פרופ' יובל שלום,
תמיד כיף לשמוע את הגיגך, בין אם זה על ספסל הלימודים בתור סטודנט לרפואה או בין אם זה בתור גולש באינטרנט (ובטח יש ספרים שלך שעוד לא הגעתי אליהם). הפעם נהנתי במיוחד.
אני שמח מאוד (מאוד) לשמוע שאתה בסדר גמור.
מאחל לך המשך עשיה ויצירה ושכל חריף.

למדתי, גם אני, משהו חדש היום. יום יותר טוב בזכות זה. ידעתי שקיים אבל לא ידעתי לקרוא לזה בשם. כשקוראים לזה בשם - אפשרי לטפל. תודה !

חשבתי על תרגילי הנגינה שלי...

לוקח את התובנות,
בריאות והחלמה מהירה

למדתי ואזכור תמיד

זה גורם להתפשטות הארס בכל הגוף במהירות.

אסור בתכלית האיסור לחסום את זרימת הדם, אלא אם בא לכם נמק ואיבוד האיבר.
להפך, לשחרר כל דבר שעלול לחסום זרימת דם, לשתות הרבה מים ולהרגע במקום קריר.
לדלל כמה שיותר את הדם ולאפשר לו לזרום בקלות, ככה הארס מתפשט לכל הגוף בכמויות קטנות.
לעיקר הנחשים בארץ ארס הפועל על הרס רקמות, אז בסדר, שיהנה, שיתפשט. הנזק לשאר הרקמות זניח לעומת אובדן איבר...
את שאר השיעורים תחוו עם גוף שלם. אחרי שבוע עם מורפיום וקטמין וכאבי תופת, אבל בלי אובדן איברים.

עכשיו קבלת הזדמנות ליישם את זה

כתבת מדהים . עכשיו צריך ללמד על "רצון ", בכדי לטפל "באי-שימוש נלמד". שבת שלום .

כבר אמרו חכמנו. לא לתחוב ידיים לפני שמסתכלים באובייקט .ברוררררר

אכן מעניין מאד ומועיל מאד מאד.תודה לך.

הבנתי עם תגבס את היד הבריאה ותפעיל את הפגועה הרי שהיד המגובסת תהפוך לבלתי פעילה

תודה.

לומדת ממך .כל פעם מחדש

פעמיים בחיי אני זוכרת שנקעתי את הקרסול נקע קשה. ובפעמיים הללו, אינטואיטיבית המשכתי ללכת ולדרוך על הרגל דרך ארוכה, למרות שיש הנמנעים מלעשות כן בשל בכאבים ובשל החשש שיגרם נזק נוסף.. בדיעבד, זה היה הדבר הנכון לעשותו. אפילו אורטופד אישש זאת.
החכמה לעשות את זה גם באזורים הנפשיים והרוחניים.

כבר מיישמת בוחרת בזכות לחמול בוחרת בזכות שלא לשתוק בוחרת בזכות לזוז ולהניע על אף הכאב תודה לך!

העניין הראשון:

לא הבנתי כלל מה הלקח מהסיפור על חוסם העורקים. האם לא להקשיב לעצות הרופאים משום שגם הם עצמם לא מקשיבים לעצמם בעת מבחן?

העניין השני:

איך שהוא נראה לי שלא מהכשת הנחש למד הכותב את מה שלמד. הוא חשב בדיוק כך גם קודם. אלא שמקרה ההכשה נתן לו הזדמנות להציג דברים שהפכו כבר להיות בנליים, וכדי לאומרם שוב בכל זאת צריך איזה תרוץ טוב.
ואני גם מריח שלמרות שהמילה לא נאמרה במפורש אליה חתר הכותב: הכיבוש והפלשתינים המסכנים . . .

עם כל הצער של ההקשה, יופי של סיפור ותענוג לקרוא את הסיפור והמסקנות, שאם כי ידועות, הרי שהמקרה ודרך התיאור ממחישים היטב את תופעת ה-"אי שימוש נלמד" ואת הדרכים להילחם בו.