ישנו חוק יסוד חשוב, שמו "כבוד האדם וחרותו". חרותו של כל אחד להחליט לגבי עצמו במכלול תחומים כולל לשים קץ לחייו !!!
כל אחד יחליט לבדו וברור ששיקוליו לא ידמו לשיקוליו של השני. להתאבד זו זכות יסוד , מספיק להתערב בחיי הזולת !

One of the reasons old people commit suicide in Israel, is that they are living in the wrong place for the elderly.
So now ye old people!!! Get off your asses and come to the far east.
Nice beaches, pleasant weather most of the year, no wars, and pretty young women. Get yourselves new lives.

את נקודת המבט של המבוגרים- בקצב האיטי, המנגינה הנוגה .כמה כאב וחמלה יש בו. כל הכבוד ליוצרת.

נשלח מהסלולארי שלי

התלות בבני משפחה, במוסדות סיעודיים , חוסר התפקוד הבסיסי, מביא למסקנה הכואבת: לא אריכות ימים אלא "איכות חיים" ! כשאי אפשר להנות מדברים בסיסיים פשוטים, ולמחלות אין מרפא, (וכשהרפואה "מרימה ידיים" ) זה הזמן "לסיים בכבוד" !

הזקנים היום שקופים ממספר סיבות: ראשית, המשפחה הגרעינית עסוקה בקריירה ולא רואה בטיפול בהורים ערך עליון ( אין להם זמן גם לילדיהם שלהם). שנית, מדינת הרווחה שהיתה לנו כבר מזמן לא כזו. איש איש לנפשו. כך קורה שהפקירו את המבוגרים ויש כאלה שפשוט לא עומדים במצוקה האיומה הזו ובוחרים לשלוח יד בנפשם.

מה רע בבן אדם שמרגיש שמיצה את חייו, ולא מתחשק לו לשבת ולחכות להתפוררות פיזית ושכלית?

מה טוב בלחיות עד 120, כשרוב הקשישים הם חולים, סובלים מדמנציה וחלקם בכלל על מכונות ולא נותנים להם למות???

מה עכשיו, גם את הפתח האחרון של החירות והחופש ייקחו לנו?

דיקטטורת החיים בכל מחיר!

המסר ברור ביותר בזכות היות הסרט נוגע ומרגש. תשומת הלב לפרטים הקטנים כמו הקירות עם הפיצוצים הקטנים כי כבר אי אפשר לתחזק את הבית כמו פעם או הזבוב סביב המנורה כי כבר אי אפשר לנקות (או שאין מי) באותה תדירות... וכמובן המעברים היפים בין המחשבה וההקבלה של מי שהיינו פעם לעולב של הזקנה... והכדורים שכל היום צריך לקחת בקביעות, עשרות מהם ביום, ושהחיים כל כך תלויים בהם, והפיליפיני שפתאום צץ בחיים והופך להיות האיש הכי קרוב אליך באחת, ברמה שאפילו אשתך לא הייתה אינטימית ככה... והאובדן מסביב של בן הזוג (וגם חברים). נורא ונוגע.

פוטרתי ללא כל הצדקה אחרי עשרות שנות עבודה בהצטיינות יתרה עם תמורה דלה ומקפחת. העולם סגר שעריו מולי. אין עוד טעם לכלום. רק הבושה והצער שייגרמו ליקירי מונעים ממני לעבור לעולם השקט והאפלה הנצחית.

אחוז המבוגרים -בני 45 ומעלה באוכלוסייה, להוציא ילדים עד גיל 15 = כ- 45% שזה לא מאוד רחוק מ- 50% שיעורם במתאבדים כמצוין בכתבה.
אחוז בני ה- 65 ומעלה, שוב להוציא ילדים עד גיל 25 = כ- 15%. גם כאן הנתון לא מאוד רחוק משיעורי המתאבדים כמצוין בכתבה.

הנתון המדהים, גם אם ידוע זה מכבר, הוא שיעור מתאבדים פי 4 גברים לעומת נשים. ויש גם נתונים שאחוז האובדנות אצל גברים גרושים - גדול עוד יותר.

לכל אחד מהם היתה סיבה שגרמה לתהליך, כן זה תהליך שמוביל את האחד לבצע ולסיים את הסיפור, הסבל, הכאב והבדידות.
עצור לרגע ותחשוב. מהו התהליך לאחר ביצוע המעשה.
יושב, שוכב, מוטל בתוך צואה ושתן וכל העולם רואה ומריח. אם אין משפחה, סלמת בפאט מאט. בדרך כלל יש. הם אילו שסובלים ומאולצים לחיות עם השריטה שמצב זה יצר במוחם. ההפתעה שבמעשה וההוצאות שנלוות עוד יותר מפתיעות. הסרטים שרצים בראש ומשתקים את מערכת החשיבה. מי שרוצה לעשות זאת שיעשה בסתר ומבלי להפגין לעולם שנמאס לו ולהטיל את עצמו על השורדים שידאגו לכל התהליך כולל מצבה וכל הספק והכאב שנלוים לכך.

זה לא פלא שמתאבדים כאן עם היציאה לפנסיה.
אז מבינים איך גנבו לנו את הכסף במשך כל החיים ואין לנו ממה להתקיים.
כמובן לא כולל את ה"מסודרים" שהצליחו להתקמבן על פנסיה תקציבית

הביטוח הלאומי? כמה החליטו לסיים חייהם לאחר וועדות רפואיות?
אנשים שעבדו מרבית חייהם, שילמו לביטוח לאומי ממיטב כספם במשך 20-30-40 שנים וחלו, חשבו שבבוא היום הם יוכלו להשען על הביטוח הלאומי. בפועל הגיעו לוועדות שבהם הרופאים מתעללים, משפילים, רומזים לכך שהעומד מולם נוכל ומנסים לשבור את האדם לרסיסים. אני אישית לאחר מספר וועדות החלטתי שאני לא רוצה יותר לחיות.
האמת היא שכמעט שמתי קץ לחיי מספר פעמים, כרכתי חבל סביב הצוואר לא פעם. למזלי הייתה לי משפחה תומכת, מה שאין לכולם,
חלק גדול מהמפוטרים או מהעובדים שהופכים לנכים בעקבות מחלה חשים שאין להם בשביל מה לחיות, לא רק שאין מי שיעסיק אותם, לא רק בגלל כבודם האבוד, אלא בגלל
שבעת הקשה הזו משפילים אותם, ולבסוף אם מזלם שפר עליהם הם יקבלו קיצבה חודשית של 2400ש"ח בחודש!
רק מלחשוב על זה היו כמה שתולים את עצמם. 2400ש"ח בחודש זה לא לחיות ולא למות. דווקא בימים הקשים המוסדות צריכים לספק לאדם את העזרה החיבוק והתמיכה. אבל אצלנו במדינה המטרה היא להתפטר מכמה שיותר אנשים. כי איך בסופו של דבר יספיק הכסף המיועד לפנסיה לכולם?

אני בן 77. יצאתי לפנסיה בגיל 65. אני שמח ומאושר מכל דקה שאני בפנסיה. צריך להכין עוד בגיל צעיר את הנפש לקראת היציאה לפנסיה. גם חשוב להכין מגיל צעיר חסכונות לקראת הפנסיה. החיים יפים למרות המחלות והקשיים.

נשלח מהסלולארי שלי

תוחלת החיים עלתה משמעותית אבל איכות החיים בקושי זזה. מבין זקנים שמתאבדים, זה סבל מתמשך בגיל כזה ובמצב כזה

הכי כייף להיות פנסיור לא צריך לרדוף אחרי פרנסה הילדים גדלו ויש סוף סוף שקט אפשר לנסוע לחול לבלות וליהנות מהחיים אתם בוחרים אם פה זה גן עדן או גיהנום

הילדים נעלמים, מתחילות מריבות בין הילדים ובד"כ הנשים שלהם, שאומרות לבעל לי אכפת רק מההורים שלי, וכשיש ירושות המלחמות בין הילדים הופכות להיות מכאיבות יותר, ויש בכלל ילדים שיורדים מן הארץ ושוכחים את ההורים שלהם, אפילו להלווייה הם לא חוזרים,רק כשמקריאים את הצוואה...נזכרים באמא, אבא,סבא, סבתא,כואב מאד אבל זו המציאות האכזרית

אני יודעת שלהורים המבוגרים שלי לא קל
אבל קשה לי מאוד לעזור להם
כי גם לי בעצמי קשה בחיים האלה
אז מדי פעם באים לבקר
אבל כל אחד עסוק במרוץ החיים, של עבודה, ילדים , תחזוקת בית, משימות שיש לעשות וכו'...
זה קשה עוד יותר שההורים גרים רחוק וצריך לנסוע בפקקים... כאשר רק רוצים לנוח

גם המצב הכלכלי קשה להם

מנגד אני רואה פנסיונרים מסודרים שכל היום חוגגים
מסתובבים עם האוטו ממקום למקום
יושבים בקניונים בבתי קשה, בבוקר בקניון איילון מלא פנסיונרים וסבתות
הולכים לקאנטרי ולבריכה
נפגשים עם חברים
ופשוט עושים חיים
אוכלים במסעדות
כי יש להם כסף ופנסיות שמנות
נוסעים לחול כל הזמן

נשמע ממש מפתיע...

נכון יציאה לפנסיה יכולה להיות מכה.
אבל
מי שרוצה להמשיך ולתרום להרויח ולעזור לאחרים
יכול לפנות אלי!!!

להם ולכולנו את הכסף!!!!!!!!!!!!

מספיק לומר בוקר טוב עם חיוך,ולהתייחס בכבוד ומבוגרים בסביבתינו כדי ליצור שינוי במגמה הזאת

אין להם ממה לחיות, ממה לפרנס משפחה, בנוסף חולים במחלות כרוניות כמו סרטן וסובלים מאוד. אז בשביל מה לחיות?

ארץ אוכלת יושביה

כי המדינה לא רוצה מבוגרים,נכים,מוגבלים,וכל מי שגורם להוצאות.
מהכסף שהם חוסכים,מפרנסים כל מיני אוכלי חינם,חברי כנסת,שרים בלי תיק,הוצאות מיותרות בבית ראש הממשלה,ממון מפלגות, משכורות עתק של מנהלים של שרות המדינה
והרשימה ערוכה .
זקנים מתאבדים משתי סיבות,בדידות,ו פנסיות שלא מספיקות ל חצי חודש,מיסוי על כל דבר כגון חסכונות שמהם היה אפשר להגדיל במעט את הפנסיה.
כל זה מתרחש במדינת היהודים,שמנוהלת כאילו אנחנו באמריקקה.
אולי הפתרון היא לקחת את הזקנים ו לשלוח אותם לכותב הצפוני ולהשאיר אותם למות.אולי זה לא יפה אבל עוזר לכלכלה.