עכשיו, תורם של הטוקבקיסטים המקצועיים, לטקסטים של נאצה

תיאור מדויק

האם זה מה שמצווה לנו? לחיות על חרבנו וכל הזמן לחנך להלחם? כן, כולנו יודעים שאין שלום עם מדינות ערב ורבים שם מייחלים למחוק אותנו מהמפה. ( לא הכמה קילומטרים של השטחים מטרידים אותם). אבל הדרך שלנו צריכה להיות בבנית חברה אזרחית שמפרנסת את עצמה ושואפת לשיפור תמידי. אז מה אם אנחנו מחבקים את החיילים ודואגים להם? כי אנחנו רוצים אותם כאזרחים נבונים ומוכשרים. ולמזל כולנו יש להם הורים נוכחים (לא כמו לדור השואה).

אני מגנה את מה שאלאור עזריה עשה.
אבל הייתי מכבד אותו מאוד אם לאחר מכן הוא היה אומר שהוא כעס כי חברו הטוב נפצע וביצע פעולה בחוסר שיקול דעת - עם נטילת אחריות כזו (כנה) היה גם מקום לבדוק איך אפשר לא להרשיע בהריגה אלא במשהו אחר.

אולם, זה לא מה שנעשה ועל כן אני חושב שהפצ"ר צריך לערער על קולת העונש.

כשלא אז הוא הילד של הוריו

עמית ליבני!
ההבדל היחיד בין איך שאנחנו הינו בסדיר לפני 40 שנה ועכשיו הוא בהמצאות המצלמה בכל אירוע הכי מטופש וקטן וכך הופכים אותו לגדול.
אתה הלכת רחוק מאוד עם מה שכתבת ללא קשר מינימלי למציאות.
אז היו הרבה יותר מיקרים של ביזיון מסוג זה . אבל לא היתה מצלמה.
הקשיים שהלוחמים הגברים הצעירים של היום הם פי מאה יותר ממה שאנחנו חווינו בגילם.
מצטער
הם גברים כמו שאנחנו היינו ואף יותר.
רק היום הם צריכים להלחם בתיקשורת ובאנשים מסוגך.זה הבדל.
שים לב! זה לא שאני מסכים או לא מסכים עם החיסול של המחבל.
מה שאתה כתבת זה פשוט גבב של שטויות !!!

בהמשך אגב הם מגיעים לגיל 35 גרים בבית ולא יודעים להתחיל עם בחורה
גם אם זה יהיה הדבר האחרון שהם יעשו

אלאור עזריה הרג מחבל גוסס זמן רב אחרי שנגמר הארוע המבצעי. מגיע לו העונש.
אבל - בהמשך לטור המצויין - חסרה לי מאוד מאוד עמידת המפקדים לידו - הממ, המפ - שלא קמו ואמרו - זה לא תקין. זה ראוי לעונש. אבל זה קרה במשמרת שלי וזה חייל שלי. אני תומך בו - תוך הבנה שיש פה מעשה פלילי שראוי שיקבל עונש כזה.
בתקופות שתיארת נעשו מעשים לא פחות ברוטליים. המפקדים עמדו וגיבו את חייליהם. המפ לא צריך לשבת בכלא כי אלאור ירה במחבל. אבל לא ראיתי ולא שמעתי - בשום שלב - אמירה מגבה רק בגלל שהוא חייל שלך. הוא טעה. הוא יענש. הוא עדיין חייל שלך והוא זקוק לגב שלך
זה חסר לי. וזה הצד השני של הטור המצויין שלך.

זורקים לצינוק אנשים שהרגו מחבלים אבל משחררים מחבלים בשביל לשחרר חיילים

צהל צבא שמן ומסורבל ...לוחמים רבים נראים כמו גלעד שליט כינונים..
רק חיילם רצחניים..כמו עזריה הם פושעים...בושה לך
ראה את המוסד והשב"כ ..בפעולות סודיות רוצחים ..את האויב לפני שבכלל התכוון לעשות משהו נגד המדינה אותם אתה תהלל
רק שיש לחייל עזריה סטיגמה של של אוהד ביתר הפמליה..אתה יורה עליו את המילים החדות שלך בשם האתוס של צהל...אתה בושה כל חייל שנשלח להגן על המדינה גם אם טעה ...יש להגן עליו כמו כל ילד שלך

אמן. כל מילה בסלע

אוהב העם

הוא הילד של הוריו. וחייל הוא ילד גם של הוריו וגם של כולנו.
אתייחס לעניין יום הזיכרון, רוב המדינה פוקדת את בתי הקברות הצבאיים ביום הזיכרון. רק בגלל שאלו הילדים של כולנו.
אבל נכון כשזה לא הילד הביולוגי שלך, יש לך את הזכות לבחור אם הוא הילד גם שלך. ואכן בחרת.
גם אם לדעתך שגה החייל בהחלטתו. ההתנערות שלך וניסיון ההתייפיופות מבישות.
במקום לכתוב עלינו כהורים, כחברה איך חינכנו את ילדינו, היכן שגינו. ותעלה רעיונות לאהבת האדם, לחיבור בין ערבים ויהודים, למיגור הטרור. אתה זורה מלח על הפצעים שעדיין מדממים.
אני לעומתך באמת חושבת שאלאור היה ועדיין הילד של כולנו. והבעיה הגדולה היא שלנו כהורים כמחנכים וכחברה. שגינו ואנו אלה שצריכים לתת את הדין. לא אלאור.

אבל מציק לי שכל פעם משפחתו והחברים שלו ותומכיו קוראים לו גיבור.
גיבור לו עושה מה שעשה ואחר כך יוצא בטענות הזויות ונגד כל העולם. לקרוא לו גיבור מוריד מערכם של הגיבורים האמיתיים.

לא אאחל לך עמית לבני שיושרו שירים כאלה על ילדיך המתים.
(למה הם, אשתך והוריכם צריכים לסבול את הבלוּתך הקטלנית. קטלנית לנו?)
אבל, אני רוצה את ילדי שלי חיים וחייהם עדיפים על מחבלים מרצחים החייבים למות

לא רוצחים פצוע. מקומם שהאב טוען לגורלו של בנו. בני לא היה נוהג כך כי חינכתי אותו על פי עשרת הדיברות "לא תרצח". על זה נאמר מסכן הילד אשר אביו רודף פירסום. נקווה שעונשו יוחמר ואז אולי אביו יכה על חטא!

אם לא רוצים בהתדרדות צריך לחנך לערכים. כאשר הנהגה בונה על שנאה בין האזרחים, על נהנתנות, שקרים, כסת"ח, על כך שהיא לא מתנצלת על מעשים פסולים ולא לוקחת אחריות, על הזנחה בכל שדה - בריאות, טיפול בקשישים, תחבורה, דיון מעמיק והכנה לקראת מבצע, ובעיקר חינוך לערכים - זאת התוצאה.

הפלמ"ח היה שייך לקבוצה פוליטית ועוד איך! מעולם הם לא סלחו לבן-גוריון על הפירוק. אתה יכול לעבוד על צעירים, לא על מי שיודע. בצבא של תקופת קום המדינה קודמו רק "אנשי שלומנו" והודר כל מי שלא היה מהמפלגה הנכונה. איש אינו חושב שאלאור גיבור אבל הרוב סבורים שאינו חייב בעונש כי הגיע למחבל למות ואכן הגיע לו. הוא עשה משהו שכמעט כל אחד היה רוצה לעשות אך לא מעז מפחד השמאלנים.

שאזריה הוא קורבן של "תהליך האינפנטיליזציה" ולא מיוזמיו. מה שאני מתכוון להביע שעונש כבד למען יראו וייראו לא יעצור את התהליך, מה שכן יעצור זה לחזור לחינוך שעליו התחנך הדור הקודם.

מילים בסלע.

כן, אני מבין את השנאה לערבים. לא מצדיק אותה ולא חש אותה בעצמי. בכלל לא. אני חש בוז כלפי השלטון הפלסטיני, ואני חש בוז כלפי השלטון הישראלי. חסרי יכולת, תוקעים את העם במצב תמידי של מלחמה על שטח, על תודעה, על מוסר. התגובה היחידה שהפוליטיקאים מהימין מכירים היא הסלמה. רק אלימות. אין הדברות (בסדר, הבנתי מה שאתם חושבים. אין עם מי לדבר).
יחד עם זאת, כל השנים הללו חייתי תחת התחושה שמדינת ישראל היא באמת דמוקרטיה שנשמעת לחוקים של עצמה. מקרה אזריה מוכיח בפירוש שזה לא נכון. מקרה אזריה נכשל במבחן בוזגלו הערבי - ערבי שהיה נתפס רק זורק אבן ואפילו מפספס היה נשפט ל-10 שנים. לעזאזל, בדואי שרק נסע ברכב שלו נורה למוות והעלילו עליו עלילות.
זה ממשל תקין? זו דמוקרטיה? החוק עומד בה מעל הכל? פועל בצורה שווה על כל האזרחים? בצער רב אני כותב את המילים הבאות - טפו על הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.

המושג גבורה מקבל הגדרה חדשה.
זו לא הגבורה שהתחנכנו עליה, זו לא הגבורה שבגינה התנדבתי לצנחנים
לפני שנים
זוהי גבורת האספסוף!

לך תפטור קודם את הסכסוכים שלך בגיתם, אחרי כן תטיף מוסר לאנשים בעלי דעות עליונות מדעותיך.

מחבלים כפותים כנקמה על המכות שהם חטפו מהם.

ישר ידעתי אז- אם אלה "החיילים המובחרים" של צה"ל שחוטפים מכות ולא יודעים להחזיר עם השיניים והאגרופים שלהם ואחר כך מוציאים להורג כמו פחדנים מחבלים כפותים, אז צה"ל כבר לא קיים כי כל צה"ל הוא ברמה הקרבית של גלעד שליט הפחדן.

בתקופתי, כל לוחם (אפילו סתם ביחידה לא מובחרת) היה מפרק עם האגרופים שלו את הליצנים מהמרמרה ומרסק להם את העצמות.

כל יום בשירות הצבאי היינו (כחיילים וגם כמפקדים) נותנים אחד לשני מכות פי אלף יותר קשות מהמכות שליצני המרמרה נתנו ל"יחידה המובחרת" של צה"ל. כולנו היינו מסתובבים תמיד נפוחים מהמכות שנתנו אחד לשני.