תקשורת שמאלנית, שופטים שמאלנים, אבל מי שמשפיע ומי שמקבל כספים יותר מכולם במדינה זה הימין הקיצוני!!!

ולמנוע השפלה נוספת. הרי מפעל הפיס ממומן על ידי מיסים וגם הנשים שנפגעו משלמות מיסים.

על הכיבוש- מעניין שלא יכול לכבוש את יצרו.

זה מה שקורה כשבוחרים בשופט שלא מבין כלום בספרות כמו עמינדב דיקמן (ולמען האמת גם תרגומיו הגמלוניים והמסורבלים אינם מעידים על טעם משובח).

.

אנשים מביעים את דעתם על שירתו בלי לקרוא או בלי להבין (מעטים קוראים שירה, בואו נודה). אישיותו - בעבר - שנוייה במחלוקת, אך אין לשכוח שמעולם לא הועמד לדין.

כל עשייתו רבת השנים בתחום הספרות והשירה, מתגמדת עד לבלתי ניראת לעומת עשייתו בתחום המיני המילולי, ואולי מעבר לזה, אין עשן בלי אש.

הרכב השופטים הזוי לחלוטין.
עמינדב דיקמן מתרגם בעל זכויות רבות, יש לי את רוב ספריו בבית ואת 'שירת הכוכבים' אני קורא ממש בימים אלה, אך ריני סבור שעליו לשמש שאוטוריטה בתחום ספרות עברית. הוא מומחה בשירה מתורגמת מהשפות הלטיניות, ולרוב - מימי הביניים-רנסאנס-בארוק. כן, יש לו גם ספר של תרגום שירה רוסית שהוא בחלקו יפה ובחלקו מאולץ משהו.
על גילית חומסקי מעולם לא שמעתי, ואני עוקב אחר שירה. היא משוררת? מבקרת? מרצה?
יהושע סימון הוא לטעמי מחבורת המתחכמים. הוא בחור אינטלגנטי מאוד, אבל בלא עומק אמיתי. לא קראתי דסר בעל ערך אמיתי שכתב.
תמהני מיהם הממנים את השופטים, כיצד נבחרו, ואילו שיקולים הובאו בחשבון.

מה עניין הטרדה מינית מלפני 20 שנה לפרס ספרותי עליו החליטה ועדה מקצועית? נראה כי הפמיניזם הרדיקלי מחד ומאידך העובדה שאנשי ספרות, המאגר הפוטנציאלי לקבלת הפרס, מרכיבים את הועדה, היו כאן בעוכרי כולם. חומסקי יוצאת מגוחכת, בלשון המעטה, דיקמן וסימון, אנשי אקדמיה מכובדים, יוצאים מושפלים, מפני שדי במשוררת מתוסכלת וכמה עיתונאים משועממים כדי לבטל את החלטתם המקצועית, ומפעל הפיס/פרס לנדאו יוצא סמרטוט שכל הבל פה מכופף אותו.
גבירותי הפמיניסטיות, התעשתנה-נא, תעשו סיעור-מוחות בשאלה האם להמשיך בקו הרדיקלי הזה, שמתאים יותר לשנות ה-60 ושריפת החזיות, או להתייחס לדברים כהווייתם: החלטה ספרותית לא קשורה לאורח חייו ומעשיו/מחדליו של המשורר/סופר; או - ספרות היא לא פוליטיקה, לא על כל נגיעה או ביטוי סקסיסטי מגיע לינץ' ציבורי ועדיף שמשוררים/ות יכתבו שירה ולא יתעסקו במה שקרה-או-לא-קרה בין הסדינים של חבריהם.

הנכונה. החא ועונשו.

היא טענה שסופר נשפט רק לפי רמת כתיבתו, ולא עפ"י קריטריונים אחרים, ושאי-אפשר לעשות overruling להחלטה של ועדת שיפוט.

מעניין אם היא הייתה אומרת זאת גם אם המועמד לפרס היה חשוד ברצח. והרי לאור רצח את נשמתן של כמה נשים (אלה שעבדו אתו ב"הארץ" פחדו לבוא בחצאית).

הדעה של השביטית הזאת (עט להשכיר לנאומיו של מתן וילנאי ואח"כ של רון חולדאי) הייתה דעה רווחת בין המשוררים בפריז במאה ה-19 וזה השפיע גם על המשוררים הרוסיים במאה העשרים (וכך הגיע הרעיון גם להרושובסקי, המורה של השביטית). אבל העולם התקדם מאז, והשביטית לא למדה כלום מאז ועד עתה.

ואולי פשוט גם כאן היא "עט להשכיר" ו"מיקרופון להשכיר", כי מוסף "הארץ" הוא הבמה שלה ושל בני ביתה. ואולי גם ויינרוט ישלם לה להיום עד מומחה במשפט המתוקשר שעוד מזומן לנו על הפרשה המבישה הזאת.