוצאי דמשק.

שישמרו לעצמם את האגדות על החבר הדמיוני

נשלח מהסלולארי שלי

הלא חשוב הזה.

נשלח מהסלולארי שלי

של דת חשוכה.

כנראה ישנם כמה עשירים משועממים מיוצאי סוריה שהחליטו ש''כל הקהילה מאחוריהם'' והנושא הפך ''לעניין של כבוד'' וכבר אמרו חז''ל: ''כל הרודף אחר הכבוד - הכבוד בורח מפניו''

משפטית לדון בעניינים שקשורים לעם היהודי

גם את כתבי היד של יהודי תימן הלאימו, למעשה זו הייתה תכנית אב מאורגנת שביימה שריפה וטענה שכל הספרים התכלו. "אוסף אילת" אותם הספרים שלכאורה נשרפו התחלקו בין סוחרים, אספנים ספרייות ואוניברסיטאות. בדיעבד עם כל העוול שבדבר, אפשר להודות שכינוסם של כתבים אלה בכל ספרייה לאומית, שימורם, נגישותם ותיעודם הם ברכה לחוקרים ותעודת כבוד לתרבות יהודי תימן.

רק בספריה הלאומית לשמור אותם, ששם ישנה נגישות לכל חומר היסטורי ולאפשרות למחקר. כל השאר זו צרות עין וכבוד "חלבי"?.

כל ספר שנמצא במוסד ציבורי כמו בית כנסת איננו רכוש פרטי. יתרה מזאת. אלה שטוענים על זכותם צריכים להיות מעוניינים שהספרים יהיו שייכים למדינה ולכל העם.

קטנוניות מגעילה נוסח שיילוק

בכל ארכיון מתוקן מלבישים כפפות כשנוגעים בכתבי יד או דפוס שגילם מעל לשלוש מאות שנים.

נכתבו בספרד ובאיטליה והועברו לסוריה למשמורת
לא יהודי סוריה כתבו את הספרים הם רק שמרו עליהם לפיקדון