כל הכבוד לך על האומץ לדבר על דני, על הנושא, ולשתף באמהות שלך לילד עם אוטיזם ועל התהליך שעברת בקבלתו.
לדני היה כנראה מזל שהוא נולד לאמא משכילה, שיכולה היתה לברר ולחפש בשבילו את המקום הטוב ביותר בעולם.
כתבת שאתם מדברים כל שבוע בטלפון, ואני שואלת את עצמי באיזה שפה אתם מדברים, שכן מגיל 15 הוא בשוויץ וודאי מדבר בשפה השווצירית?

כמו כן, את נראית נ-פ-ל-א בתמונה!
.
ג.

מתאימים לאוטיסטים בטח במוסדות סגורים כמה עצוב בטח היו שנאבדו בדרך ומי יודע מה עלה בגורלם

הדבר היחיד שלא השתנה זה ההתלחשויות מאחורי הגב ואזה טענה לא מוכחת - הוא גאון. אני מוזר בטוח כלומר חייזר. אז אולי האנטלגנציה שלי אחרת לך תבין.

מבין שלפני ארבעים שנה לא היה מענה מערכתי לאוטיזם. אבל בסופו של דבר המענה הטוב ביותר הוא בתוך הבית פנימה. ההורים והמשפחה זה הדבר הכי טוב והכי מתאים גם לילד אוטיסט. לכן אני לא מצליח להבין ולא מסוגל להזדהות עם הגב בן דור שבחרה להוציא את הילד שלה מהבית. ויחד עם זאת איני יכול לשפוט אותה על המעשה הזה כי כל אחד נמצא בסיטואציה ייחודית לו ועושה לעצמו את הבחירות.

זה ממש מעורר התפעלות. רובנו הולכים בתלם ומתפשרים על מה שיש, גם אם זה לא טוב, ואת לא ויתרת והמשכת לחפש בכל העולם. כל הכבוד! ישר כח.

ספר חובה לכל הורה לילד עם צרכים מיוחדים !

ושקראתי שהבן בן 49 הייתי בטוחה שהתבלבלו עם הגיל של האמא, אכן נראית נפלא!

יוכבד היקרה את ריגשת אותי בפשטות שלך , מה שעשית בעיני היא שמצאתם את נוסחה לטייל ולבקר בממד או בעולם שלו וזה מקסים
המשך תגליות מעניינות תספרי לנו מה חדש בספר הבא
אוהבת אותכם .

יוכבד הצליחה למצוא מסגרת מתאימה בחו"ל עבור בנה לפני 34 שנה. בסבירות גבוהה עלות החזקת בנה שם גבוהה ביותר. בתקופה המקבילה, לא מעט משפחות שיהיו להם ילדים בקשת האוטוטיסטית, לא יכלו להרשות לעצמם פתרונות מעבר לים. הילדים גדלו בבית ואמללו את יתר בני המשפחה או שנשלחו למוסדות פסיכיאטרים וסוממנו בקביעות. היו מקרים שכבר נשכחו , שהיה מוצא טראגי כאשר ההורים או הסבים לא יכלו להתמודד עם העדר מסגרת מתאימה לבן המשפחה האוטיסט.
ניתן לומר שהתמזל מזלה וקשה לראות מה קשור למוד פילוסופיה יהודית למסגרת שהיא מצאה עבור בנה. נקווה שמטרת הכתבה היא כנה ולא מיועדת למכירת ספר.

היה ממש סיוט. בורות נוראה של כל החברה הישראלית בכלל, ושל "אנשי המקצוע" בפרט.

חיזקי ואמצי !

כל אחד והדרך שלו להתמודד עם האתגר.
אני חושב שאת מאד אמיצה שנתת לו ללכת. לא חושב שאצליח או ארצה לתת לילד שלי (האוטיסט) להיות לא ליידי. אולי אני טועה, אבל אני חושב שאנחנו העולם בשבילו, שאף אחד אחר לא ממש אכפת לו (הרגשה שהרבה גורמים מונעים מתאמים כספיים ולא מאכפתיות לילד).
בכל אופן מזדהה עם המחשבה להבין את עולמו של הילד ולא לדחוף אותו להבין את עולמי.
לצערי גם ה "עולם של הילד" יתכן והוא יצירה של מחשבותיי על פי תפיסת עולמי ואולי לא באמת מה שקיים שם.
הרבה אהבה וחום - בסופו של יום זה מה שהם רוצים וגם יודעים לתת מכל ילד אחר.

מה עם הורים ועד הרבה כאלה שאין להם תקציב לכפר יוקרתי ומיוחד בשוויץ

אני אמא צעירה לשני ילדים כאלה ישמח לדעת אם הוא מדבר ומבין

כל אדם באשר הוא זקוק למשפחה הקרובה שלו.מצטערת....ולא שופטת....אבל זאת דעתי.

אני מכירה את יוכי רק מהפייס ודי לאחרונה, אבל מרגיש לי כמו הרבה וקרוב יותר מאז שקראתי את הספרים הנסיך וחוטים של אהבה למדתי יותר מכל שידעתי עד כה על גישה לשונה, יוכי למדה את עולמו של דני לפני שמיהרה להכיר לו את עולמה שלה, לדעתי זאת תובנה גדולה בנושא השונה.

אנשים רבים תוהים מדוע לא פרסמתם תגובתם.

יוכבד בן-דור היא יוצרת אמיתית. סופרת ומשוררת רצינית, באמת. והיא כתבה את סיפורו של הנסיך דני ממקום שופע כשרון, מומלץ לחזור לשורותיה הטובות, המעולות

בלתי אפשרי להתחבר לכוונה של משפט שאומר הכל. הבחירה היתה לא להתמודד יותר. למסור את הבן שלך.

מתקדמת כל כך... כאמא לילד על הספקטרום וכאשת מקצוע המלווה ומנחה הורים לילדים עם צרכים מיוחדים אני מתחברת מאד למצוקה ולבדידות שחשת לאורך כל הדרך. אני מסירה בפניך את הכובע ושולחת חיבוק גדול על ההתמדה והטיפול המסור בילד. נתת לי השראה!
הורים הזקוקים לליווי ושותפות בדרך הזו מוזמנים לפנות אלי. אילה טרם, ליווי ואימון הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, גם בפייסבוק. https://www.facebook.com/ayalacare/