אשמח אם הורים לחוננים יגיבו מניסיון - תודה מראש!

הכי מומלץ, בהחלט התחברנו עם שאר השכבה וקיבלנו מסגרת מעולה לפיתוח אישי בכל תחום שרצינו. רק כיתת מחוננים :)

מה שהיה נכון לנו, זה לא לזעזע את המארג החברתי בגיל ביהס היסודי ולכן הלך לתכנית החד יומית ובתיכון, כאשר היה מגובש יותר נכנס לכיתת מחוננים. והתהליך היה מובנה ותומך. ממליצה בחום

הבת שלנו משתתפת במסגרת חד שבועית, והיא נהנית מכל רגע ! ממליצים. במהלך השבוע היא בחטיבה, בכיתה ז' רגילה ובימי שישי מגיעה למרכז מחוננים. ככה היא רצתה וככה היא מאושרת, בשני המקומות היא נהנית ומוצאת הטוב בשתי המסגרות. לנו ההורים , כיף לראות אותה איך היא נהנית בשני המקומות הכל כך שונים. וזה ככה מגיל 10 .. בלי שום בעייה.

לימודים של יום בשבוע במסגרת למחוננים נותנת מענה לצורך באתגר, בדיונים מעמיקים ובחברה דומה. מצד שני גם החסרת אותו יום לימודים בכל שבוע בבית הספר הרגיל גם כן עוזרת למחונן מכיוון שכך כל הזמן הוא צריך להתאמץ קצת יותר על מנת להשלים את החומר הנלמד וזה מפצה קצת על השעמום שבדרך כלל הוא מנת חלקם של התלמידים המחוננים.

אני מסכימה. ההחלטה לעבור לכיתת מחוננים הייתה אחת ההחלטות החשובות והנכונות בחיי.

למדתי בכיתת מחוננים בתיכון ואני ממליצה בחום רב לכל מי שמתקבל. חוויה עשירה ומלאה באתגר אינטלקטואלי וחברתי. מארג חברתי מעניין, שיח מרתק ותמיכה מדהימה מהצוות החינוכי. מרצים רבים שמגיעים מהאוניברסיטה וימי עיון באקדמיה. מומלץ מאוד

ילד ממוצע לאמא יהודיה.

אינני יודעת אם הייתי מחוננת או לאו אך אני כותבת מניסיון על חווית הלימודים שלי שלא הייתה שלילית אך ממש ממש לא נתנה לי את הכלים ואת הידע שיכולתי לרכוש בקלות רבה.
ביסודי הייתי מעין ילדת פלא. מעט שקטה וביישנית, מתוקה ומאוד חייכנית וההתפתחות האקדמאית שלי השיגה בהרבה את הממוצע. רוב המורות נהנו וחשבו שאני גאון קטן. בתיכון כבר היו בנות נוספות שהצליחו להגיע להישגים מרשימים והן גם היו רגילות לחרוש ולהשקיע. אני בשיעורים בכיתה השקעתי. ז"א נהניתי ללמוד ולהקשיב ולהשתתף אך בבית כמעט לא עבדתי. כמובן שהסתדרתי כי הייתי חכמה מאוד אך ברור לי ששנות התיכון בעצם התבזבזו כי במאמץ קטן יכולתי לרכוש ידע רב והשכלה במסגרת שהייתה דורשת זאת. בתיכון רגיל לא יוכלו לדרוש ממני יותר כי בסך הכל הצלחתי יפה . ואם היו מקצועות שלא השקעתי בהם מספיק בכל זאת הסתדרתי אך היום ברור לי שיש פה ושם חורים בהשכלה.
ולכן לדעתי עדיף לשלוח ילד מחונן למסגרת תובענית כדי שינצל את שנות הילדות והתיכון וירכוש את הידע הרב שהוא יכול לרכוש אך אם אין באזור מסגרת מתאימה חשוב לוודא שהוא אכן לומד ומשקיע וחשוב לדאוג לו לקורסי העשרה, כי אם לא דואגים לזאת, עושים לו עוול מסוים. התלמיד הממוצע כן לומד הרבה ב-12 שנות לימוד. וגם לתלמיד המחונן מגיע לרכוש את הידע הרב שהוא מסוגל לרכוש באותן 12 השנים האלה.

סיימתי תיכון לפני כמעט 20 שנה, כיום אב לילדים (לפני גיל יסודי) להלן התרשמותי:
בשבועית (יסודי) זה נתפס כמשהו מאד חיובי, בכל מקרה זה היה מקביל להצטיינות בלימודים כך שזה לא "סימן" אותי בשום דרך.
בתיכון, הייתה קצת אוירה עוינת מכיתות אחרות בשכבה אבל היה גיבוש מצוין בכתה עצמה בהשוואה לכיתות אחרות. גם אצלנו היו "מקובלים" יותר ופחות אבל הייתה שפה משותפת עם כולם, גם מי שהיה יוצא דופן (אישיותית בעיקר) לא היה במישור אחר מכולם וגם לא הצטיין ביחס לאחרים כך שלא היו מאפייני קנאה או תחושת נחיתות אצל אחרים, החיכוך היה נמוך יותר.
לגבי היתרונות - גם בלי השוני בלימודים עצמם, הרמה של החברים לכתה אפשרה הרבה יותר מאשר היה אפשר בכתה אחרת.
ממליץ בחום.

לא ממליצה על המשך לימודים בכיתת מחוננים בתיכון. זו כיתת "בועה".
מתי כבר נקבל כלים להתמודד עם החיים ?
כל השנים עם אותם תלמידים באותה כיתה?
איזה תחרות על ציונים, אני מפחדת לפעמים לדבר כי אולי הרעיון שלי לא מוצלח כמו של יתר הילדים בכיתה.

כמי שכילתה את מיטב שנות נעוריה בכיתת מחוננים בתיכון בתל אביב, אני קוראת לכם ההורים להימנע מלשלוח את ילדיכם לכיתות כאלה.

החוויה שלי היתה של סיר לחץ תחרותי ואכזרי שבו התלמידים מבודדים משאר השכבה מבחינה חברתית ופונים האחד כנגד השני. הכיתות האלה ממוקדות בהשגת ציונים מיטביים בכמה שיותר מקצועות מובילים. כל נושא ההתפתחות החברתית והרגשית מוזנח לחלוטין ובואקום הזה הילדים מקצינים והופכים או לאכזריים ומנוכרים או לקורבנות נרדפים.

רוב חברי מאותה תקופה וכן מכרי שעברו מסלולים דומים מתארים תקופות ארוכות של סבל ותסכול שבסופן ציונים גבוהים וטראומות שמהדהדות לכל החיים. במקרי הקיצון זה כולל חוסר יכולת ליצור זוגיות וניסיונות התאבדות - לצד הקריירות המשגשגות בהיטק.

תנו לילדים שלכם מסגרות פתוחות יותר למצות בהן את היכולות השכליות שלהן וודאו שהיכולות הרגשיות שלהן לא מופקרות למערכת החינוך העלובה כאן בישראל. אל תפקירו את הילד שלכם בעבור התואר היוקרתי של "בוגר כיתת מחוננים".

ילדי ילד מחונן רמת משכל גבוה אבל אוהב כדור רגל ולשחק לא מצא את מקומות בהפסקות בעיקר קינא בילדים בכתות רגילות ולא אהב את הילדים בכתתו היו לא חברים בכיתה אהבו אותו מאד אבל עובדה איך שסים את התיכון ניתק את כל קשריו

שוב הפריפריה מקופחת וזו לא התבכיינות! אין כיתות מחוננים לבי״ס יסודי בכל איזור הדרום, כך שאין בכלל התלבטות ... לתשומת לב כל הנוגעים בדבר בחלונות הגבוהים!!!

נשלח מהסלולארי שלי

ילד מחונן צריך הורים מבינים ותומכים (כמו כל ילד אחר) ועם הרבה שכל ישר (דבר שאינו מצוי במקומותנו) וזהו. בלי ססמאות ובלי דיבורים ריקים. וחוץ מזה כל ילד הוא אחר אז איך אפשר להכליל?

אוסף של ילדים מחוננים בכיתה שלחלקם יש בעיות קשות של קשב וריכוז. כמעט כולם מאוד אבל מאוד תחרותיים ובנוסף רובם עם בעיות ריגשיות. נכון חלק מהמורים טובים, אותם מורים מלמדים גם את שאר השכבה. לרוב אינם מקובלים חברתית בשכבה. ואין להם חיי חברה בכיתה כל ילד מקצה אחר בעיר ולכן הם גם לא הולכים לתנועות נוער. המענה של צוות ההוראה אינו מספק הרי אחרי הכל מדובר בילדים עם צרכים מיוחדים. בשורה התחתונה עם הילד מרגיש טוב בסביבה הקיימת מבחינה חברתית ובית הספר ואתם ההורים מספקים לו גירויים אינטלקטואלים אז אין מה למהר למסלול המחוננים.
סיפור אישי - הילד שלי התחיל כיתה ג במסלול מחוננים, בית ספר חדש, תלמידים ומורים שאינו מכיר. בשבוע השלישי לתחילת הלימודים (אמצע ספטמבר) באתי לאסוף אותו קצת יותר מוקדם, מבעד לדלת הכיתה שסגורה אני שומע צעקות רמות של המורה שנמצאת בכיתה. אני בהלם ומאוד כועס מבטיח לעצמי שמחר בבוקר אני נגש למחנכת להבין מה פשר הצעקות. כשנפתחה הדלת ראיתי את המחנכת בכיתה זו שצעקה - נו טוב מסלול מחוננים.

משרד החינוך דוחף למסגרות שבועיות (יום בשבוע) ואינו מעביר מידע כלל על בתי ספר למחוננים. וזאת מהסיבה שאינו יכול לספק את הביקוש.
אנא פרסמו רשימת בתי הספר. תנאי הקבלה. מועדי ההרשמה.

בילדותי אותרתי כמחוננת ובמשך 6 שנים הלכתי למסגרת של יום בשבוע. מהחוויה האישית שלי ושל ילדים מחוננים נוספים שהכרתי השיקול המשמעותי ביותר הוא האופן שבו הילד או הילדה משתלבים בחברת הילדים בכיתה "רגילה" (שונאת את המינוח הזה).
אני מאמינה שכל עוד הילד חש ביטחון ומוצא את מקומו גם בין ילדים שאינם מחוננים - כדאי להשתלב במסגרת של יום בשבוע גם כדי לא לנתק קשרים קיימים ובעיקר כדי שמבקביל לפיתוח ולהעשרה הלימודיים הילד יתפתח רגשית באופן שמתאים לעולם האמיתי. ראיתי כבר ילדים מחוננים שבגלל שתחמו אותם לסביבה "של גאונים" התקשו מאוד להכיל אנשים עם יכולות שונות משלהם ולמצוא את מקומם החברתי.
לעומת זאת, ילד שכבר בגיל צעיר חש שונה ומתוסכל - מוטב לו לעבור כמה שיותר מהר למסגרת יומיומית שתעזור לו לבנות את עצמו כמוצלח ובעל ערך גם מעבר ל-100 שהוא מקבל במבחנים.

באופן כללי ילדים מחוננים הם לא ילדים רגילים... גם אם יהיו אלופים בכדורגל או בספורט בסופו של יום הם יהיו בודדים בכיתות רגילות...יום שליפה זה לא פתרון אידיאלי - אלא אלתור של מערכת החינוך...שאינה נותנת פתרון לאתגרים החברתיים, נפשיים ואינטלקטואליים. למזלנו ברמת גן יש כיתות מחוננים מכיתה ג'... הבעייה שיש רק עוד 6 כיתות יסודי ( 2 בתל אביב 1 בירושלים ואחת בחיפה) כך שרק 100 מחוננים בכל שנתון של 120000 ילדים נהנים מהתכנית...

בני עבר את מיוני המחוננות וסווג לקטגורית "מצטיינים". ההסבר שקיבלנו במרכז המחוננים היה שבעבר כל הילדים שאותרו כמחוננים וכמצטיינים קיבלו את אותו סיווג, ולכן היו זכאים להשתתף בתכנית למחוננים וגם לקבל מימון להסעות. משיקולים של צמצום עלויות הומצאה קטגוריה חדשה של "מצטיינים", שבה נכללים כל המאותרים פרט ל1%-1.5% העליונים. ה"מצטיינים" זכאים להשתתף בתכנית, אבל לא מקבלים מימון להסעות. כיוון שאנחנו גרים רחוק ממרכזי אוכלוסיה אין בסביבתנו כיתות מחוננים אלא רק מרכז שפועל יום בשבוע, וכאמור, אנחנו מממנים מכספנו את הנסיעה אליו.
האם זה החינוך למצויינות ולשיוויון שאליו אנחנו שואפים? האם אלה הם סדרי העדיפויות הנכונים?

בני הובחן כמחונן בכיתה ג', הוא למד במסגרת בית הספר האזורי שבכפר הירוק בכיתה של מחוננים מכיתה ז'.
עד אז הוא למד בבית ספר רגיל והשתתף פעם בשבוע במסגרת התוכנית העשרה לילדים מחוננים של בית הספר האזורי שבכפר הירוק.
המסגרת החברתית והחינוכית, נתנה ללא כל ספק תרומה מדהימה להתפתחותו ו הביאה גם חברים רבים שהוא הכיר שם, חברים שמלווים אותו בקשר יום יומי גם היום, שנים לאחר שהוא סיים את י' ב'.
הילדים המחוננים צריכים חברה וגם מסגרת ומורים המותאמים באופן מושלם למתן מענה ליכולות הבלתי רגילות שלהם.
בני היקר זכה ובגדול, ובית הספר האזורי שבכפר הירוק יזכה להכרת תודתנו העמוקה ומכל הלב על עבודתו ומסירותו המדהימה אשר הביאו את בני לגבהים גבוהים מאוד, גם חברתית וגם בכך שהוא הפך לאדם חושב, יוזם וחיובי לחברה.
ברכות ויישר כוח לעשייה שלהם.

כל ילד הוא אינדיבידואל בעל יכולות שיכולות לבוא לביטוי באופנים שונים ובהקשרים שונים. לצערנו מבחני איתור המחוננים של משרד החינוך הם נוקשים, חד פעמיים ומודדים את ילדכם, על אותה סקלה, מול ילדים אחרים. רק אלו שיקבלו את הציונים הגבוהים באותו אזור, כאחוז אחד מהילדים בלבד באותה שנה, יזכו להתקבל לכיתת המחוננים או לתוכנית יום השליפה. כארבעה אחוזים נוספים יוכלו להשתתף בחוגי המצוינות.
אתם מכירים את ילדכם הכי טוב, מן הסתם שמעתם גם מאחרים את דעתם עליו ועל יכולותיו, אתם יודעים מה מניע אותו ומה מתאים לו. התוצאה וההמלצות של המבדק הן רק עוד שני נתונים מתוך כל המידע, הידע ותחושת הבטן שכבר קיימים אצלכם. אם זאת מדובר נתונים חשובים שיעזרו לכם להחליט על הצעד הבא באופן מושכל ואובייקטיבי יותר.
com.מחונן.www

הבן שלי התקבל לכיתת מחוננים שנה הבאה חטיבה ב"ה
אני לא יודע תוכן הלימוד
מחיר הלימוד האם רגיל כמו שאר הכיתות
אם עדיף על כיתת מצוינים שהתקבל אליה בחטיבה
מבולבל!!!!! מדברים טובים :) אבל מבולבל

בתי אובחנה כמחוננת ונרשמה לכיתת מחוננים אזורית , הכיתה היא סיר לחץ מבחינה של עבודות חקר, תכנים וחומר לימודי, הכיתה מוגזמת לחלוטין והילדה הכינה שעורים כל יום משעה 16:00 עד 20:00 בערב, נבחנים על חומר של שנתיים שלוש מעל , וילדה שהייתה רגילה לקבל מאיות לפתע מקבלת 80 לאחר שבוע של לימוד אינטנסיבי לפני מבחן, לרוב הילדים בכיתה הזאת יש מורים פרטיים כי קשה להורים לשבת יום יום ולעזור בחומר הקשה, למי שלא מעוניין לשלם למורים פרטיים , כל הקונספט של הכיתה נופל עליו והוא חייב לתמוך בילד על בסיס יומי כי הילד פשוט יפול מהעומס והקושי, מבחינה חברתית כל ילדי הכיתה מפוזרים בכל מיני מקומות בעיר, כל מיפגש חברתי אחר הצהריים כרוך בהסעה הלוך חזור ושוב הלוך לאסוף בחזרה וחזור, לכן הילדים לא ממש נפגשים ואין אחה"צ משחקי ילדות או פגישות בבית הספר או ברחוב, הילדות היא לא טבעית ולא נורמלית , וחוץ מלימודים לימודים לימודים ועבודות חקר ומבחנים לאין ספור, אין חילדים האלה ילדות ( לא ככה צריכה להיראות ילדות של ילד ) יש תעשייה שלמה של הכנות למבחני מחוננים ואנשים משלמים מאות שקלים להכין את ילדם בשביל שיסווג כמחונן , אין להם שמץ של מושג לאיזה מערכת לוחצת וכיתה תובענית הם מתעתדים להכניס את ילדם !!!!

כל השש שנים החולפות אני ממש סבלתי בבית ספרה בקודם הרף שם היה נמוך מאוד עכשיו והיום נמצאת בכיתה המדהימה הזו.
כלל לא "כיתת עונש".
בנוסף כל שהאר הילדים בשכבה ממש כמו שנקרא "ערסים" בכיתה שלי כולם חביבים עליי הרף סוף סוף גבהה ואני מרגישה שאני במקום הנכון