כל אדם ראוי לחיות בכבוד.
האנשים שמתלהמים ורבים על האדמה כדי לכבוש עוד שטח ועוד מטר כנראה עוד לא קלטו שהאדמה היא לא שלנו אלא אנחנו שלה.. עוד זמן מה ונהיה בבטנה טמונים.
כאשר אתה חי זה לא אומר שאחרים צריכים להתבטל או להפסיק להיות. נוכחות של אחד לא מבטלת אחר.
אם יש לאדם אידיולוגיה זכותו להביעה ולשכנע שהיא נכונה אל אין לא זכות לכבוש את מוחו של האחר. יש לו אתגר למצוא דרך יצירתית אחרת לשכנע...להקשיב...ואולי לשנן/לשנות..
במלחמה אין מנצחים.
במלחמת מוחות כולם מנצחים.
בהשפלות אין צדק.
בהבעת דעה יש רק צדק

רוצים להיות צודקים לבד, רק אנחנו, ורוצים להילחם בשביל זה, וגם אם נמות עדיין עדיף להיות מתים צודקים.

הפרופסור הנכבד צריך להתעסק בפסיכולוגיה ולא בפוליטיקה, כל הכתבות וההופעות שלך בחודשים האחרונים מתמקדים אך ורק בפלסטינים המסכנים. כמו בן אדם אחוז דיבוק אין לך נושאים אחרים לדבר עליהם. מה שמעניין את הציבור בארץ זה מדינת ישראל והעם היהודי. לפלסטינים יש מנהיגים הדואגים להסית אותם להרוג יהודים, וזה לא מעניין אותך כלל. פעם שאלו את גולדה מתי יהיה שלום ואז היא ענתה "ברגע שהם יאהבו את הילדים שלהם יותר מאשר הם שונאים אותנו". אני מזמין אותך בתור פסיכולוג להגיב לאמירה זו.

נהדר שעוד יש קולות שפוים שמסוגלים לראות יותר מצד אחד ולהבין שחיים בשלום עושים בהסכמה, הבנה וכן, גם פשרה ועדיין לא לוותר על הזיקה לעברנו

זה בכלל לא חשוב מי צודק.. השאלה הפשוטה היא מה אנחנו מסוגלים לעשות עם המצב. ולדעתי שום דבר. רוב רובו של עם ישראל לא יוותר לעולם על ירושלים. שהיא בליבנו. וכמו כן אין למי לוותר. רבים מהכותבים כאן מתיחסים לפלסטינאים כאל ארופאים מערביים. והם לא כאלה. הדת. והמנטליות שלהם כל כך שונה ששום רחמים או נסיון לפשרה איתם לא יצלחו. הם מתעקשים כבר כמאה שנה על הכל או לא כלום. בעוד אנו שבים ואומרים יחלוקו. הם אומרים כולה שלי.