אנחנו עלינו לארץ מארה"ב ושם זה הרבה יותר רווח ומוכר. יש שם אפילו בתי ספר/מסגרות שמלמדים ומתקשרים עם אוטיסטים בהקלדה ולוח אותיות.
המקור החל בשיטת ה- facilitated communication והמשיך עם Rapid Prompting Method ו- Informative Pointing Method .
בארה"ב הנושא הרבה יותר מוערך וממוסד, והייתי בכמה וכמה כנסים שם דאגו לשלב הרצאות (מאלפות!!) בנושא. רצוי שגם כאן יחלו לעשות זאת.

בארץ עדיין המערכת הציבורית תקועה אחורה ...מתעסקים בתווית מפגר אוטיסט תפקו דנמוך תפקוד גבוה ומזמזבים זמן יקר כוח ויוצרים מלחמות סרק עם הורים במקום פשוט לתמוך לעבוד ולהתקדם ככל שאפשר עם הילדים ... אבל למי זה אכפת .. שר החינוך עסוק במצויינים או בדברים אחרים ובנתיים הילדים עם צרכים מיוחדים משלמים אבל להם הרי אין קבוצת לחץ או לובי...

חגית רון רבינוביץ חשפה את התופעה המרגשת בכתבה בישראל היום, בעקבות סיפורה האישי. בנה, עיליי, התחיל לתקשר עם משפחתו בהקלדה והכתבה זכתה להדים רבים. מן הראוי לתת קרדיט בתוכנית של חיימוביץ שהופקה בעקבות כתבה זו.

המטפלת מצביעה להם איפה להקליד או מכוונת להם את היד. אף אחד לא עושה את זה מרשעות או רמאות, כל המעורבים עובדים על עצמם. פשוט מאוד לבדוק את זה - תשאירו אותו לבד עם המקלדת ותתכתבו איתו מחדר אחר, או תשאלו אותו שאלה שרק הוא יכול לדעת (נגיד להראות לו תמונה אקראית שאף אחד אחר בחדר לא רואה).

מרגש. האב, ערד, נותן מבט מאוזן ומעורר השראה על המורכבות של התקווה לקשר והבנה של עולמו הפנימי של הבן והקושי היום יומי של המשפחה כולה. בכמה מילים שפע של כנות ואומץ. הלוואי שמדובר ביכולת שמתפתחת.

הפרשנות של האדם המתווך נותנת את המשמעות לכאורה לתוכן.
אבל מה אני יודע. אולי לא.

מה שחשוב זה הקשר עם הילד
הכתבה לא נוגעת בעיקר - איך ילד שלא יודע ליקרא יכול לכתוב ?
עברו שלב יותר קדימה ותשאלו אותם, דברים שהם לא יכולים לדעת ותצפו לגילוי נשמה טהורה ...

ממש ממש מרגש, איזה עולם מופלא ומורכב יש לנו. איזה משפחות מדהימות, וילדים מדהימים.

עם החזרים ממשרד הבריאות.