אשא אמיתית ואמיצה ביותר, אתה רק יכול להתגאות בה, אני מקווה שהיא במקום טוב למעלה

אי"ל היה ארגון קיקיוני שעסק בעיקר בפעולות חינוכיות / תרבותיות. להתמרד לא חשבו בהתחלה, כי סטאלין היה בן בריתו של היטלר וב"שמש העמים" אסור לפקפק. אחר כך חששו שהגרמנים יחסלו את הגטאות בגלל מרד- ולכן החלו את המרידות רק כשברור היה שהגרמנים מחסלים את הגטאות לחלוטין. מהקבוצה של אנילביץ' רק שלושה מתו בקרב מול גרמנים. השאר בחרו להתאבד במרתף במילא 18. הכי לא הירואי שאפשר...
לעומתם, אנשי אצ"י - בית"רים וגנגסטרים יהודים, הניפו בגאון שני דגלים וקיימו משטר אש עקשני כנגד הגרמנים שקיוו לחסל את הגטו כמתנת יום הולדת להיטלר. קראו עוד ב"דגלים מעל הגטו" של פרופסור ארנס.

שירתתי עם אביהו רונן בצבא והוא אדם מדהים.

ע"י פוליטיקטנים צבועים ואינטרסנטים, ומנהיגות שרואה בהם רק אמצעי ולא באמת ניסתה מנסה לעזור

כמו תמיד יטאטאו את הדברים שלא נשמעים ומצטלמים טוב ויסלפו את ההיסטוריה כדי שתתאים. מתה פעמיים בעצם.כ"כ עצוב ליבי יוצא אליה ואל ילדיה..

נשמע סיפור שכדי להתעמק בו

למה דברים כאלה מספרים לנו רק בימים כאלה.? למה אין גוף שיתעד אנשים כאלה .. בזמני כשהיתי תלמיד למדנו על השואה היו בקושי מזכירם רק חסר שכמה ״ צעירים״ יגידו שזו היתה ״ רק״ מילחמה ולא צריך להזכיר כל הזמן כי ככה אנכנו .. עצוב ..

הניצולים סבלו כי השואה נכפתה עליהם, לא בגלל שעשו איזשהו מעשה מיוחד או אמיץ. האנשים שעלו לארץ לפני השואה הקריבו את חיי הנוחות ביודעין כדי להקים מדינה. למדינה הזאת הגיעו ניצולי השואה והיא הייתה להם למקלט. אז כשהגיע הכסף הם קיבלו ישירות כדי לעזור להם אבל לא כפרס על איזה הישג, רק כפיצוי על הסבל. אבל חלק הלך גם למדינה כי היה צורך ואותם ניצולי שואה היו צריכים את המדינה בדיוק כמו שאר היהודים שהגיעו לפה לפניהם וייבשו ביצות כשהם ישבו בקפה בברלין. שלא לדבר על זה שרוב היהודים שהיו פה בארץ איבדו גם הם עשרות קרובי משפחה וגם על זה מגיע להם איזה פיצוי. לא יזיק לבכיינים פה טיפה סולידריות עם שאר האנשים במדינה.

סיפור מרתק אמיתי ועצוב
כמה רגשות ועצב היא ביטאה כשמסביבה כולם היו קהים ואדישים מרוב יאוש
בהחלט ספר שראוי לקרוא

אמנם גם מרדכי אנילביץ מנגד וחבורתו כמעט התנגדו למלחמת חורמה בנאצים ואף היו קבוצה יותר קטנה ולא החזיקו מעמד כמו החברה של פאבל פרנקל שנלחמו ואף חיסלו יותר נאצים בעקשנות

תישמח שזו הייתה אמך עם הגיהנום שהיא עברה אסור לנו בכלל לשפוט אותה

מתברר שבכול שולטת הפוליטיקה.

אמא שלי שרדה שתי אקציות בגטו בנדין, בידעה דרך אינפורמציה שהועברה על ידי תנועות הנוער, על משמעות האקציות. לאחר בריחתה מהאקציה השנייה, חזרה לגטו והחלה לפעול במסגרת תנועת הנוער "דרור" בגניבת נשק ורימונים וחפירת בונקרים בגטו. סביר להניח שהכירה את חייקה , זוכרת שמות של אנשים ששמעתי כולל אנילביץ.

לא היה לנו מושג מה עבר עליו בנעוריו

סיפור החיים והעדות האישית של חייקה קלינגר נשמעים מרתקים.
צריך אבל לזכור, שאנחנו צריכים להיזהר מאד מלשפוט היום את מה שקרה אז.
לא סתם רבים מהשורדים לא סיפרו, אפילו לא לבני משפחתם.
לא סתם נשארו כל כך הרבה דברים בלתי ידועים ובלתי מובנים.
גם אם נקרא כל מה שאפשר, וגם אם נבקר בכל המקומות ונשמע את כל העדויות - לא נוכל להבין מה באמת הייתה המלחמה ההיא, ואיך באמת הרגישו אלה שחיו אז, ועם איזה עוצמות של אימה וחורבן הם התמודדו.
אנחנו, שלא היינו שם, יכולים רק לנסות ללמוד עוד ועוד על המלחמה ההיא, על הרצח המחריד והטוטלי, על הדילמות האיומות שעמדו בפני האנשים ועל המצבים שבהם אף בחירה לא הייתה "טובה" אלא היה צריך לבחור בין אפשרויות שכולן נוראות.

קורס על מנהיגות והשפעה חברתית... קורס מרתק ומרצה מעולה. עברו למעלה מ-13 שנים ואני ממש זוכרת את העקרונות שניסה להנחיל לנו. ועכשיו כשאני מבינה את הרקע ממנו הוא הגיע, אני עוד יותר מתרשמת ממנו. אדם נדיר.

בישראל העתיד ברור וקבוע. יהיה רע יותר.
העבר ניתן לשינוי וכל משטר ימין או שמאל מעצב את העבר לפי השקפותיו.

אפ פעם בהציג באופן אוטנטי, הדבר מוליך את תחושת חוסר תמידית בממשות הפרט ועברו

במקום לשנוא את המתים, פאר את זכרם.