2. אספר לכם אנלוגיה למקרה הזה. אני חי בצפון אמריקה בעיר שבה יש
הרבה איראנים.למחייתי , |
פותח מכוניות שננעלו |
|
(28.05.17) |
בטעות על ידי הבעלים. השבוע נקראתי לפתוח מכונית לאיראני. הגעתי, ראיתי, נתתי הצעת מחיר. מאחר שאני כבר מכיר אותם, נתתי הצעה גבוהה ($180) כדי שיהיה לאן לרדת. האיש, בארשת פנים שלווה ביותר, כאילו יש לו את כל הזמן שבעולם, אמר שזה יותר מדי והתחיל, כדרכם של האיראנים, להתווכח על המחיר. סגרנו על $120 אם משלם במזומן ו- $140 אם בכרטיס אשראי. העדיף מזומן. אחרי שפתחתי, הוא התחיל למהר. המפתח היה בבגאז'. כשפתח, ראיתי שם עוגה גלידה. היתה עליה ברכת 'מזל טוב' לבת שלו. אמר שעוד מעט מסיבת היומולדת של הבת תיגמר והוא צריך למהר להביא את העוגה. דיבר מהר ובתנועות חפוזות. פתאום לא היה זמן. הכל נורא דחוף. למרות הדחיפות, העדיף לנסוע לבנק הקרוב להוציא מזומן ולא לשלם במקום עם כרטיס האשראי. חכיתי במכונית עד שחזר עם המזומן. שוב תפס ארשת של 'יש לי את כל הזמן שבעולם' ואמר לי שהכספונט נתן לו רק $100 ואם אני רוצה הוא מוכן להשלים את היתרה עם כרטיס אשראי. אמרתי שכן, אז הוא הוציא מהחפיסה עוד שטר של $20 ושילם 120, רץ למכונית שלו ונעלם משם בנהיגה פראית. זה בדיוק המשחק שמשחקים החמאס ואנחנו נופלים בפח הזה. עוגת הגלידה הנמסה היא העם המסכן שכלוא ברצועת עזה והמנוולים האלה סוחרים בהם בקור רוח מזרח תיכוני טיפוסי, בדיוק כמו הלקוח האיראני שלי.
|