פסיכולוגית קלינית? פסיכאטרית?

באתר "פסיכולוגיה עברית",
בקצרה אומר: למטופל בפסיכולוגיה הקלינית אין כתובת לעזרה מלבד המטפל
לעיתים יש קצר בתקשורת ביניהם, לעיתים המטפל בחופשה של חודש בחו"ל או לא זמין והמטופל במצוקה, למי הוא יפנה? כיום אין כתובת למטופל שרוצה עזרה בתוך קשר מקצועי טיפולי.
מטופל יכול להיות שנים בטיפול, לשלם אלפי שקלים בחודש- אך אין לו שום זכויות בחוק. פניתי לועדת האתיקה של הפסיכולוגים והם ענו לי שלפסיכולוג יש חופש מוחלט, פניתי למשרד הבריאות וענו אותו הדבר.
לדעתי זו שערורייה שאין כדוגמתה ואשליית המטופלים שיש להם גוף מקצועי שיעזור להם במקרה חירום
מוזמנים לפורום "תמיכה נפשית למבוגרים" בתפוז ולפורום "הפסיכולוגית" בתפוז ותראו כמה נפגעים מטיפולים פסיכולוגים יש, ואין להם כל כתובת לפנות אליה לעזרה.

לא דבר פשוט. חשוב מאוד לאכול נכון כדי שתהיו בריאים. אחרי שירדתי במשקל לפני כמעט ארבע שנים עם "הדיאטה של יחיאל" למדתי לאכול נכון וזכיתי גם לשמור על ההרזייה שלי וגם על הבריאות. לכל המשמיצים שנשארים בטטות על הכורסא כדאי להפנים שמותר לפרגן ולהקשיב לעיצות ולהצלחות של אחרים.

3 מסכם את זה כמעט נכון, כי אני גם מוסיף מזון בריא.
ו, בשביל זה לא צריך פסיכותרפיה או כל בזבוז כסף על שמות מפוארים כגון "דיאטות", וכו '- גישה פשוטה וישרה, קדימה.
בקיצור, להפסיק לדבר על הנושא, לפטם פחות את עצמכם, ואוכל בריא - מובטחת הצלחה ללא "נסים". נְקוּדָה.

פסיכאטר ופסיכולוג ביחד ותמיכה משפחתית כמובן רק ככה מתגברים על זה בשיטת הגלולה והספה

המושג קו-מורבידיות לא מתייחס להפרעת אכילה ול"עוד משהו", אלא לכל צירוף של מחלות באדם אחד, של כל מחלה, גם של יותר משתי מחלות. טעות שניה היא שהקושי לעלות במשקל אינו גורם לדיכאון. כדאי לכותבת להתרכז בטיפול באמנות. לא שזה עוזר למישהו, אבל זה מקצוע חמוד.

מאמר שטחי, אין שום התייחסות למקור האמיתי. דיכאון וכו' הם גם סימפטומים, לא מקור לכלום. יכולות להיות אלף סיבות לדיכאון.