גם לא כולם מנהלים. מה יעשה הורה שעובד במפעל במשמרות ?

כעובדת הייטק שניסתה מספר מקומות עבודה, ברובם ראיתי בזבוז זמן מטורף. מבקשים ממך להישאר עד 23:00 רק בגלל שבבוקר מרחו ישיבה מיותרת לשעתיים, ועוד 3 שעות נשרפו על כלי תוכנה דפוק שמתקמצנים להחליף, וכל הפיתוח בכלל היה צריך להתחיל לפני שבועיים אבל ה"ארכיטקטורה" נתקעה בגלל מאבקי אגו.

כשבעלי ואני הפכנו הורים, עזבנו מקומות כאלה וחיפשנו מקומות עם ניהול נורמלי. לקח זמן, אבל מצאנו. בדיעבד אנחנו מצטערים שלא התעקשנו קודם - גם לרווקים מגיע לחיות לבלות ולנשום.

שמענו עליכם. שיעבדו הפראירים האחרים במקומי - רווקים והורים אחרים כאחד. רק הילדים שלי והחיים שלי מעל הכל.

בשני הילדים הראשונים, החוכמה לתמרן נלמדה באיטיות. אבל בילד השלישי כבר מכירים את הפתרונות.
ילד קטן צריך הרבה צומת לב. אבל הבעיה העיקרית היא אנחנו ההורים. בדיוק כמו שבעבודה למדת להבדיל בין עיקר לטפל. כך גם בגידול ילדים, לומדים להבחין בין בכי של כאב לבכי של נעלב. שלא כל חום הוא סיבה ללכת למיון. למודים גם לבטוח בבן הזוג ואפילו בהורים של בן הזוג.
זה לוקח זמן. אבל זה חלק מההתבגרות שלנו כהורים.
טוב לטפוח לנו על השכם (גיבורי על) אבל רוב חברינו עברו זאת.
ולמדו לנהל את הזמן ולהבחין בדברים החשובים יותר.