ללכת עם הראש בקיר, ולקבל נבוט מעורכת הדין שלה. תמצית החיים. נסה זאת. מומלץ.

"אם כך, איפה ה"ביחד" בא לידי ביטוי? אז ככה: בני הזוג ... יקיימו שותפות בתחומים מסוימים המקובלים על שניהם, ..."

ברור. אין לי סקס כבר כמה שנים וברור שזה מקובל עלי. גם ברור שבזוגיות כזאת כדאי להשאר, אפילו אם אין ילדים....

לפני שאתם עושים את הצעד הזה, היו כננים עם עצמכם ותשאלו: "האם גם אני הייתי רוצה להיות בן/בת זוג שיתנו לנו הרגשה שהתפשרו עלינו"?

ת'כלס, לא מאמין שיש אחד שיגיד כן!
כולנו רוצים להרגיש מיוחדים, נחשקים, מיוחדים, אהובים....שבחרו בנו בלב שלם, ולא בגלל סיבה אחרת.

ת'כלס זו האמת שלי, ואני שלם איתה!
כפי שלא הייתי רוצה שמישהי תתפשר עליי, לא הייתי עושה את זה למישהי אחרת.
לא חושב שזה יוביל לזוגיות מאושרת.

אוקיי, מצאנו מפלט מחוץ לזוגיות (אפשר ללכת עם זה רחוק דרך אגב...)
מה עכשיו?
מספרים אחד לשני חוויות והכל מסתדר?

לא מגיעים אפילו למערכת יחסים מבלי שמצליחים לעבור את הסלקציה של הישראלית הממוצעת שחושבת שהיא מתנת האל. יותר גרוע מהמארחת במועדונים הכי נחשבים... קודם תרדו מהעץ ותתפשרו קצת לפני מערכת היחסים עצמה, אחרת תשארו רווקות לנצח.

אדם המתפשר בזוגיות עושה נזק גדול לעצמו ולבן הזוג. כי
התסכולים לבסוף יביאו את הפרידה בין אם זה אחרי 30 שנות
נישואין או שנה של זוגיות.
לא מתפשרים על רגשות וערכים, אפשר להתפשר על עקרונות,
על רצונות ומאווים, אפשר לוותר על חשיבות האינטימיות, אולם
לא מוותרים על הרגש הפנימי שבתוכך ועל האמונה שהנך מיוחד
וגם לבדך תצליח ויהיה לך טוב. מנסיון.

אתמול, אחרי 12 שנים יחד - בגדתי עם אישה נשיאה אחרת. לשנינו יש מערכות יחסים יציבות - ללא סקס טוב. לי זו פשוט היתה סטירה - פתאום הבנתי כמה אני מבטל את הליבידו שלי ואת התשוקות שלי בגלל מערכת היחסים שלי - מאוהב באשתי. היא הדבר שהכי מושך אותי בעולם. אבל היא הזיון הכי גרוע בחיי. כואב לה. יא לא רטובה. היא לא נהנית. היא לא רוצה. היא אוהבת לרדת - אבל עושה את זה לא טוב. וזה פשוט כי זו היא. אין לה את התשוקה. מעולם לא היתה לה. היא לא גומרת ולא מתעניינת. והאישה השנייה - הלכנו לסרט ופתאום - כוכבים בשמיים. היא גומרת מספר פעמים. רטובה ונלהבת. יורדת נהדר. מנשקת נפלא. וזו בדיוק הבעייה. שבחרתי באמא מדהימה לילדים שלי ובבת זןג יציבה ופרקטית - אבל אין בה חשק. לא רוצה להיפרד. לא רוצה ילדים פגועים. וגם מאוהב בה וחןשק רק בה. אבל היא לא תוכל - כפי שהעידה - להשתנות. ניסיתי ללכת איתה בשיטה שהוצעה - לדבר על רצונות והגשמות. היא לא שם. מה לעשות?

מי שהמציא ת׳קטע של הזוגיות והנישואין והפשרה הבלתי טבעית הזו - גאון. כל השאר עדר טיפש חסר בינה חחחחחחחחח בהצלחה !

גרוש.

בכל השאר הוא יקה

זכרים מעדות אלו לרוב קמיקזות בעלי ראש קשה ושכל של ציפור. להזהר שבעתיים.

או שהכל הלך לפי התכנון?

אני בעד סקס מטורף עם בנות 25. אז מה? לא להתפשר? הזוגיות והחיים בכלל מורכבים מאוסף גדול של דברים ובידינו הבחירה. אי אפשר הכל ומנגד ברור גם שלא צריך להתפשר על הכל. הדוגמה למצוא נתיב משותף שמתאים וטוב לשני בני הזוג.

תמשיכו לקדם את האני והאני - כי מי לא ירצה לנהל זוגיות עם אגואיסט/ית?
לנסות לשפר משהו שמפריע לבן הזוג? מה פתאום - זה לאבד את העצמי האותנטי שלי!!
שיהיה לכם בהצלחה עם מערכת יחסים כזאת - שמורכבת מ 2 אנשים שכל אחד עסוק ברצונות והצרכים שלו בלי קשר לשני.
זה אולי יתאים להתאהבות של ילדים, לא לצרכים של אנשים בוגרים

ויתור לא ויתור חלום שלה שלום שלו.
הכותבת מבטאת באופן נפלא את פרדוקס הזוגיות.
"אם כך, איפה ה"ביחד" בא לידי ביטוי?" היא שואלת.
היא כבר לא יודעת לומר שהגשמת החלום שלה היא החלום שלו, והגשמת החלום שלו הוא החלום שלה וגם לא שהם חולמים ביחד.

שפת החיבור זרה לה.
שני אנשים זרים חיים ביחד בלי להבין למה.
לכל אחד חלום משלו, כל אחד חושב על עצמו, עסוק בעניינים שלו בנפרד מבשל בן זוגו.
לפעמים הסמיכה קצרה, ואז מתחיל מאבק, ולפעמים אבדן החיבור והביחד עוטה לבושים של מאבקי אינטרסים בכמיהה לחידוש החיבור.

האם הביחד הוא לוותר?
האם הביחד הוא לשתף?
רק מי שהביחד כבר זר לו יכול לדבר בשפה כזו.
זו אינה זוגיות. זה סופה.

ולא מצליח. ההגיון דיי ברור אבל מהות החיים בחברה וזוגיות היא אומנות הפשרה. מה שצריך ללמוד הוא כי הפשרה אינה עונש והמציאות הנוצרת בעתייה היא הטוב שבכל העולמות (בהנחה שהפשרה אינה תמיד מצד אחד בלבד)

כאשר חיים ביחד צריך לקבל המון החלטות משותפות: איפה לגור, לאיזה בילויים משותפים ללכת, איך לחנך את הילדים, איזה חוג חברתי ליצור ועוד ועוד. שלא לדבר על פינות לא נעימות אצל בן / בת הזוג שצריך ללמוד לחיות איתן. כאן מתחילות ההתמודדויות האמיתיות ולהכחיש את קיומן לא יעזור.

בזוגיות יש הרבה פשרות ולעיתים קצת כואבות משני הצדדים. אצרת זה לא זוגיות .
זאת פשוט יזיזות.
אם אני נשןי עם ילדים ומשכנתה וחלומי טיול סביב העולם לחמש שנים אז בת זוגתי תקבל את זה ? סביר להניח שלא אז זאת פשרה וכו וכו

אל תתן להן לדרדר אותך חתונה , אתה תצטער כל חייך

ניתוח של סיכון מול תועלת מראה בוודאות שנישואים הם קרקע מסוכנת לגבר. כשאתה מתחתן אתה נותן לאישה כוח להרוס לך את החיים ברגע- תלונת שווא- אתה נעצר ללא צורך בהוכחות. לוקחים לך את הבית והילדים ואם מסיבה כלשהי אתה לא מסוגל לשלם מזונות אישה אתה נזרק לכלא. הרבה ילדים גברים לא מבינים את עוצמת הסכנה, זה כמו לתת לנרקומן אקדח טעון לכוון לך לתוך הראש. ברגע שסם האהבה מתפוגג לאישה יש נשק להשמיד אותך.כל המערכת המשומנת של ארגוני הנשים ושדולות הנשים מקבלות מליונים של שקלים והן לא יוותר על הכוח בקלות, הן נגועות בפמניזם רעיל ומרושע והגבר בעינהן הוא אנס רוצח עד שהוכחה חפותו. אין לי מספיק מילים לנסות להסביר ולהציל גברים צעירים ממלכודת החתונה. מעל 200 אבות גרושים מתאבדים מדי שנה. למה? 50 אחוז מהזוגות חילוניים יהודים מתגרשים. למה? מעל 95 אחוז מהאבות הגרושים נאלצים לממן את הגרושה כשלהם אין כסף אפילו לשכירות, למה? עדיף לוותר על חתונה בחיים מאשר לאבד את החיים בחתונה. אל תתן להן לגרום לך להתחתן. תברח. תהיה חכם חופשי ורווק. אל תהיה עוד אב גרוש בסטטיסטיקה. תודה

למה להתפשר אם הוא מלאה עם רשעות

חיו את הרגע....שקט.מוסיקה.הוצאות קטנות יכולת לא לעבוד גם.לצאת עם מישהי ולנהל חברות אבל בלי מחויבות....

אלא בעיקר אפור

כיועצת זוגית ומשפחתית לבני הגיל השלישי אני נוטה להסכים עם דברייך , אם כי לא באופן גורף ... ויתור היא מילה גסה ויש מצבים בחיים שמאלצים אותנו לבחור ולוותר. כל עוד מחיר הויתור הוא הגון והוגן בעיני האדם - שהרי אל לנו לפגוע בבחירתו. כאשר מחיר הויתור פוגע באדם , באיכות חייו ובתפיסתו - יש מקום לעשות תנועה. הרבה זוגות בגיל השלישי שמגיעים לייעוץ בוחנים את חייהם מתוך נק׳ מבט של הויתורים בחייהם!!