תודה על נקודת מבט מהצד השני, שהוא לא של ההורים. ריגשת עד דמעות!

העולם רואה אותך כמכלול ולאן שתלך יגידו, לא, לא אתה יכול להיות משלנו. זו חבילה שאתה סוחב איתך כל החיים. כשאתה ילד אז הילדים צוחקים עליך, כשאתה קצת יותר גדול אתה נאבק לההילדימו כולם. כשאתה נהיה יותר גדול, אתה מתחיל להבין שצריך להאיבק יותר. וכשאתה כבר ממש גדול אתה מבין שאתה שונה ואתה לא מתקדם כמו שחשבת ושהבטיחו שאתה יכול. ואז כשאתה כבר ענק אתה מוצא את עצמך בנסיגה עוד יותר כי לא השגת כל מה שתכננת וגם אתה פתאום מוצא את עצמך לבד.

לימדת אותנו בצורה קסומה ומעמיקה על הפער בין מה שחווה ילד על הרצף בתוכו לבין מה שנראה מבחוץ. תודה גדולה לך על זה.

בתור אבא לילד בתוך הספקטרום אשמח לשמוע ולהכיר עוד קצת מתוך חוויותיך וזוית הסתכלותך המרתקת

מעולמך הפנימי והכל כך עשיר.
ממש נהנתי לקרוא אותך, בשפה עשירה במילים ובמטאפורות מרגשות.
אני, כאדם שאינו מופשע מתסמונת המשפיעה על יכולת התקשורת, חושבת שהתעלית עלי בניסוח בככלל וגם ביכולת שלך להסתכל פנימה ולנסח אותך לעצמך. אין הרבה אנשים שבכלל עוצרים לעשות את זה, להסתכל פנימה, וכשמנסים מצליחים להיות בהירים כל כך.
אתה עוזר לי לראות מחדש, או אולי מדוייק יותר לומר, לראות בכלל את עולמו הפנימי של מי שבדרך כלל מתקשה להתחבר לאנשים החולפים על פניו, ועל זה אני מודה לך.

פשוט מקסים- מקסימה הכתיבה , יכולת התבטאות מפעימה, מקסימה כמות הרגש והרגישות, מקסים שאתה משתף ככה.מתארת לעצמי שגם אתה, כולך פשוט קסם