קיבלנו שידור שממומן ע"י הציבור אבל אין לציבור שום השפעה על מה שיקבלו.
הכנסת והממשלה חייבים לפקח ולהגדיר מטרות ודרך לשידור הממשלתי אם לא השידור ישלט על ידי קבוצה פוליטית מוגדרת - לא נבחרת שתעשה בו מה שהיא רוצה במימון שלנו.
לכולם יש אג'נדה פוליטית גם לעתונאים לשופטים וברגע שהם מחליטים על דעת עצמם המדינה כבר לא דמוקרטית לציבור אין אפשרות להחליט על מה הכסף שלו עושה ועל מה שהשלטון מחליטץ

כל הכבוד לבג"צ וכל הכבוד להסתדרות שהייתה אחד הגורמים היחידים שהצליחו להגן על העובדים. ניסנקורן לא השיג הכל, אבל השיג השגים משמעותיים, את מה שהיה אפשרי. ואגב, אם הכותב וחבריו בארגון העיתונאים לא היו מפצליםמאת העובדים המאוגדים ברשות (כי לא ממש אכפת להם מהטכנאים למשל) ההשגים היו וודאי טובים יותר..

לכותב יש תפקיד בעצמו ביצירת הפרד ומשול בין עובדי השידור הציבורי. כבר מזמן הובהר שאכפת לו מאנשי "כאן" ולא מאנשי הרשות. מי שמפריד והורס, שלא יאשים אחריו בכשלונו..

איפה היה יותר איגוד העיתונאים? אפילו לישיבת החירום שלהם לא הגיע.

יו"ר ארגון העיתונאים היקר,
מה לך ולאחריות? במקום לכלות את זמננו בויכוח פוליטי מטופש על עתידו התעסוקתי של אלדד קובלנץ שאיכשהו אתה ודה מרקר הצלחתם למקור בתור מאבק על חופש העיתונות, לך תעשה משהו מועיל כמו לדאוג לתנאים של עובדי הרשות שנקלטו או לשאר אלפי העיתונאי בישראל שצריך להתאגד.
העיתונאים בתאגיד יתמודדו עם תאגיד אחד או שתיים. אתה מנהיג מאבק על עתידה של ההנהלה, מה שהופך אותך, לצערי, לארגון עובדים צהוב