אני נשארתי לבד מגיל 9,
הכל תלוי בחינוך ובבגרות של הילד/ה

סתם מלחיצים כאן.

אחרת זה נשמע כמו טפשות תהומית מצד המחוקק או קמצנות.

סתם כי אין לי כוח אליהם

היום פוחדים להשאיר ילדים לבד. הילדים הרבה פחות עצמאיים. בזמני לפני הרבה מאוד זמן נסעתי בשני אוטובוסים לבד כבר בגיל 8 הייתי לבד בבית מגיל שבע וכן הלאה. היו ילדי מפתח שהיו מגיעים הביתה מחממים אוכל וחיים על פתקים מאמא. וכמובן היו שכנים. בגיל 12 כבר התעסקנו בשמירת טף. תקופה אחרת

בבריטניה ומדינות אחרות אסור להשאיר ילד מתחת לגיל 12 לבד !
רק בארץ "יהיה בסדר" וההורים קשה להם אז למה לא...

שכחו פרט חשוב בהחלטה האמהות העובדות שולחות לצהרונים.. הם עד ג.. זה לא שיש יותר מדי ברירה ממתי להשאיר.. כולל חימום ארוחה במיקרו..
כתבה מתסכלת אם אין פתרון מה מצפים מהורים עובדים לעשות..
בארהב לשם הההשוואה הביהס עד אחהצ ויש מסגרת לילדים לכן לא נשארים לבד..

לילד אפשר בהחלט להסביר דברים חשובים ומסובכים. רק שמישהו חייב לעשות את זה.זה תפקיד של ההורים. שעסוקים בטלפון פייסבוק וואטסאפ.לכן ילד גודל דביל המופרע.

כול אחד מתנהג אחרת
וכול אחד דורש את העצמאות שלי בגיל אחר

יש לי שלושה בנים
ואני מדבר מתוך ניסיון

ילד שמחונך לאחריות ועצמאות יוכל להשאר מגיל צעיר ביותר. ילד שהוא הילד "של אמא", גם בגיל 18 לא יוכל להתמודד עם דבר.
הכל תלוי בחינוך

מאוד תלוי בילד, כתבה לא מקצועית

אחרי זה הילדים מפונקים צריך לתת להם גם קצת חופש,
ואישית נשארתי מגיל 9 לבד.

בגיל שבע כבר הלכתי לבד לבית ספר עברתי כבישים ולא רק אני כל בני גילי הלכו לבד לבית הספר , נסעו באוטובוס ושחקו כל אחר הצהריים בגני השעשועים . כשהאימהות בבית .
חצי כיתה הייתה ילדי מפתח לא היו צהרונים בכיתה ב ילדים חזרו הביתה וידעו לחמם את האוכל בטוסטר אובן (עוד לא היה מיקרוגל) . הילדים היו הולכים בבוקר למכולת לרכוש לחם וחלב הביתה . והיום אני רואה את ההקטנה של הילדים, של היכולת שלהם ילדים בכיתה ב לא יודעים לקרוא שעון הולכים עם נעלי סקווץ כי לא יודעים לשרוך שרוכים. לא מבינים בכסף .

למיטב זכרוני, מגיל 7 הלכתי לבית הספר לבד, כי ההורים הלכו לעבודה בשעה 06:00 ו-06:30 כלומר, קמתי לבד, הכנתי לעצמי אוכל לבית הספר והלכתי ללמוד.
בסיום הלימודים חזרתי הביתה וההורים היו חוזרים בשעה 17:00 ו-17:30 אם לא היו שעות נוספות. הייתי די עצמאי ולא זכורה לי בעיה קשה.
ילד יכול להישאר לבד החל מגיל 6 וצפונה. השאלה היא הבגרות האישית של הילד והיכולת שלו להתקשר להורים.
יש ילדים בני 7 -6 שעולים ברמתם השכלית על ילדים בני 12. בדוק!!

השירו אות לבד בבית מגיל 3 וזה היה ממש מפחיד .אני זוכרת עד הימים הרבים שהייתי לבד והשכן בן 15 היה עושה כל מני פרצופים דרך החלון.

נפשית כבר מגיל קטן. והיתה ילדה מאוד נוחה, ולכן כבר מגיל 7 שהיתה חוזרת מבית הספר היא היתה לבד בבית (עם ידיעה שאם יש בעיה יש שכנה שהיא גם חברה שיכולה לעזור לה או להתקשר לאמא לעבודה והיא תגיע תוך 15 דקות). על הבן (האמצעי) בחיים לא הייתי סומכת להישאר לבד בגיל 7. הוא התחיל אומנם לחזור מבית הספר הביתה בגיל 7 אבל רק בלווית אחותו הבכורה.
בארץ יש פרדוקס מאוד יפה : אומרים שילד עד גיל 9 לא חוצה לבד כביש, ורק מגיל 12 אפשר להשאיר ילד לבד לפרקי זמן ארוכים . אבל ההורים עובדים (בדרך כלל יום עבודה שלם שהוא 9 שעות) כך שילד שמסיים לימודים ביסודי מסיים בסביבות 13:00 ואמא ואבא חוזרים מהעבודה בסביבות 18:00 אז מי יחצה אותם את הכביש ומי ישאר איתם בבית? הרי בגיל 9 הילד כבר לא רוצה ללכת לצהרון. שאני הייתי ילדה רוב האימהות לא עבדו או עבדו חצי יום (עד 13:00) והם היו לוקחים את הילדים מבית הספר והגן ומכינים להם צהריים, היו מעטים מאוד שהיה להם מפתח על הצוואר שהיו מגיעים הביתה ואוכלים משהו קליל לארוחת צהריים (כי בסוף שנות ה-70 תחילת ה-80 לא היה מיקרוגל בכל בית) והאמא היתה דואגת שנכין שיעורים ולא נצא החוצה לפני השעה 16:00 (כדי לא להפריע לשכנים). היום הילדים בקושי רואים את ההורים בגלל שהם בעבודה, אז הם מסתובבים חסרי מעש ברחובות או מתנחלים אצל חברים אחרים. ההורים לא דואגים כי פלאפון צמוד אז מתקשרים לשאול איפה הוא. שבתי הבכורה היתה בת 7 (היום היא בת 15.5) לא היה מקובל שלילדים בגילה יש פלאפון. החוק בבית היה שאחרי בית ספר מגיעים ישר הביתה ומודיעים שהגיעו ומכינים שיעורים, ולא יוצאים החוצה או לחברה עד שאחד ההורים מגיע הביתה (החוק הזה עדיין קיים גם לגבי הקטנה שהיא בת 11). אבל אין ספק שרצון לשוויון בין המינים איבדנו קצת את ההורות שלנו. הרי אחד הדברים שאני זוכרת כילדה זה שהייתי חוזרת הביתה ואמא כבר חזרה מהעבודה, והיה אוכל חם וטרי על השולחן, ואוזן קשבת לשמוע מה עבר עליי היום, דברים שהיום אין. אנשים יכולים להגיד: "אף אחד לא מכריח אותך לעבוד, את יכולה להסתפק במשכורת אחת", אבל זה לא ריאלי. אנחנו משפחה שהילדים מעולם לא יצאו מחוץ לגבולות ישראל (כלומר, הילדים לא טסו לחו"ל עדיין), יוצאים לחופשה מוזלת דרך העבודה פעם בשנה, והמותרות שלה זה ספרים, קולנוע ותיאטרון. ובכל זאת לא מצליחים לסיים את החודש עם המשכורות שלנו. תמיד יש איזה גרעון. אז תתארו לעצמכם מה היה קורה אם אחד מאיתנו לא היה עובד.

בתי בת ה-7 וחצי נשארת עם אחיה בן ה-10 וחצי, לפעמים גם לפרקי זמן של שעה וחצי-שעתיים. ואם יכולתה לדמיין מצבים אפשריים ולאלתר פתרונות עדיין מוגבלת, הוא מחפה על כך ביכולתו הגבוהה יותר.

יש ילדים שאפשר לסמוך עליהם גם כשהם בני 3ויש ילדים בגיל 16 שמסוכנים לעצמם ולסביבה. יש איזה סיפור באינטרנט על ילד בן שנתיים שהזעיק עזרה והציל את חיי אמו.

יש הבדלים גדולים בדר"כ בין בנים לבנות. בנות מתפתחות מהר יותר. מפתיע שאין התיחסות בכתבה למין הילד (גם כשעושים ממוצעים יש מרווח טעות. אם למשל בן אפשר להשאיר בגיל 16 וילדה בגיל 6 - לא הגיוני להגיד שהגיל הוא 11לשניהם כי הוא לא נכון לאף אחד מהם)

בחברה שלנו היום עושים הכל עבור הילדים ולכן הם פחות עצמאים ואחראים ומתבגרים לאט יותר. דוגמא: ילדים כבר לא הולכים ברגל לב"ס אלא מסיעים אותם (עוד סיבה לפקקים)

איפה שנוח להם הם גדולים .ומה שלא מתאים להם הם קטנים.אז כל אחד מכיר את הילד שלו ויעשה שיקול דעת.

הבת שלי (שעכשיו בת 13 ) נשארה לבד בבית מגיל 9 אבל אני מכירה הורים שהילד שלהם היה מגיע בהסעה הביתה בארבע (בית ספר עם חוגים ) ונשאר לבד בבית בגיל שש ! וכעבור שנתיים נולדה לו אחות והוא היה מטפל בה ובעצמו בגיל שמונה , היה מוציא אותה מהפעוטון חוזרת איתה הביתה ומחמם לשניהם אוכל .
יש ילדים שבגיל 12 לא מסוגלים להישאר לבד בבית אהל יש כאלו שבגיל שש יכולים זה תלוי בילד עצמו ולא לפי גילאים.

זה לא עניין של גיל, זה עניין של תרבות וחינוך. לגנוז את המאמר לעיל - הוא פשוט לא נכון.