ברור שקטאר מדינה ולו מדינה הכול הולך שם עם כסף והרבי כסף ויש עוד מה להגיד

אבל התופעה הזו של איבוד הפרופורציות בסכום של כדורגלנים קיימת כבר קרוב לעשרים שנה

שמעודדת פערי מעמדות, שרק הולכים וגדלים ונעשים חמורים עם השנים.
ככל שההתערבות הממשלתית קטנה, כך נמשיך לראות את הרעות החולות של הכלכלה גם בכדורגל וגם בחחברה

GH22018

ששילמו לא מזמן 180 מיליון על שחקן אף אחד לא דיבר. מה ההבדל בין 180 ל 220. תפסיקו לבלבל את המוח. אם אין לכם על מה לכתוב אז אל תכתבו שטויות. איך אתם חיים עם עצמכם?

פשוט לא להאמין עד לאן נגיע יש מועדוני כדור. רגל שהתקציבים שלהם גבוהים יותר מתקציבים של מדינות בעולם

אבל לא רק בכדורגל , בכל תחומי החיים שבו הכסף הפך את חיינו תלויים בו, אין יותר סימפטיה לבני אדם אלה רק לכסף.
הפכנו למושחתים רודפי כסף !!!

אכן ולדאבוננו, הכדורגל כיום הפך להיות מופע שהרבה מאד כסף טמון בחובו.
התחרותיות והעלייה בשלבי הליגות השונות בעולם, מכניסים כסף רב לכיסם של בעלי הקבוצות כמו גם אטרקטיביות שממלאת איצטדיונים בכמויות הזויות.
מנגד, קבוצה ברוכת כישרונות יכולה לספק את ההצגה הטובה בעיר/בארץ/ביבשת/בעולם.
אז צריך למצוא את האיזון.

נדב אתה כל כך צודק! הסמלים זה רק ליופי על החולצה הכסף שזורם לכדורגל פוגע

זה שידע לדבר על כדורגל ולא להיות פסיכולוג/כלכלן/אנתרופולג/משפטן ועוד כל מיני יכולות ששמורות רק לשגיא כהן @#$ השכל.

גם לפני ארבעים שנה היו העברות, שחקנים לא היו "נאמנים" לסמל (בחיאת - זו פרנסה שנגמרת תוך שנים ספורות) ולא חסרות דוגמאות.

אני דווקא זוכר את ה"סמל" שלא נתן לשחקנים להתפתח (זאהי ארמלי לדוגמא).

הכסף יותר גדול אבל הדינמיקה נשארה אותה דינמיקה. ד"א לא ראיתי שהרכישה של בייל היתה שובר שוויון בליגה הספרדית.

אני בן 36 והתחלתי להתעניין בכדורגל בגיל יחסית מאוחר (10), אבל אני זוכר עידן בארץ שרוב השחקנים היו שחקני בית והיו מקסימום 2 זרים בקבוצה ולא שישה. כנ"ל בחו"ל, עם 3 זרים בהרכב ואופציה להחלפה אחת במהלך המשחק.

1996 הייתה השנה ששינתה הכל, בגלל חוק בוסמן, שביטל את המגבלה על מספר הזרים באיחוד האירופי, מה שגרם לרכישות המוניות של אזרחויות כפולות מצד שחקנים מדרום אמריקה ואפריקה. זה שינה את המאזן בגדול לטובת העשירות.
גם בעבר מילאן ויובנטוס השיגו יותר אליפויות מאשר לאציו ורומא. אבל הפערים גדלים, וזאת הבעיה. אין מי שיעצור את מגמת ההתעשרות של העשירים, את שריוני המקומות לנציגות ליגות נחשבות בליגת האלופות ואת חוסר הסיכוי של קבוצה מרוסיה, רומניה או טורקיה לגבור על אמיתות מאיטליה, ספרד וגרמניה ולהעפיל לשלבים הגבוהים. רק לדמיין את הזמנים שלכל מדינה היו מקסימום 2 נציגות במסגרת הזאת...

גם קבוצות שבעבר הלא רחוק התגאו בזהות מקומית (מנצ'סטר יונייטד, באיירן מינכן, ריאל מדריד, ברצלונה, יובנטוס ועוד), ויתרו מזמן על רוב של שחקנים מקומיים בהרכב ובסגל, לטובת מירוץ חימוש בלתי נגמר של סטארים שבתוך כמה שנים יעזבו אם יקבלו הצעה טובה יותר.
כאוהד יובנטוס זה שנים אני מתקשה להגיד את זה, אבל אני מקווה שמילאן תהיה תוך כמה שנים אלופת אירופה. היא היחידה שעדיין משקיעה בגידול מקומיים ומגיע להם. רק שימשיכו ככה.