שהפגישה השנייה היא רצה שטויות אלייך תאומים לעולם לא יפסיקו לאתגר

יחסוך לכם כל כך הרבה סבל בחיים

You are an adult. You have all the tools to make your children behave. Of course children always try to check the boundaries. Enforce them. Put them on timeout; take away toys; if no choice spank them. Never ever reward bad behavior.
Father of 4

הלוואי והיו מוצאים דרך שלא חייבים בה גבולות ועימותים
כל פעם שאני שמה גבולות אני מרגישה כעסים שמביאים אותי למצב הזה
המחורבן הזה של האין ברירה אני חייבת לשים גבול. הלוואי ובאמת אפשר היה לסמוך עליהם. הלוואי ובאמת הייתי יכולה להאמין שהם יכולים להסתדר בלי עזרה שלנו... הלוואי והייתי יכולה לסמוך שהם יקבלו החלטות נכונות ולא יכניסו את עצמם לסכנות וילחמו עם מי שמנסה למנוע מהם לסכן את עצמם רק בישביל לחוות את הניסיון המר שעלול לגמור להם את החיים... אם אני משאירה אותם לבד הם מתים!!! את שומעת? אם אני לא שם הלך עליהם!!! אסור לי להיות בן אדם חופשי ברגע שאני לא שם זה אסון!!!

נכון שלפעמים עצוב לי ולפעמים מרגישה בודד ולפעמים אני חושבת שזו היתה טעות אבל כשאני קוראת את הכתבה הזו זה מתחבר לפחד האמיחתי. אני תמיד אהבתי תינוקות מקסימים אבל תמיד פחדתי מהרגע הזה שלא תהיה לי שליטה. פחדתי מחוסר האונים. אין מה לעשות לכל דבר בחיים יש פלוס ומינוס. כיום אני בת 52 ונהנית לגור ולטייל בעולם להכיר תרבויות ואיפה שאני שומעת תינוק בוכה אני מתקפלת וזזה ולא משנה אם הקפוצינו שלי עומד להגיע לשולחן.

שאלתי את אמא צעירה בפארק - מתי הילד שלה הולך לישון. התשובה הדבילית ביותר שאפשר לדמיין - אנחנו זורמים איתו. ???אם תינוק לא רוצה לישון בלילה - יש לזה סיבה פיזיאולוגית, צריך להתיעץ עם רופא. אם אתם רוצים להיות עבדים של הילד שלכם - זאת בחירתכם. מיום הראשון לתינוק צריך להיות לוח זמנים קבוע ומדויק. אז ילד כשיגדל ידע וירגיש מתי צריך לאכול ומתי לישון. לא צריך לפחד ולהתבייש ממילה - אילוף.שנה הראשונה היא קריטית בשביל היחסים שלכם עם ילד. אח"כ הוא יתחיל לבדוק גבולות - מה אפשר לסחוט מכם. תהיו חזקים. כולם יזכו מזה. מילים "לא", "אסור" - הם לא מילים גסות.

הכל מקובל והכל אפשרי והילד יכול לעשות כל שעולה ברוחו, כולל דברים שמסכנים אותו עצמו, כי אין מי שיציב את הגבול ואין מי שיכעס ויעניש. יש רק דור של הורים שרוצים למצוא חן ולחייך לילד כל הזמן ולקרוא לו 'נסיך/ה'.

לא משנה שהילד צומח וגדל להיות איש חצוף, מורד ובועט בלי כבוד לאף אחד- העיקר שהוא הנסיך בבית וכולם, כולם חייבים לו משהו.

צדק מי שאמר כאן בתגובות שאנחנו דור שפניו לאבדון.

נמאס מהלחץ ונמאס מהחפירות.
אם ילדים בני שנתיים מתקשים בשינה, צריך לחפש פתרון מעשי בלי לחפור "סימפטומים לקושי משפחתי עמוק שדורש התייחסות רחבה" (קוד ל"נוציא ממכם מלאן כסף"). שההורים יפסיקו לחפש "מומחה" שיגיד להם מה לעשות, ויתחילו לסמוך על השכל הישר פלוס ניסוי וטעיה. אולי שינוי בשעות האכילה, שעת האמבטיה, יותר השתוללות שתעייף אותם, פרסים, להעיר אותם מוקדם כמה ימים רצוף, ואולי זה יעבור לבד עוד כמה חודשים.