הורים  זה לא ייגמר עד שנדבר
"התעוררתי מבכי של ילדה וגיליתי שזו אני"
ynet
פורסם: 12.04.16, 09:40
תגובה לכתבה תגובה לכתבה
הדפיסו את התגובות הדפיסו את התגובות
חזרה לכתבה
לכתבה זו התפרסמו 50 תגובות ב-34 דיונים
1. זה קורה בהמון משפחות וזה ככ עצוב הניצול של האבא חבל שלא
תופסים בזמן   (12.04.16)
2. אמיצה .הלב כואב על חסרי הישע
אוסי   (12.04.16)
שאין מי שיושיע אותם מפני התעללות ע"י הורים שאמורים לדאוג ולשמור עליהם. נורא ואיום
3. לקרוא ולא להאמין
חופית   (12.04.16)
פשוט כואב כואב כואב...אישה אמיצה
4. זה קורה בכל הרבדים, אבל יש......
יוסי   (12.04.16)
מגדרים ומגזרים ומגדרים בהם זה קורה הרבה מאד. רק שאתם במערכת רוצים להתנהג יפה ולא להעליב אף אחד
5. גיבורה!
הלל   (12.04.16)
6. נשים אמיצות חזקו ואימצו
(12.04.16)
ליבי איתכן...
כמה עצוב ,שמי שאמור להיות המגן הטבעי , הופך לאוייב הגרוע ביותר...
7. גם לי יש סוד שהדחקתי בילדותי אבל לא עוד: אני ימני אהבל. אף
(12.04.16)
פעם לא סיפרתי על כך לאף אחד ורק מאחורי הפרגוד בקלפי הרשיתי לעצמי לנהוג בהתאם לכך כששמתי את הפתק של ביבי בקלפי פעם אחר פעם באופן אוטומטי.

אני מפרסם את התגובה הזאת כי אולי יש אי שם עוד ימני אהבל כמותי שגם נוצר את הסוד הזה בליבו.


8. אישה אמיצה
עצובה שהיית צריכה לח   (12.04.16)
9. איזו אישה אמיצה.
(12.04.16)
10. עצוב :-((
(12.04.16)
11. לתפוס את המנייק הזה
רונן   (12.04.16)
ולהכניס לו עם חגורה בתחת עד שידמם. בן זונה
12. תקראו סיפור מהחיים
מיקי ,   מרכז   (12.04.16)
אני קלידן כבר שנים ארוכות. אני מנגן לבד בשמחות קטנות. באחד הימים התקשר אליי מישהו וביקש: "אני מחתן בת, והייתי רוצה אותך לשבע ברכות".

עוד לפני ששאלתי ידעתי היטב במי מדובר.

היה זה מורה שלי מלפני יותר משלושים וחמש שנים. בטח שכח אותי מאז. אני לא שכחתי אותו מעולם.

הפרעתי פעם באמצע שיעור, הוא קרא לי, ביקש ממני לקמץ את אצבעות יד ימין, ובעזרת סרגל מתכת הכה עליהן בכוח. ברגע הראשון הייתי המום והתקשיתי להגיב.
לאחר מכן התחלתי להתחנן: "תפסיק, המורה, בבקשה תפסיק". אבל הוא לא הפסיק. קפצתי משתולל מכאב, הייתי מסוחרר מהמכות ומההשפלה, ובשלב כלשהו הצעקות שלי הפכו ללחישות מסכנות ומתחננות.

כשהגעתי הבייתה הסתרתי את היד הפצועה בכיס. התביישתי לספר.

אחרי שלושה שבועות נעלמו הפצעים, אבל הצלקות בנפש נותרו עד היום. בכל פעם שאני נזכר בילד הקטן ההוא, שקיפץ וייבב, והתחנן שיעזבו אותו, אני מרחם עליו, מרגיש מושפל ועצוב, ומהר מאוד הופך העצב גם לזעם עצור.

והנה, שלושים וחמש שנה אחרי, הוא צץ ומזמין אותי לנגן אצלו. שהאצבעות שהוא הכה ינגנו לו וישמחו אותו?

רציתי להגיד לו את זה. רציתי להגיד לו שבחיים לא אשמח אותו, ושיגיד תודה שאני לא נוקם ולא מחזיר לו כפי שמגיע לו, אבל המילים לא יצאו לי מהפה. במקום זה ניסיתי להבריח אותו על ידי מחיר אסטרונומי.

"זה 900 דולר", אמרתי.

"מה פתאום 900 דולר? כולם לוקחים 300 דולר!"

התרגזתי עוד יותר, "זה המחיר אדוני. אם מתאים לך - בבקשה. אם לא - תחפש מישהו אחר".

אחרי רבע שעה הוא התקשר: "טוב, סגרנו על 900 דולר?".

הייתי בהלם. לא ידעתי אם לכעוס על עצמי שנתתי לו פתח או לשמחו שבערב אחד ארוויח מחיר משולש. ניסיתי להתמקד באפשרות השנייה.

הערב עבר בצורה סבירה. בסוף הערב הוא ניגש אליי, שלף 900 דולר במזומן ונפרד ממני לשלום.

אחרי חצי שנה הוא התקשר פעם נוספת. שוב רצתי להגיד לו שימצא מישהו אחר, ולספר לו את מה אני והאצבעות שלי זוכרים, אך איכשהו הרגשתי שאני כועס מעט פחות, אם כי עדיין כועס מספיק כדי להבריח אותו על ידי המחיר:

"תשע מאות דולר".

הוא נאנח: "אתה יקר, אבל אתה טוב. בסדר, תגיע".

במשך שנתיים הוא הזמין אותי לחמש שמחות משפחתיות.

כשהוא התקשר בפעם השישית כבר לא הרגשתי כעס, אולי כי הענשתי אותו מספיק, ואולי כי המחמאות שלו על הנגינה שלי עשו את שלהן. לא יודע.

"כמה זה עולה?"

התחלתי לגמגם: "תראה, אני לא יודע בדיוק, תן לי לחשוב...אה...החלטתי להוריד לך את המחיר ל- 300 דולר".

הייתה שתיקה לרגע ואז הוא אמר: "תשמע...תודה רבה לך...אני שמח שאתה הולך לקראתי. אני חייב לקחת אותך. הילדים שלי הכי אוהבים את הנגינה שלך".

הוא סגר את הטלפון, ורק אז הבנתי שאני כבר באמת כבר לא כועס עליו. אני בן ארבעים ושש, רוב חיי שנאתי את האיש הזה, ופתאום התהפכו הדברים.

זאת הייתה שמחת בר מצווה של אחד הנכדים שלו. ניגנתי כמו שלא ניגנתי אף פעם. הרגשתי מעורב. באמת רציתי לעשות להם שמח.

בסוף הערב הוא ניגש אליי כרגיל עם כסף מזומן. שלוש מאות דולר. הוא נתן לי את הכסף, אמרתי תודה.

ואז הוא לחש: "אברמ'ל"...

התבוננתי בו. כבר עשרות שנים אף אחד לא קורא לי אברמ'ל. הוא הביט בי והבנתי שהוא יודע בדיוק מי אני.

"אברמ'ל, האם סלחת לי?"

הוא סיפר לי. הוא סיפר שהוא ידע. הכול. כל הזמן. הוא סיפר ששמע במקרה כמה אני כועס עליו. סיפר שהבין שבקשת סליחה לא תועיל באמת, אז החליט להזמין אותי לנגן כדי להתיידד איתי. סיפר ששמע בקול שלי את התדהמה כשפנה אליי לראשונה, ושהבין טוב מאוד שהמחיר המשולש הוא דרך להיפטר ממני.

"כשהורדת את המחיר הבנתי שהכאב קהה, ונראה לי שרק עכשיו יש טעם לבקש סליחה. אני כל כך מתבייש. אל תשאל אותי למה עשיתי את זה אז, כי אין לי הסבר. זה היה הפעם היחידה בחיי שהתנהגתי כך כלפי תלמיד. כנראה עבר עליי יום רע במיוחד. שום דבר לא מצדיק ולא יצדיק התנהגות כזאת".

נסער הבטחתי לו שסלחתי עוד לפני שביקש, והוא הודה לי בדמעות.
מצבור של כעס, שנאה וזכרונות נגול מליבי.

חלפו שנים. לפני חודשים אחדים הוא נפטר בשיבה טובה. בהלווייה השתתפו המונים - בני משפחה ותלמידים.

כשהתסיימה ההלוויה הבטתי בתלולית העפר מלא במחשבות שהתרוצצו בי - מחשבות על החיים שלנו, על הטעויות שלנו ועל הזכות והאפשרות לתקן. חשבתי כיצד בחוכמתו הוא הצליח לרפא את פצעים עמוקים שלא הצליחו למחוק גם השנים הארוכות.

כשהתרחקו כולם אמרתי בשקט: "אני מוחל לך איש יקר. אני מוחל באמת ובתמים. אין לי בליבי עליך דבר. פייסת אותי, ולימדת אותי לפייס אחרים. תבוא לעולם האמת זך ונקי".

פתאום התחלתי לבכות. זה היה בכי גדול ומטהר על קברו של אדם שבעבר שנאתי, ושבתבונתו ואצילות נפשו הפך את השנאה שלי לאהבה גדולה".
13. כואב הלב כואב!!!
דן ,   חיפה   (12.04.16)
איך איך אפשר אלוהים לפגוע בנפש רכה איך אפשר להתעלל ככה , בילדים תמימים חסרי ישע , לא ארחיק ואומר גזר דין מוות לנבלות שקוטפים את הנשמות הרכות.
14. התעללות בילדים יש בכל הרמות-מבית של פועלים ועד פרופסורים
סוטי מין יש ללא סוף   (12.04.16)
15. כל כך עצוב ועם זאת מעורר השראה
איזו אמיצה ומרשימה   (12.04.16)
ומוכיח שאפשר להשתקם לחיות חיים מלאים ופרודוקטיביים למרות הפגיעה האיומה. קשה אפילו להבין מה עבר עליה. גיבורה.
16. אישה אמיצה. ילדה אמיצה.
שרון   (12.04.16)
איזה חוזק ואיזה עוצמה. את אישה מדהימה שהצלחת להפוך ילדות אומללה ואכזרית למשפחה אוהבת ומשגשגת.
כל שנה שידברו על יום האם / יום המשפחה אני אזכר בך. בילדה שהיית. באישה המדהימה. באימא החמה וסבתא הגאה.
17. לכותבת
אנונימית   (12.04.16)
גם אני הייתי קמה בצרחות אימים ובן זוגי היה מחבק אותי חזק ומרגיע מדליק את האור ומראה לי שאין כלום אישה חזקה כמוך צריכה גבר יותר חזק כול הכבוד לבעלך
18. הנה קישור ליומן
ממש מזעזע   (12.04.16)
http://go.ynet.co.il/pic/briut/Shirli.pdf
19. התעללו בי בבית ספר ולאף אחד לא היה אכפת
קוקסי ,   רחובות   (12.04.16)
גם כשילד כתב במבחן בחיבור על ההתעללות הקשה שעברתי (עם שמי המלא שאוזכר במפורש) אף אחד לא עשה כלום ! לא המורה שבדקה את החיבור ונתנה לו ציון טוב (אסיה רפפורט) לא מחנכת הכיתה שסיפרתי לה על החיבור הזה (נילי פלד) ולא מנהל החטיבה של בית ספא קציר ברחובות - יוסף גלי חן.
עד היום אני חוטף חררה שאני נזכר בזה ... בעיקר כועס על עצמי שהסכמתי ללכת למקום המקולל הזה שנקרא בית ספר קציר ברחובות.
20. כמה אומץ, כמה כוח. מורידה כובעי בפנייך
(12.04.16)
ושמחה לשמוע שבן זוגך מבין ותומך
21. מי שמתעלל בילדים דינו מוות
נועם   (12.04.16)
אין מעשה חמור ונבזע יותר שניתן להעלות על הדעת מאשר השחתת נפשו ו/או גופו של ילד תמים וחסר ישע. לאנשים שנוהגים כך אין זכות קיום בעולם.
22. מסר -בן משפחה,מורה,חברים להתריע
צלקת לכל החיים   (12.04.16)
23. גם אני עברתי התעתלות פיזית ונפשית
גם אני כמו שירלי   (12.04.16)
צלקות שלא עוברות. פצעים לכל החיים אבל ניתן לטפל בכאב וזה נשאר לכל החיים. לומדים לחיות עם הכאב ומגדלים ילדים פרחים
24. עצוב. שייפסק הסבל הזה מכל ילדה שסובלת מזה. נמאסס
גיהנום גדול   (12.04.16)
25. אני בוכה מהסיפור הזה.
(12.04.16)
תיעוד קשה ככ. ילדה מחוננת שסבלה מהזנחה בדידות אלימות התעללות מינית ונפשית.
אילו תעצומות נפש לצאת מכזו התחלה. שירלי את מופת . מקווה שלפחות אחיך ביקש את סליחתך. צריך להיות ערני וקשוב אדיב וטוב לילדים. אפשר להציל נפשות.
26. עצוב וכואב לדעת אך מעצימה ומחזקת הידיעה ששרדת וניצחת את הרוע
(12.04.16)
כל הכבוד על האומץ לשתף ולחזק ילדים שנפגעו לא להרים ידים, לא לוותר, לא להתייאש ולא להאשים את עצמם!! הלוואי שכל המתעללים יחשפו ויענשו בחומרה. אסור לוותר להם, ילדים הם דבר טהור ועדין.
27. תודה על השיתוף! חשוב מאוד!
(12.04.16)
החברה היום אדישה עוד יותר מפעם. חשוב מאוד לראות את הילדים, לא להתעלם, ולנסות לסייע כמה שניתן.
28. יומן
מיכל   (13.04.16)
איפה ניתן להשיג את היומן? האם ניתן לרכוש אותו?
29. גם היום אתה צריך להתלונן המשטרה ולהביא את הנושא לחקירה!
עשה זאת המיידי!   (13.04.16)
30. מרגש ומאלף
סיפור ענק   (13.04.16)
תודה
תגובות נוספות
חזרה לכתבה